ביאור:מ"ג ויקרא כד יד
הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה[עריכה]
הוצא את המקלל. הוצא מן המקום (בראשית יט, יב) בלוט. הוצא את בנך וימת (שופטים ו, ל) בגדעון. הוצא את האיש אשר בא (שם יט, כב) בפלגש בגבעה. הוצא לבוש לכל עובדי הבעל (מ"ב י, כב). זה הוא שאמרו (סנהדרין מב, ב) בית הסקילה חוץ לג' מחנות שנ' הוצא את המקלל הוצא מן המקום. ואיתקש מברך את השם לעובד ע"ז, היינו הוצא לבוש לכל עובדי הבעל. וכן הוצא האיש אשר בא אל ביתך ונדענו. ודרשו (עיין ב"ר נ, ט) ונדענו במשכב זכור, והוא בסקילה כמו מברך. וכן הוצא את בנך וימת, על שהרס מזבח הבעל והוא ככופר בעיקר לדעתם:
וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה:[עריכה]
השמעים. אלו העדים: כל. להביא את הדיינים: את ידיהם. אומרים לו דמך בראשך ואין אנו נענשים במיתתך שאתה גרמת לך: כל העדה. (ת"כ) במעמד כל העדה (מכאן) ששלוחו של אדם כמותו:
וסמכו כל השומעים. בעבור כי על פי עדותם יסקל:
וסמכו כל השומעים. איתא בת"כ מה נשתנה מיתה זו שהיא בסמיכה אלא לפי שבשעת גמר דין צריכין העדים לומר בפי' כמו ששמעו מפי המברך לפיכך סומכין ידיהם עליו לומר העון הזה שאתה גורם לנו עליך יהיה: