ביאור:מ"ג ויקרא טו יג
וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ
[עריכה]וכי יטהר. כשיפסוק:
וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר:
[עריכה][מובא בפירושו לפרק כ"ג פסוק ט"ו] וטעם וספרתם לכם. כמו ולקחתם לכם (להלן פסוק מ), שתהא ספירה ולקיחה לכל אחד ואחד, שימנה בפיו ויזכיר חשבונו, כאשר קבלו רבותינו, ואין כן "וספר לו" (לעיל טו יג) "וספרה לה" (שם פסוק כח) דזבין, שהרי אם רצו עומדים בטומאתם, אלא שלא ישכחוהו, וכן "וספרת לך" (להלן כה ח) דיובל, שתזהר במספר שלא תשכח: ובת"כ (בהר פרשה ב א), וספרת לך, בב"ד. ולא ידעתי אם לומר שיהיו ב"ד הגדול חייבין לספור שנים ושבועות בראש כל שנה ולברך עליהן כמו שנעשה בספירת העומר, או לומר שיזהרו ב"ד במנין ויקדשו שנת החמשים:
שבעת ימים לטהרתו. שבעת ימים טהורים מטומאת זיבה שלא יראה זוב וכולן רצופין (נדה סח):
לטהרתו. מיום טהרתו
[מובא בפירושו לפרק י"ד פסוק ה'] על מים חיים. כמו שמצינו בנעמן שנתרפא מצרעתו במים חיים. ולכן זב צריך טבילה במים חיים (להלן טו, יג) משא"כ בשאר טמאים שאין צריכים להתרפאות ע"י מים חיים: