לדלג לתוכן

ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק יא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ישיבה.

פרק-יא

תמלול החלק השיך לפרק יא מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]


תחילת הנחת זה השם בלשוננו לישיבת האדם על המקום, "ועלי הכהן יושב על הכסא" (שמואל א א, ח). ומאשר היה האדם היושב נח עומד על השלם שבענייני עמידתו ומנוחתו, הושאלה זאת המילה לכל עניין עומד נח שלא ישתנה. אמר בייעודי ירושלים בעמידה ובקימות והיא במעלה העליונה, "וראמה וישבה תחתיה" (זכריה יד, י), ואמר: "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה" (תהלים קיג, ט), עניינו מעמידה ומקימה.

ומזה העניין האחרון נאמר עליו יתעלה, "אתה ה׳ לעולם תשב" (איכה ה, יט), "היושבי בשמים" (תהלים קכג, א), "יושב בשמים" (תהלים ב, ד), הנצחי העומד אשר לא ישתנה בפנים מאופני השינוי, ולא שינוי עצם, ואין לו שום ענין זולת עצמו שישתנה בו, ולא ישתנה יחוסו לזולתו, כי אין יחס בינו ובין זולתו שישתנה בו היחס ההוא, כמו שיתבאר (פרק נ"ו חלק ה). ובזה ישלם היותו בלתי משתנה כלל, ולא בשום פנים, כמו שביאר ואמר: "כי אני ה׳ לא שניתי" (מלאכי ג, ו), אין בו שינוי כל עיקר.

ועל זה העניין יכונה בישיבה באשר נזכרה לו יתעלה, ואמנם תיוחס אל השמים ברוב המקומות, להיות השמים הם אשר אין שינוי בהם ולא התחלפות, רצוני לומר שלא ישתנו אישיהם כאשר ישתנו אישי הווי הארץ ונפסדיה.

וכן כשיוחס ה׳ יתעלה היחס ההוא הנאמר בשיתוף למיני הנמצאות ההוות הנפסדות, ייאמר עליו גם כן יושב. כי המינים ההם תדירים מסודרים עומדי המציאה כמציאת אישי השמים. אמר: "היושב על חוג הארץ" (ישעיה מ, כב), המתמיד הקיים על סבוב הארץ, רצוני לומר חללתה, רומז לענינים ההווים בחללה.

ואמר: "ה׳ למבול ישב" (תהלים כט, י), רוצה לומר שעם השתנות עניני הארץ והפסדם, לא יהיה אצלו יתברך שינוי יחס. אבל היחס ההוא שיש לו אל כל אחד מהעניינים ההם, והם הווים או נפסדים, יחס אחר קיים עומד, כי היחס ההוא למיני הנמצאות, לא לאישיהם, והתבונן כי כל לשון ישיבה שתמצאה להשם יתברך תמצאה בזה העניין:

