ביאור:מ"ג ויקרא כה טז
מראה
לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ:
[עריכה]פירוש. האם המחיר אמור להיות יחסי למספר השנים עד היובל, או מעבר לזה?
רש"י
תרבה מקנתו. תמכרנה ביוקר: תמעיט מקנתו. תמעיט בדמיה:
רשב"ם
כי מספר תבואת. שעד היובל הוא מוכר לך ולא גוף הקרקע:
אבן עזרא
תרבה מקנתו. הפך תמעיט:
ספורנו
תרבה מקנתו. תקנה ביותר ממה שהיה ראוי לקרקע בתורת שכירות לשנה, כי אמנם כשתקנה לשנים רבות עד היובל תוכל לעשות בה לשנים רבות גדרות צאן ושובכים וזולתם מלבד התבואה. תמעיט מקנתו. שלא תקנה לפי חשבון ממה שהיית שוכר ואין צריך לומר קונה לשנים מעטות. והטעם כי מספר תבואות הוא מוכר לך. כי כשתקנה לשנים מעטות לא תוכל להשתמש בה אלא בתבואה לבדה, ולא בדבר מכחיש את הארץ באופן שלא תשוב לאיתנה כשתשיב השדה לבעלים, כאמרם ז"ל: המקבל שדה מחברו לשנים מעטות לא יזרענה פשתן.