ביאור:מה הקשר בין ביכורים לבין גדי בחלב אמו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בשני פסוקים בספר שמות נזכרה המצוה להביא ביכורים יחד עם האיסור לבשל גדי בחלב אמו:

רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.
-- שמות כג, יט
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.
-- שמות לד, כו

מה הקשר בין שתי מצוות אלו? מדוע הן נזכרו יחד? מה טעם מצוות איסור בישול גדי בחלב אימו?


1. אמנם יש לתת ביכורים לה' אך להמנע תוך כדי כך מאכזריות[עריכה]

שד"ל בפירושו לשמות כג הביא שני פירושים:

1. מאומדן הדעת נראה לי, שהיה מנהג קצת העמים או קצת אנשים גם מבני ישראל להקריב בכורות צאנם מבושלים בחלב אמם, כי כמו שנותנים לכהן ראשית הגז, כן יתכן שיהיה טוב וראוי להקריב ראשית החָלָב. והנה היו שוחטים הבכור והיו מבשלים אותו בחלב אמו והיו מאכילים אותו לכהנים (או היו נותנים לו הבכור והחלב והוא היה מבשלם יחד ואוכלם, ואם תרצה אומר שהיו מבשלים ושורפים הכול על המזבח), ועל ידי כן היו נותנים לגבוה ראשית הנולדים וראשית החלב יחד. לפיכך, אחר שהזכיר ראשית בכורי האדמה , הזכיר גם כן בישול הגדי בחלב אמו . ויובן גם-כן למה הזכיר הבישול ולא האכילה, כי בישול הוא העיקר ולא האכילה, ואם אין בישול אין אכילה.

ואמנם הטעם למה נאסר המנהג הזה, אף-על-פי שהכוונה בו לשם שמים, הוא (כדעת רשב"ם וראב"ע ויוחן דוד מיכאעליס) מפני שיש בזה אכזריות לב לבשל הבן בחלב האם, והוא על דרך"אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" ( ויקרא כב כח ) ואף-על-פי שאחר ששחיטת הגדי מותרת, מה איכפת לו ולאמו באיזה משקה יבושל? מכל מקום המעשה הזה מקנה תכונה רעה בנפש האדם העושה והרואה. הגע בעצמך שיהיה אדם עושה עצמות אביו תרוודות וגלגלתו קערה ויאכל בהם, הנה אין מזיק לאביו המת, ואף-על-פי-כן מידת אכזריות היא, והמעשה הזה מפסיד מידת החמלה והחנינה בו וברוֹאָיו.

2. וקצת מן הקראים פירשו 'לא תניח לגדי הבכור שיתבשל ויגדל בחלב אמו , אלא ביום השמיני תיתנו לי'.

אמנם (באשר העיר ראב"ע), אם מצאנו שורש בשל בבישול התבואות שחום השמש מבשיל אותן כאילו הוא אש, לא מצאנוהו בגידול בעלי חיים, שאין גידולם ע"י אש או חום חיצוני.

2. כניגוד לפולחן אלילי[עריכה]

לפי מ.ד. קאסוטו (האלה ענת עמ' 40), הרמב"ם במורה נבוכים [1] העלה השערה כי התורה התכוונה לבטל באיסור זה מנהג שהיה כרוך בעבודה אלילית, אך לא הייתה לו הוכחה לדבר. בעקבות גילוי הכתבים האוגריתיים העיר גינזברג, הראשון שפרסם אותם בעברית, כי בלוח ש"ש בשורה 14, נמצא רמז לדבר: "טבח גדי בחלב, טלה בחמאה". לסברתו של קאסוטו מדובר בפולחן אלילי שהיה מכוון למשוך את ברכת הפריון לאדמה.

היו אחרים שסברו שהדבר היה במסגרת פולחן עשתרת, אלת הפיריון, כהודיה על פריון עשתרות הצאן. בכל אופן קאסוטו מעיר שם: ברור מה הקשר שבין גדי בחלב אימו; את ראשית ביכורי אדמתך תביא את בית ה' ולהביע תודה על תבואת האדמה, אבל הישמר לך לא לעשות כמעשה כנען. ואני מוסיף על קאסוטו: ולא להביע תודה לעשתורת על הצאן שלך שפרו ורבו.

עכשו הדבר מתחבר לפסוק "בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ" (דברים כח ד), מכיוון שבו מוזכרים שני אלים: "שגר" שהיה אחראי לבקר, ו"עשתרת" שהייתה אחראית לצאן. והפסוק אומר: אני ה' הוא המברך את פרי הבטן והאדמה וגם את הבקר הצאן, ולא האלים שאתם מאמינים בהם כמו שגר ועשתרת.

  • מעניין עכשו גם להשוות את הנאמר בשירה האוגריתית למעשהו של אברהם (שהכין למלאכים חמאה וחלב ובן בקר).

3. תעלה את עבודתך דרך הצדיק הגדול במעלה[עריכה]

ראה ליקוטי הלכות (רבי נתן מברסלב), יורה דיעה, הלכות בשר בחלב, הלכה ה', אות טו', וקרא מרישא להבין הכל

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^  :"אשר לאיסור בשר בחלב, עם שהוא מזון גס מאוד בלי ספק וגורם להתמלאות רבה, לא בלתי-סביר בעיני שהיה לעבודה זרה צד בזאת. אולי היו אוכלים כך בפולחן מפולחניה או בחג מחגיהם. מה שמחזק זאת, לדעתי, הוא שאיסור בשר בחלב הוזכר פעמיים בתחילת הציווי עליו במקום בו הזכיר את מצות העלייה-לרגל: שלש פעמים בשנה [יראה כל זכורך אל פני האדן ה'] (שמות כג יז). הרי הוא כאומר: "בשעה שאתם עולים לרגל ונכנסים אל בית ה' אלהיך (שם, שם, 19; ל"ד, 26) אל תבשל שם את מה שאתה מבשל בצורה זאת כמו שהם היו עושים". זה הטעם הסביר ביותר בעיני לאיסורו, אולם לא מצאתי זאת כתוב בספרי הצאביה שקראתי" (החלק השלישי - פרק מ"ח מהדורת שוורץ)

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/jm-2319-3426