  1. ^ תמלול השיעור:טוב, אנחנו בפרק י"א. עכשיו, הרי הוא דיבר על הכיסא ועל המקום עיון, וכאן הוא הולך לדבר על ישיבה, זה מה שעושים על כיסא, אז הוא מדבר על ישיבה. ישיבה תחילת הנחת זה השם בלשוננו לישיבת האדם על המקום, "ועלי הכהן יושב על הכסא" יכולנו לחשוב לחשוב שהכוונה לתפיד או המעמד, אבל שם בעלי הכהן זה מדובר על זה שהוא ישב פיזית על כיסא שהיה לו, ומאשר היה האדם היושב נח עומד הכוונה שהוא לא זז אבל הוא לא סתם לא זז אלא הוא על השלם שבענייני עמידתו ומנוחתו, הושאלה זאת המילה לכל עניין עומד נח שלא ישתנה. מדוע? בגלל שאחר כך נראה שהוא ידבר על עמידה, גם בעמידה אומרים כמו שהשעון עומד, הכוונה היא שהוא לא זז, אבל יש הבדל בין עמידה לישיבה, בישיבה הוא גם כן לא יכול להמשיך ללכת בתנועה אחת, הוא צריך ראשית כל לקום מהכיסא ואחר כך ללכת., ולכן הקביעות של הישיבה היא יותר מאשר הקביעות של העמידה, מי שעומד הוא זמין לתנועה, הוא כרגע לא זז, אבל הוא בכל רגע זז. לכן אין ישיבה למעלה, המלאכים לא יושבים, בגלל שהם תמיד ממתינים לקבל את השליחות, אז לכן הם עומדים אבל הם לא יושבים. הישיבה זה משהו שלא רק שהוא לא זז, אלא זה לא ישתנה, זה מה שאומרים שהוא יושב טוב, לא אומרים שהוא עומד טוב. זה שהוא יושב, וזה לא ישתנה בזמן אמר בייעודי ירושלים בעמידה ובקימות והיא במעלה העליונה, "וראמה וישבה תחתיה". כלומר, הכוונה היא, זה שלעתיד לבוא, זכריה מדבר על כך, שרמה זה כאילו מתרוממת. ירושלים, תתרומם מעל כל ההרים מסביב, וכל השאר יהפך למישור. זה גם מדובר בזמן של רעידת אדמה, מסביב שהיה, אבל ירושלים מתרוממת, מסביב יש מישור, והיא יושבת, רמה וישבה, כלומר, ותחתיה יש את המישור. כלומר, זה עניין של קביעות. ואמר, מושיבי עקרת הבית. כלומר, זו רחל ממנו. כלומר, היא יושבת ולא תזוז. כלומר, המעמד שלה קבוע, עניינו מעמדה ומקימה. ומזה העניין האחרון, כלומר, של הקביעות. נאמר עליו יבורך, אתה, השם, לעולם תשב, היושבי בשמיים, יושב בשמיים ישחק, למה זה מתאים? בגלל שמדובר שם על זה שהאומות, רוזני האומות, מתקהלים לתכנן דברים על ירושלים, ועל ישראל, והקדוש ברוך הוא יושב בשמיים ישחק. למה קוראים לו בעניין זה יושב בשמיים? בגלל שהוא לא יזוז. כלומר, הקדוש ברוך הוא, הם יעשו משהו, יזיזו אותו? לכן העניין שזה יושב בשמיים ישחק, מה הם יכולים לעשות? כלומר, יושב בשמיים, הנצחי העומד אשר לא ישתנה בפנים מאופני השינוי, ולא שינוי עצם, ואין לו שום ענין זולת עצמו שישתנה בו הוא בעצמו לא ישנה את עצמו ואין משהו זולתו שיכריח אותו, ולא ישתנה יחוסו לזולתו, כי אין יחס בינו ובין זולתו שישתנה בו היחס ההוא, כמו שיתבאר ובזה ישלם היותו בלתי משתנה כלל. לא בעצם, לא על ידי מישהו שידחוף אותו, לא ביחס של מישהו אליו לעולם בגלל שאין יחס. בגלל שמדובר במדרגה העליונה שלא משתנה בכל השינויים. ויש דברים שכן משתנים, כמובן. כלומר, שהוא שמח כאשר עושים משהו טוב והוא נותן שכר, אבל יש מדרגה שאמרנו שהיא קבועה, ולא משתנה. יושב בשמיים, ישחק, זה לא ישתנה. וכן. וזה ישלם היותו בלתי משתנה כלל, ולא בשום פנים, כמו שבאר ואמר, כי אני, השם, לא שניתי. הרמב״ם משתמש בפסוק הזה ’אני, השם, לא שניתי’ באגרת אימן, כאשר הוא מביא את המשך הפסוק, ואתם, ישראל, לא כיליתם. כלומר, כמו שאני לא שניתי, כך עם ישראל, לא יכלה לעולם. אין שום אפשרות שעם ישראל יכלה. כלומר, הוא משווה את הנצחיות של עם ישראל לאי שינוי שלו. אין בי שינוי כל עיקר. ועל זה העניין יכונה בישיבה באשר נזכרה לו יתעלה, כלומר, כמו שאמרנו, המלאכים לא יושבים אף פעם. הקדוש ברוך הוא מתואר כיושב. המלאכים הם כשליחים תמיד זמינים. ואמנם תיוחס אל השמים ברוב המקומות, להיות השמים הם אשר אין שינוי בהם ולא התחלפות, רצוני לומר שלא ישתנו אישיהם כאשר ישתנו אישי הווי הארץ ונפסדיה. הרבה פעמים זה קשור לשמיים. כלומר, יושב בשמיים. למה? להיות השמיים הם אשר אין שינוי בהם, ולא התחלפות. כלומר, אמנם אנחנו יודעים שיש כוכבים חדשים, שיש כוכבים שנעלמים ודברים כאלה. אבל מבחינת הראות בלי טלסקופים ובלי כלים