ביאור:מ"ג שמות כב ד
כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם[עריכה]
כי יבער. את בעירה: ובער. כולם לשון בהמה כמו אנחנו ובעירנו: כי יבער. יוליך בהמותיו בשדה וכרם של חבירו ויזיק אותו באחת משתי אלו או בשלוח את בעירה או בביעור. ופירשו רבותינו ושלח הוא נזקי מדרך כף רגל. ובער הוא נזקי השן האוכלת ומבערת (ב"ק ג):
ובער. ב'. הכא. ואידך ובער עליה הכהן (ויקרא ו, ה). אע"פ שאנו דורשין אותו על שן ורגל שדרסה על הפירות והזיקתן, ה"ה כל מיני היזק שאם היה לו שם עצים והפסידתן חייב עליהם:
כי יבער. מאכיל את בעירו בשדה אחר:
ואומר כי יבער איש מגזרת אנחנו ובעירנו. והוא מהבנין הדגוש:
כי יבער איש וגו'. יתבאר על דרך מה שאמרו בהכונס (ב"ק נ"ו:) אמר רב המעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו וכו' חייב, ואמרו שם אפילו קם לה באפה ואפילו הכישה חייב, והוא אומרו כי יבער איש פירוש אפילו אם [אין] הבעיר שלו. ואומרו ושילח את בעירו פירוש ואפילו לא העמיד ולא קם לה באפה ולא הכישה אלא ששלחה לנפשה ולא שמרה מלכת והיא מעצמה ביערה בשדה הזולת אם הבהמה שלו כאומרו בעירה בכינוי חייב מיטב וגו':
כי יבער איש שדה או כרם. בתוך שלו. ובער בשדה אחר. אף על פי שיצאה הבהמה מאליה אל שדה אחר.
כי יבער. גם זה דבק באשר למעלה שהזכיר שיבא הנזק על יד השור.
וְשִׁלַּח אֶת בעירה בְּעִירוֹ וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר[עריכה]
בשדה אחר. בשדה של איש אחר:
וטעם ובער בשדה אחר. אדם אחר. וכמוהו ואתם בערתם הכרם:
כי יבער איש שדה או כרם. בתוך שלו. ובער בשדה אחר. אף על פי שיצאה הבהמה מאליה אל שדה אחר.
מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם:[עריכה]
מיטב שדהו ישלם. שמין את הנזק ואם בא לשלם לו קרקע דמי נזקו ישלם לו ממיטב שדותיו אם היה נזקו סלע יתן לו שוה סלע מעידית שיש לו. למדך הכתוב שהניזקין שמין להם בעידית (ב"ק ז):
מיטב שדהו וגו'. מעידית שבנכסיו ישלם לו קרקע או שוה כסף כך פירשו רבותינו. ולפי פשוטו משמע לפי מיטב שדהו וכרמו של זה הניזק ישלם כי שמא מן מיטב אכלו בהמותיו של מזיק:
מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. שהשן והרגל מועדות ברשות הנזק.
מיטב שדהו וגו'. מעידית שבנכסיו ישלם לו קרקע או שוה כסף כך פירשו רבותינו. ולפי פשוטו משמע לפי מיטב שדהו וכרמו של זה הניזק ישלם כי שמא מן מיטב אכלו בהמותיו של מזיק:
מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם. הוכיחו רז"ל מכאן הנזקין שמין להם מן העדית שאם היית אומר בבינונית או בזבורית יהיה כל אחד ואחד גוזל את חברו עידית שלו וישלם מן הזבורית או מן הבינונית, לכך אמרה תורה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם שיתחייב לשלם לנגזל מן העידית שלו, כדי שיאמר מפני מה אני גוזל וחומס למחר ב"ד יורדין לנכסי ונוטלין שדה נאה שלי וסומכין על מה שכתוב בתורה מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, וזה ששנינו הנזקין שמין להם בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזבורית, דין בעל חוב שיהיה נפרע מן הזבורית מן התורה שנאמר (דברים כד) בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה, מה דרכו של בעל הבית להוציא פחות שבכלים, אבל תקנו חכמים שיהא נפרע מן הבינונית שאם תאמר מן הזבורית תנעול דלת בפני לוין, כתובת אשה בזבורית מה טעם שיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא: