ביאור:מלאכי ב ז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
דרוש מלאך
[עריכה]רוב האנשים לא אמורים להיות מלאכים. על הפסוק (שמות כב ל): "ואנשי קדש תהיון לי..."פירש הרב מנחם מנדל מקוצק (נדמה לי) "אנשי קודש - ולא מלאכי קודש...".
אפילו מנהיגי העם לא אמורים להיות מלאכים; המנהיגים הטיפוסיים של עם ישראל - יהודה ודוד - היו רחוקים מדמות של מלאכים (בין אם דוד חטא ובין אם לא חטא...)
אבל יש תפקיד אחד, שמי שממלא אותו חייב להיות דומה למלאך, והוא - הוראת תורה. כך אמר הנביא (מלאכי ב ז): "כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו - כי מלאך ה' צבאות הוא".
ע"פ הפשט, הפסוק מתייחס לכהן משבט לוי, שהוא שליח ה' ללמד תורה בעם ישראל (ראו ברית הלוי );
אולם, חז"ל פירשו בכמה מקומות, שהפסוק מתייחס לכל אדם שמלמד תורה: " "וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה--אף על פי שחכם גדול הוא, וכל העם צריכין לו--אין מתלמדין ממנו, עד שיחזור למוטב: שנאמר " כי שפתי כוהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו: כי מלאך ה' צבאות הוא " (מלאכי ב,ז). אמרו חכמים, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות, תורה יבקשו מפיהו; ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיהו" " (ראו בבלי - חגיגה דף טו: , מועד קטן יז. ; משנה תורה - תלמוד תורה ד ב ) .
ה"מלאכיות" של המורה צריכה להתבטא בכמה עניינים:
א. התאמה בין המילים לבין המעשים: כמו שמלאך מתנהג ע"פ החוקים שה' קבע לו, ואינו מתיר לעצמו לסטות מהם במאומה, כך גם המורה חייב להתנהג בדיוק על-פי העקרונות שהוא מורה לתלמידיו, ולא להתיר לעצמו דברים שהוא מלמד את תלמידיו שאסור לעשות; כשהתלמידים רואים שהמורה מתיר לעצמו בדבר קטן, הם עושים "קל וחומר" ומתירים לעצמם דברים הרבה יותר גדולים.
ב. עקביות ויציבות: כמו שמלאך מתנהג תמיד באותו אופן ואין לו "מצבי רוח" מתחלפים, כך גם המורה חייב להיות יציב ועקבי בהתנהגותו, לא להיות מושפע ממצבי רוח; לדבר ולהתנהג באותו אופן, בין אם הוא עייף או רענן, רגוע או מתוח, עצוב או שמח. כשמורה לא עקבי, התלמידים מסיקים מכאן שגם התורה שהוא מלמד אינה עקבית, ויכולה להשתנות ע"פ הזמן.
ג. שליטה עצמית: כמו שלמלאך אין יצרים, והוא לא מתפתה לעשות דברים מתוך דחף רגעי, כך גם המורה צריך להתנהג בצורה שקולה ומבוקרת, לא "לצאת מכליו", לא להתעצבן; וגם כשצריך לכעוס על התלמידים - לכעוס רק מבחוץ, בלי לאבד את השלוה הפנימית.
ד. מלאך אמיתי אינו אוכל ואינו שותה, ומורה בשר-ודם חייב לאכול ולשתות, אבל הוא יכול לפחות להשתדל שלא לעשות זאת בפני תלמידיו, כדי שלא לקלקל את דמותו המלאכית; וכך כתב רמב"ם ( תלמוד תורה ד ט ): " "לפיכך אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש בפני התלמידים, ולא לשחוק בפניהם, ולא לאכול ולשתות עימהם--כדי שתהא אימתו עליהן, וילמדו ממנו במהרה" ".
ומי שאינו דומה למלאך - שלא ילַמֵּד, או לפחות לא יפסוק הלכה...
נספח - המשך התוכחה
[עריכה]בהמשך הנבואה (מלאכי ב ח) נאמר: " "ואתם סרתם מן הדרך, הכשלתם רבים בתורה; שחתם ברית הלוי, אמר ה' צ'" ", כלומר: אתם , הכהנים, שאמורים להתנהג כמו מלאכים כדי שאנשים ילמדו מכם תורה, סרתם מן הדרך , התנהגתם בצורה "אנושית" מדי, וכך הכשלתם רבים בתורה - גרמתם לבני ישראל, שראו אתכם בקלקלתכם, להתרחק מהתורה, ובזה שיחתתם והפרתם את הברית שכרתתי עם שבט לוי - הברית שמינתה אותו כשליח להוראת התורה בעם ישראל (ע"ע ברית הלוי , שלוש בריתות בספר מלאכי ).
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-09-22.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:דרוש מלאך
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/mlak