ביאור:מדרש תנאים לדברים/כח
פרק כח[עריכה]
פסוק א[עריכה]
"והיה אם שמוע תשמע" אם שמע אדם מעט - מספיקין בידו לשמוע הרבה.
"לשמור לעשות", אם למד - מספיקין בידו לשמר; שמר - מספיקין בידו לעשות!
ר' שמעון בן עזאי אומר: "שמוע", מה תלמוד לומר "תשמע"?
מפני שהייתי אומר, אם רצה אדם לשמוע - משמיעין אותו מיד; לשכח - משכחין אותו לאחר זמן
תלמוד לומר "והיה", מיד: רצה לשמוע - משמיעין אותו לאחר זמן; לשכח - משכחין אותו מיד!
רצה אדם לשמוע בטובתו - משמיעין אותו; לשכוח בטובתו - משכחין אותו בטובתו ושלא בטובתו!
הרשות נתונה: (משלי ג, לד) "אם ללצים - הוא יליץ, ולענוים יתן חן"
אחרים אומרים: נאמר להלן (שמות כב, כה) "אם חבל תחבל" אם חבלת חבילה אחת - לסוף שחובלין בך חבילות הרבה!