אחרים, אז אתה רואה את הדברים, אתה קם בבוקר ואתה רואה כמובן שינוי. העונות משתנות, אבל כל השינויים הם בסדר מוכר. היה קיץ לפני שנה, היה קיץ לפני שנתיים, יהיה קיץ גם בעוד שנה, בעוד שנתיים, כלומר, הדברים אלה קבועים. גם ההסתכלות של הפילוסופים זה שהשמיים מאוד מסודרים, והארץ הוא בלאגן. זה עושה כך, זה עושה כך, זה לא יודע מה הוא יעשה מחר, זה לא יודע מה הוא יעשה בעוד דקה. לכן, כאשר מדברים על הקדוש ברוך הוא יושב, זה הרבה פעמים, הולך יחד עם שמיים, כמו שראינו קודם לכם, שהשמיים כיסאי, בפרק ט’, הוא מביא שני פירושים אחד, שזה עוצמתו, השני, זה מה שמעיד על עוצמתו וכאשר הכוונה למה שמעיד על עוצמתו הכוונה לשמים, בגלל שמישהו רוצה לראות את הסדר ואת החוכמה, מסתכל לשמיים, ולא לבלאגן שיש בארץ. הם אשר אין שינוי בהם ולא התחלפות, רצוני לומר שלא ישתנו אישיהם כאשר ישתנו אישי הווי הארץ ונפסדיה. בגלל שהקדמונים חשבו שגם בארץ אין שינוי בכלל, הכוונה שאין שינוי במינים, יש רק שינוי בפרטים. פלוני נולד, פלוני מתבגר, פלוני נפטר, והבן של פלוני בא במקומו, או משהו כזה, וככה זה הולך. האישים משתנים. בארץ יש ג’רפותהיו ג’רפות לפני כמה דורות, יש ג’רפות , ויהיו ג’רפות בדור הבא, האישים של הגיראפות משתנים, אבל ג’רפות כמין נשארו. אנחנו יודעים שזה לא נכון, שיש מינים שנכחדו, אבל הם באותו זמן חשבו שהמינים הם קבועים, והפרטים הם המשתנים כן, וכן כשיוחס ה׳ יתעלה היחס ההוא הנאמר בשיתוף למיני הנמצאות ההוות הנפסדות, פה בארץ הפרטים משתנים ייאמר עליו גם כן יושב בשמים. כי המינים ההם תדירים מסודרים עומדי המציאה כמציאת אישי השמים. כמו שכוכב מסוים בשמיים, הוא תמיד שם. הוא לא מת ומתחלף עם כוכב אחר אמר: היושב על חוג הארץ המתמיד הקיים על סבוב הארץ, רצוני לומר חללתה, רומז לענינים ההווים בחללה. כמו שכוכב מסוים בשמיים, הוא תמיד שם. הוא לא מת ומתחלף עם כוכב אחר. כך גם כן בארץ המינים נצחיים וקבועים האדם הפרטי הבעל חי הפרטי והצמח הפרטי, הם מתחלפים, אבל המינים נשארים. אמר היושב על חוג הארץ, חוג הארץ זה קו הסיבוב של הארץ, המתמיד הקיים על סבוב הארץ, רצוני לומר חללתה הכוונה חוזר חלילה כלומר, זה הולך, יש קצב ותנועה, רומז לענינים ההווים בחללה. אז הוא אמר שלמרות השינויים בארץ גם בו יש דברים קבועים,. ויאמר השם, למבול ישב. רוצה לומר שעם השתנות עניני הארץ והפסדם, לא יהיה אצלו יתברך שינוי יחס. כלומר, הקדוש ברוך הוא, מולך על הארץ גם לפני המבול, גם בזמן המבול, גם אחרי המבול, אז הוא ישב, גם למרות זה, בגלל שלא רק שהוא נמצא, גם הארץ לא נמחקה לגמרי. אבל היחס ההוא שיש לו על כל אחד מן ענייניהם ההם, והם הווים או נפסדים, יחס אחר קיים עומד. כלומר, היחס שלו קיים, הם הולכים ובאים. אבל היחס של הקדוש ברוך הוא לעולם גם אלינו כפרטים שהווים ונפסדים, הוא יחס עומד. כי היחס ההוא למיני הנמצאות, לא לאישיהם, והתבונן כי כל לשון ישיבה שתמצאה להשם יתברך תמצאה בזה העניין: ראינו שהוא מקומו של עולם ולא העולם מקומו. וראינו שכל העולם יכול להשתנות, והוא קבוע. אבל יש גם כן מדרגה שהוא כן מתיחס להתנהגות שלנו וכן משתנה ברמה מסוימת. אף שאנחנו יודעים שהוא גם מתגלה כבלתי משתנה, אז מה האמת הוא משתנה או בלתי משתנה? העניין הוא שהוא מעבר לכל היחסים האלו, ולפעמים הוא ככה, ולפעמים הוא ככה, הוא מתגלה בעולם שלנו, בתפיסה השכלית שלנו, בדברים, בתופעות והופעות שונות, שכאשר אנחנו יודעים שמה שמעבר לכל ההופעות האלה, זה דבר בלתי מוגדר ובלתי נתפס בשכל בכלל. לפעמים אומרים ששום דבר לא משתנה אף פעם, ואחר כך אומרים, כן, זה כן משתנה, מה הנכון? גם זה, גם זה. הרמב"ם אומר את זה במפורש בכמה וכמה מקומות, וזה חשוב לנו לדעת את זה. כלומר, כשכל מה שאנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא, ועל היחס ועל הכעס ועל השמחה והרצון זה לא עניין שהוא משתנה, אבל זה כן. זה אדם, אני אומר, אתה משנה ואתה פועל ואתה משפיע, גם לטוב וגם לרע, וזה נכון איך זה מתיישב? בכך שזה התגלויות שונות של מציאות אחת שהיא בלתי מוגדרת, נראה גם כן בהמשך.