ביאור:מ"ג דברים כט כ
וְהִבְדִּילוֹ יְקֹוָק לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל[עריכה]
[מובא בפירושו לפסוק י"ז] והבדילו ה' לרעה הוא חושב להבדל מישראל ללכת בשרירות לבו ויבדל לרע לו:
ואומרו והבדילו ה' לרעה קשה אחר שמחה ה' את שמו מה מקום להבדלה. אכן לפי מה שקדם לנו כי כל נשמות עם בני ישראל שרש א' להם כאומרו (ישעי' ס') נצר מטעי, וכמו שרמזו רבותינו ז"ל (ויק"ר פ"ד) בפסוק כל הנפש הבאה לבית יעקב וגו' שהגם שהם ע' קראם נפש לצד בחינת השורש, לזה כשאמר הכתוב ומחה ה' את שמו ביאר הכתוב שלא ישלוט עליו חלק הרע לאבדו לאיש המשתרר בלבו עד שיבדילו ה' ויגביל החלק שישלוט בו הרצועה רעה כי הקליפה השולטת תקרא רעה, וכן היא מדת ה' כשנתן רשות למחבל מגביל לו מקום אשר ישלוט בו, וצא ולמד ממעשה רבא (תענית כ"ד:) כשהטריח לה' כביכול לעשות נס שצוה עליו אביו לבל יישן במקומו ושלטו המחבלים במטתו ולא חוץ ממנה, והוא מטעם זה עצמו: ואומרו מכל שבטי ישראל לפי שהנפש מסתבכת עם כל השבטים לזה יבדילהו מכולם לבל תגיע רעתו לזולתו: או יאמר על זה הדרך והבדילו וגו' פירוש שאחר שימחה ה' את שמו שהוא נשמתו יבדילו לרצועה הרעה להומו ולאבדו בכוסות המרים אשר מוכנים לו, והוא אומרו ככל אלות וגו' לומר שהרעה שישליט ה' עליו היא רעה שכוללת כל האלות אשר נתחכם הוא להמלט ממנה:
יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא. אלת היחיד איש או אשה, ומחה ה' את שמו, אלת המשפחה, כי שם אחד לראש בית אבותם, והבדילו ה' לרעה, לשבט, מכל שבטי ישראל הנשארים:
יעשן אף. ישרפנו אש האף עד שיראה העשן והנה אם הוא יחיד ימות מיד ואם היא משפחה ורבצה בו כל האלה. והטעם שתרבץ האלה במשפחה עד שימחה שמה ואם הוא שבט והבדילו יי' לרעה וכמוהו והיה לה' והעלתיהו עולה כאשר פירשתיו:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מהו "והבדילו" כאן? מהי השפעתה" וכו']
כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה:[עריכה]
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מהו "והבדילו" כאן? מהי השפעתה" וכו']
[עיין בפירושו המבוא בפסוק זה תחת הכותרת "מה בין "בספר התורה הזה" כאן, לבין" וכו']
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] (...) ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה. היינו האלות שבפרשת בחוקותי אמנם שם נזכרו כל האלות בלשון רבים סד"א שרבים ימקו בעונו, על זה אמר והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה היינו האלות שבפרשת כי תבא שנאמרו בלשון יחיד להורות כי הוא יחיד לבדו ימות בעונו וכל ישראל נקיים. ומה שקרא תורת כהנים סתם ספר, והקללות שבפרשת כי תבא קרא ספר התורה, לפי שכל ה' ספרים בכלל נקראו תורה וכל ספר בפני עצמו נקרא ספר לפיכך ספר ת"כ נקרא ספר כי אינו כולל כל התורה רק שהוא ספר אחד מן מספר חמש ספרים, אבל ספר חמישי זה נקרא תורה כי הוא כולל כל התורה כי לכך נקרא משנה תורה כמ"ש (דברים א ה) הואיל משה באר את התורה הזאת. וז"ש לענין ההבדלה והבדילו ה' לרעה וגו' ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה כי כולם נאמרו בלשון יחיד המורה על הבדלה זו לבטל ממנו סברת למען ספות הרוה את הצמאה שלא יאמר בתוך עמי אנכי יושב, ומטעם זה קרא הראשונים אלה והאחרונים אלות לפי שהאחרונים כפולים מן הראשונים כי במקום כל אלה אחת נמצאו כאן שתים מן הטעם שבארנו בפרשת כי תבא (כח טו) או כנגד מ"ט שערי בינה, או כנגד התורה שנדרשת במ"ט פנים כנגד כל אחד מכה אחת וכאן שתים בעבור הערבות, ומה שאמר ורבצה בו כל האלה דווקא אותה אלה שבת"כ לפי שכאן מדבר בחטא ע"ז וכן האלה שבת"כ מדברת גם כן מעון ע"ז שנאמר (ויקרא כו ל) והשמדתי את במותיכם והכרתי את חמניכם וגו'. אבל אותן אלות שבערבות מואב לא נזכר בהם עון ע"ז, ע"כ אמר באלה ראשונה ורבצה בו כי היא לבדה תרבץ אצלו אמנם לענין ההבדלה לבד שיבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל אמר ככל אלות הברית וגו' כי אלו האלות נאמרו בלשון יחיד, ומה שנאמר אח"כ וראו את מכות הארץ וגו' ש"מ שבעונש רבים הוא מדבר זה קאי על מה שנאמר למעלה או משפחה או שבט כי זה מדבר ברבים החוטאים ואז יראו מכת הארץ כמו שיתבאר בסמוך.
הכתובה בספר התורה הזה. ולמעלה הוא אומר (לעיל כח) גם כל חלי וכל מכה וגו' בספר התורה הזאת. הזאת לשון נקבה מוסב על התורה, הזה לשון זכר מוסב על הספר וע"י פיסוק הטעמים הן נחלקין לשתי לשונות. בפרשת הקללות הטפחא נתונה תחת בספר והתורה הזאת דבוקים זה לזה לכך אמר הזאת וכאן הטפחא נתונה תחת התורה נמצא ספר התורה דבוקים זה לזה לפיכך לשון זכר נופל אחריו שהלשון נופל על הספר: