ביאור:מוסר - תוכחה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
פסיכולוגים בימינו מבחינים בשלושה תהליכים שגורמים לשינוי בהתנהגות:
- התרצות : שינוי התנהגות על-מנת להימנע מעונש או לזכות בתגמול.
- הזדהות : שינוי התנהגות מתוך הערצה או אהבה לאדם אחר, כדי להידמות אליו או למצוא חן בעיניו.
- הפנמה : שינוי התנהגות מתוך הבנה של חשיבות השינוי.
(מבוסס על מחקר של הרברט קלמן ; לפרטים ע' בספר "לא לבדו" מאת י' שורצולד, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה).
מהו יחסה של התורה לכל אחד מן התהליכים האלה? מהו התהליך העדיף לשם שיכנוע אנשים לקיים מצוות? האם צריך לאיים עליהם בעונשים, להתחבב עליהם כך שיקיימו מצוות מתוך הזדהות, או לשכנע אותם כך שיפנימו את חשיבות המצוות?
התרצות
[עריכה]בתורה יש מצוות להעניש את החוטאים , כלומר לגרום להם לקיים את המצוות בדרך של התרצות ; אך מצוות אלו מיועדות רק למנהיגי הציבור - השופטים והשוטרים - ולא לאדם הפרטי.
ספר משלי ממליץ על שימוש בעונשים גופניים, במקרים מסויימים, גם להורים ביחס לילדיהם, או למורים ביחס לתלמידיהם , אך לא בין אדם לחבירו.
עד כמה שידוע לי, אין בתורה כל מצוה על אדם פרטי לנסות להשפיע על חבריו שיקיימו מצוות ע"י איומים.
הזדהות
[עריכה]עד כמה שידוע לי, התורה לא מחייבת את האדם להשתמש בתהליך זה כדי להשפיע על חבריו או קרוביו.
אולם בספר משלי הוא נזכר כמה פעמים, למשל ב (משלי כג טו): "בְּנִי! אִם חָכַם לִבֶּךָ, יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי"( פירוט ) - האב (או המורה) מנסה לשכנע את הבן (או התלמיד) להחכים מתוך אהבה ו הזדהות עמו.
הפנמה
[עריכה]עד כמה שידוע לי, המצוה היחידה שמוטלת על האדם הפרטי בנושא זה היא " "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא" "; ע"פ מלבי"ם, המושג "תוכחה" משמעו שינוי התנהגותו של האדם ע"י הוכחה שכלית, ע"י נימוקים הגיוניים (בניגוד למושג "מוסר" , שמשמעו שינוי התנהגותו של אדם אחר ע"י גורמים חיצוניים, כמו ענישה או איום); לפי זה, המצוה "הוכח תוכיח את עמיתך" משמעה שיש לשכנע את החוטאים שישנו את התנהגותם - בנימוקים הגיוניים ובראיות שכליות - בדרך של הפנמה .
מאמרים נוספים על מוסר ותוכחה
[עריכה]סיכום
[עריכה]- שינוי התנהגות בתהליך של התרצות הוא חובתם של השופטים והשוטרים בלבד, והוא מותר גם להורים ומורים;
- שינוי התנהגות בתהליך של הזדהות אינו חובה כלל, אך הוא מומלץ להורים ומורים;
- ושינוי התנהגות בתהליך של הפנמה הוא רצוי ומומלץ לכל אדם שמסוגל לכך; מי שאינו יודע לדבר בצורה משכנעת, לענ"ד אינו יכול לקיים את המצוה "הוכח תוכיח את עמיתך", ולכן הוא פטור, ואינו צריך לנסות לשכנע ע"י איומים או הזדהות.
פסוקים נוספים על מוסר ותוכחת בספר משלי
[עריכה]- (משלי ה יב): "וְאָמַרְתָּ 'אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר, וְתוֹכַחַת נָאַץ לִבִּי'"
- (משלי י יז): "אֹרַח לְחַיִּים שׁוֹמֵר מוּסָר, וְעוֹזֵב תּוֹכַחַת מַתְעֶה"
- (משלי יב א): "אֹהֵב מוּסָר אֹהֵב דָּעַת, וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר"
- (משלי טו ה): "אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו, וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִם"
- (משלי טו י): "מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח, שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת"
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-02-10.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/musr_tokxa