ביאור:מ"ג ויקרא כה כד
וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ:[עריכה]
ובכל ארץ אחזתכם. (ת"כ) לרבות בתים ועבד עברי ודבר זה מפורש בקדושין בפ' ראשון (דף כא)
ובכל ארץ אחזתכם. לרבות בתים ועבד עברי, ודבר זה מפורש בקדושין בפרק ראשון (כא.). ולפי פשוטו סמוך על פרשה של אחריו, שהמוכר רשאי לגאלה לאחר שתי שנים או הוא או קרובו ואין הלוקח יכול לעכב, לשון רש"י. ואינו נכון בעיני שיכלול בפרשת היובל ובכל ארץ אחוזתכם תתנו גאולה, ויאמר בפרשה השניה כיצד, כי ימוך אחיך וגו': והנכון בעיני שיאמר, ובכל ארץ אחוזתכם, הארץ אשר אני נותן לכם לאחוזה, תתנו הגאולה הזאת של היובל. ואמר "גאולה" כמו גאל ה' עבדו יעקב (ישעיה מח כ), שהוציא עבדו מיד המחזיקים בו, וכן וגאלתי אתכם בזרוע נטויה (שמות ו ו), אף זה תתנו גאולה לארץ, שאני רוצה לגאול ארצי מיד המחזיקים בה שלא נתתיה אני להם בחלק אחוזתם: והוצרך לומר כן, בעבור שאמר, כי לי הארץ (פסוק כג), והנה כל הארץ לו היא, לפיכך חזר ופרש שינהוג היובל בארץ אחוזתנו בלבד לא בחוצה לארץ. ואמר "ובכל", שהיא תנהג בכל אחוזתנו, גם בעבר הירדן ובכל מקום האחוזה, לא בארץ ה' אשר שם המקדש בלבד:
גאולה תתנו לארץ. אם ירצה המוכר לפדותה לפני היובל:
ארץ אחוזתכם. שירשתם בארץ כנען גם בארץ האמורי:
ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ. אבל בחוצה לארץ אין שם דין שמטין ויובלות.
ולפי פשוטו סמוך לפרשה שלאחריו שהמוכר אחוזתו רשאי לגאלה לאחר שתי שנים או הוא או קרובו ואין הלוקח יכול לעכב:
כי גרים ותושבים אתם עמדי. וסמיך ליה ובכל ארץ אחוזתכם. לומר שבכל מקום שגלו שכינה עמהם: