ביאור:מ"ג בראשית מ כ
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה[עריכה]
יום הלדת את פרעה. יום לידתו וקורין לו יום גינוסיא .
יום הולדת את פרעה. באותו יום נולד בן למלך וקראו את שמו פרעה כשם אביו, ומנהגם היה לעשות משתה בכל שנה באותו יום שנולד:
[מובא בפירושו לשמות פרק א' פסוק ח'] ויקם מלך חדש. נחלקו רז"ל בזה יש מהם שאומרים חדש ממש ויש אומרים שנתחדשו גזרותיו. ונראה לפרש כי המלך הזה נולד בזמן שהיה יוסף בבית האסורים הוא שכתוב עליו (בראשית מ) יום הולדת את פרעה, כלומר יום שנולד בו פרעה כי קרא המלך שם בנו כשמו, ויהיה כדברי האומר חדש ממש וזהו שאמר אשר לא ידע את יוסף כי לא ידעו ולא הכירו כלל כי הוא בן המלך הראשון הזקן:
ולשון הולדת לפי שאין הולד נולד אלא על ידי אחרים שהחיה מילדת את האשה ועל כן החיה נקראת מילדת וכן (יחזקאל טז) ומולדותיך ביום הולדת אותך. וכן (ויקרא יג) אחרי הוכבס את הנגע שכיבוסו על ידי אחרים:
הלדת. שם הפועל מהבנין שלא נזכר שם פועלו:
וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו:[עריכה]
וישא את ראש וגו'. מנאם עם שאר עבדיו שהיה מונה המשרתים שישרתו לו בסעודתו וזכר את אלו בתוכם כמו שאו את ראש ל' מנין:
וישא את ראש שר המשקים ואת ראש שר האופים בתוך עבדיו. מנה שני סריסים אלו בתוך שאר עבדיו, ולשון וישא מלשון (שמות ל) כי תשא את ראש. ומתוך שהזכירם על המשתה בתוך השאר רצה לדון אותם ולהוציא משפטם לאור, האחד יצא זכאי וחזר למעלתו, והשני נתחייב ונתלה:
ויש בענין הזה התעוררות גדולה לבני אדם שכל מעשיהם נשקלים על פי העונש והשכר והם עתידים ליתן דין וחשבון לפני מי שאמר והיה העולם: וענין פרשה זו בא ללמדנו כי ראוי לאדם שיבקש רצון המלך ושיזהר מחמתו. וכן הזהיר שלמה המלך ע"ה על האדם שישתדל אחר רצון המלך ושתהיה לו הסברת פניו, הוא שאמר (משלי טז) באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש, ושיזהר שיתרחק מחמתו שלא יכעיסנו, והוא שאמר (שם) חמת מלך מלאכי מות. וכתיב (שם יט) נהם ככפיר זעף מלך וכטל על עשב רצונו, המשיל רצונו והסברת פניו לטל שהוא מפריח ומגדל הצמחים שהם מחיה לבעלי חיים, וכדי ללמדך כמה קשה כעסו המשילו לאריה שהוא משחית ומכלה לבעלי חיים האוכלים הצמחים. וכוונת שלמה בכל זה כדי שידון אדם ק"ו בעצמו, אם החוטא למלך ב"ו והמכעיס אותו כעסו של מלך רע ומר וקשה כ"כ. אף כי המכעיס למלך מלכי המלכים הקב"ה בחטאותיו על אחת כו"כ. ועל כן חייב אדם מדרך השכל שישכיל בדעתו להפיק רצונו ולירא מחמתו הוא שכתוב (תהלים ל) כי רגע באפו חיים ברצונו. לפי שרצונו וחרונו תכלית הטובה והרעה, ואם הוא צריך להשמר מכעס מלך בשר ודם שנמשל לאריה ושיפיק וידרוש רצונו הנמשל לטל, אף כי ממ"ה הקב"ה שהמשילו הכתוב לאריה, שנאמר (עמוס ג) אריה שאג מי לא יירא, והמשיל רצונו לטל, הוא שכתוב (הושע יד) אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון: