ביאור:מ"ג דברים ב יב
וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם
[עריכה]החורים. הם בני שעיר החורי:
[מובא בפירושו לפסוק ט'] וזהו שסמך הכתוב לזה (פסוק יב) ובשעיר ישבו החורים לפנים, יאמר כי בעבור הטעם הזה שהזכיר במואב ימנעם גם כן מארץ שעיר. כי מלפנים היתה אף היא מן החורים, והיא ממתנת אברהם, כי החורי הוא החוי והוא מבני כנען, שנאמר (בראשית לו ב) עשו לקח את נשיו מבנות כנען וגו' ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי, וצבעון היה מבני שעיר החורי יושבי הארץ (שם פסוק כ), וכן יזכיר בכל מקום בנחלת ישראל החוי עם הכנעני בשבעת הגוים, כי הוא נמנה הבן הששי בבני כנען (שם י יז). וכן תראה במלחמת אמרפל שהיה נלחם במלך סדום ועמורה ואדמה וצבויים וצער שהם מלכי כנען, והכו את רפאים בעשתרות קרנים והחורי בהררם שעיר (שם יד ה ו), כי החורי והרפאים למלכי כנען היו: ויתכן שנקרא "חוי" על שם שהיה נחש עלי דרך, ונקרא "חורי" על שם חור פתן (ישעיה יא ח). כי השמות ישמרו הטעם ויחליפו המלות, כמו זרח וצחר (בראשית מו י) מן וצמר צחר (יחזקאל כז יח), אתונות צחורות (שופטים ה י). וכן יעשו לשבח, יכנו יעקב שהוא לשון מרמה או לשון עקלקלות, ויקראו אותו ישרון, מן תם וישר: והנה אמר כי החורים שהם לאברהם ישבו בשעיר לפנים, ובני עשו שהם זרע לאברהם ירשו אותם וישבו תחתם במעשה נס, שהיו הם עם רב בארצם ועשו בא לגור שם ונתחזק עליהם, כאשר עשה ישראל ליתר הגוים של אברהם אשר נתן השם להם בכחו הגדול: והנה הנחיל השם כל העמים ההם לזרעו של אברהם, אחד מהם לעשו, והשאר לישראל שהוא הבן הבכור, ואין ראוי לגזול מעשו את אשר הורישם האלהים, כי השם יקצוף על הגוזל מהם נחלה שהנחילם הוא יתברך כאשר יקצוף על הגוזל מישראל הארץ אחרי שינחילנה להם, וכענין שיאמר (ירמיה יב יד) על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי וגו'. וזה טעם כאשר עשה ישראל שהזכיר כאן, ועדיין לא נעשה: וכן אמר עוד בבני עמון שהיא מארץ רפאים (פסוק כ), כי גם היא היתה של רפאים בתחלה. והעמונים יקראו להם זמזמים מלשון זממו אל תפק (תהלים קמ ט), אלא שנכפל, כלומר עם שלא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ג] והנה הכתוב בא להזכיר בכאן ענין כל ארץ החוי שהם הרפאים וכל הנעשה ממנה. אמר תחלה, כי האמים גם הם מן הרפאים וירש אותם מואב, וחזר ואמר כי החורי אשר הם גם כן מן רפאים ירש אותם עשו, וחזר עוד ואמר כי ארץ בני עמון אף היא ארץ רפאים ואסר כל זה לישראל. ועוד ספר, כי גם כפתורים היוצאים מכפתור לקחו מארצם והיא מותרת לישראל, והזכיר יהושע ארץ הפרזי והרפאים (יהושע יז טו):
[מובא בפירושו לפסוק כ"ג] והעוים היושבים בחצרים עד עזה. עתה מפרש היכן החוי. והעוים כמו והחוים והעי"ן והחי"ת מתחלפות והחוים אם תרצו לידע היכן הם בחצרים הם יושבים כי לא היו חוששין לישב בערי חומה לפי שהיו גבורים וארץ רפאים היא ממלכת עוג כדכתיב ההוא יקרא ארץ רפאים היא שנתתי לאברהם אביהם באו ורשו אותה אבל ארץ מואב שנטלו מן האימים שהם גדולים כענקים ורפאים אינו אותו רפאים שנתתי לאברהם כי המואבים יקראו כו' וגם ארץ בני עמון שלקחו מן הזמזומים לאו היא נמי אותו רפאים כי העמונים יקראו להם זמזומים ולא נקראו רפאים כי אם מפני שרפאים ישבו בה:
יירשום. לשון הווה כלומר נתתי בהם כח שיהיו מורישים אותם והולכים:
וישמידום. עשו ומואב השמידו והחריבו ישוב יותר מכדי צורך יישובם, כדי להשמיד כל היושבים בה לפנים, בל יקומו ויירשו ארץ. כי גם מואב גם עשו לא מלאו את כל ישוב החורי וישוב האמים שהשמידו. ובהיות הר שעיר מגיע עד גבול מואב, ושם אצל גבול מואב אין שום ישוב מבני עשו, וכן גבול מואב מגיע עד המדבר, ושם אצל המדבר אין שום יושב מבני מואב, לכך אמר שמכל מקום לא יעברו דרך גבול שום אחד מהם.
כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לָהֶם:
[עריכה]כאשר עשה ישראל. וגם זה כתב משה להודיע לישראל שלא ידאגו כלום. אם לאומות הללו נתן נחלה לכבוד אבותינו כל שכן שיקיים לישראל לתת להם נחלת עמים שנשבע לאבות:
כאשר עשה ישראל. בעת כתיבת התורה שכבר כבשו סיחון ועוג, שהיו מלכים גדולים ואדירים בזמן מועט שלא כמנהג העולם.
[עיין בפירושו לפסוק ט', המובא גם בפסוק זה תחת הכותרת "זיהוי "החורים". מהו עניינו" וכו']