ביאור:מעומד/חזל/מדרש/ספרא/דנדבה/ה
ספרא (מדרש תורת כהנים) - דיבורא דנדבה (תורת העולה) פרשה ה
פרשה ה
[עריכה]פרק א
[עריכה]פיסקה א
[עריכה]|
מדרשנו זה הדן בהפסקות שבין עניין לעניין מופיע בניסוח ברור ומורחב מעט יותר בפרקי דרבי אליעזר (י"ג) בעניין ההבנה הברורה ("ברה") הנדרשת מלומדי התורה והמצוות - על פי המזומר בתהילים מִצְוַת ד' בָּרָה, - מְאִירַת עֵינָיִם!. המדרש שם עושה כמה השוואות בין לומדי התורה כיום לבין משה רבנו, השוואות המסתיימות בביטוי "על אחת כמה וכמה" פיסקה זו מן הספרא מופיעה כצורתה וכלשונה בעל המילה הראשונה "רידבר" שבספר ויקרא (ספרא, דיבורא דנדבה, פרשה א, פרק א - הפרק לאחר הפתיח של ברייתא דרבי ישמעאל), וכן מועתק בספרים המאוחרים, פעם עם קיצורים על הפסוק הראשון בספר ויקרא, ופעם בתמצית הקיצור על פסוקנו, במדרש "לקח טוב" (הנקרא גם פיסקא זוטרתי). ובספר המאוחר ילקוט שמעוני (על התורה תמ"ה:ד') הועתק מן הספרא מילה במילה. |
וְאִם־מִן־הַצֹּ֨אן קׇרְבָּנ֧וֹ מִן־הַכְּשָׂבִ֛ים א֥וֹ מִן־הָעִזִּ֖ים לְעֹלָ֑ה - זָכָ֥ר תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶֽנּוּ... (תחילת ספר ויקרא)
ואם..."
– הרי זה מוסיף על ענין ראשון.
ולמה הפסיק?
ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין.
והרי דברים קל וחמר:
ומה מי שהוא שומע מפי הקדש ומדבר ברוח הקדש – צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין?
על אחת כמה וכמה הדיוט הלמד מן ההדיוט!
פיסקה ב
[עריכה]מן הצאן..מן הכשבים..מן העזים – הרי אלו מיעוטים:
- פרט לחולה ולזקן ולמזוהם.
קרבנו – להוציא את הגזל.
כבשים ועזים – להוציא את הכלאים.
אתה אומר לכך נאמרו מיעוטים הללו?
או לא נאמרו אלא להוציא את שנעבדה בו עבירה:
– שחרש בשור וחמור והן מוקדשין?
- וכלאים בכרם?
- ושביעית ויום טוב ויום הכפורים ושבת?
תלמוד לומר כבשים..לעולה, ועזים לעולה – לרבות את כולם,
דברי ר' יהודה.