ביאור:מ"ג בראשית מ טז
וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר[עריכה]
כי טוב פתר. אמר אונקלוס כי יפה פתר, וכן טוב טעם ודעת למדני (תהלים קיט סו), וכן כי טובות הנה (לעיל ו ב), יפות. והטעם לאמר כן, כי האיש הזה מבזה על יוסף, חושב בו שלא ידע לפתור אותו לעולם, ולא יגיד לו החלום אם לא בראותו כי פתר לחברו יפה וכהוגן. או יאמר, וירא שר האופים כי לטובה פתר לו ושמח, והגיד חלומו שהיה מצטער בו יותר מחברו:
כי טוב פתר. ניכרין דברי אמת:
וירא שר האופים כי טוב. פי' הוא שחלם פתרון שר המשקים ראה כי טוב פתר פי' על נכון, והוא עד שראה מה שאין כן שר המשקים אפשר שלא יצדיק ודאי כי הוא זה הפתרון. או ירצה על זה הדרך כי טוב דבר לו בפתרונו וכאלו אמר כי פתר טוב ולא רע וחשב שאולי גם אותו יבשר בשורה טובה, ותקותו מפח נפש כי הראוהו הגלות של ישראל אשר יאכלו העמים הנמשלים לעופות כאומרו (לעיל ט"ו י"א ותרגום יונתן שם) וירד העיט על הפגרים, את ישראל הרמוזים ללחם דכתיב (תהלים יד) אוכלי עמי אכלו לחם, גם רמז באומרו על ראשי כי ישראל הם עליונים על כל העמים, ותמצא שבחלום שר המשקים לא הזכיר ששתה פרעה את הכוס אלא נתינתו בידו לכבוד ולמעלה מה שאין כן חלום שר האופים שהגיד אכילת העופות מן הסל:
כי טוב פתר. והיה מקוה שיפתר גם בעדו לטוב, שהחלומות הולכים אחר הפה, כדבריהם זכרונם לברכה (ברכות נה, ב), כאמרו "כאשר פתר להם יוסף" (פסוק כב).
וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי[עריכה]
[מובא בפירושו לפסוק ט'] בחלומי והנה גפן לפני. ראוי לאדם שיזהר בתחלת דבורו בספור חלומות, כי שר המשקים זה היה תחילת דבורו בחלומי, שהוא לשון חלימות ובריאות, שהוא מלשון (ישעיה לח) ותחלימני והחייני, ונצול ונדון לחיים וחזר למעלתו. אבל שר האופים התחיל באף, שאמר אף אני בחלומי, ונדון למיתה. ודרשו רז"ל ארבעה פתחו באף ונאבדו מן העולם. ואלו הן. נחש, ושר האופים, ועדת קרח, והמן. וכבר נזכר זה בספר בראשית בפסוק (בראשית ג) אף כי אמר אלהים:
וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי:[עריכה]
[מובא בפירושו לפסוק ט"ו] ואחר כל חלום במקרא מלת הנה טעמה כאילו:
סלי חורי. סלים של נצרים קלופים חורין חורין ובמקומנו יש הרבה ודרך מוכרי פת כסנין שקורין אובלי"ש (היפפען קוכען) לתתם באותם סלים:
סלי חרי. סלים של נצרים קלופים עשויים חורים חורים, זה לשון רש"י. והגאון רב סעדיה פירש סלי לחם לבן, כלחם המלך, מלשון ולא עתה פניו יחורו (ישעיה כט כב), מן הארמית שתאמר ללבן חיור. והוא הנכון, כי היה בכל הסלים מלחם המלך, ובסל העליון מכל מיני מאכל פרעה שהיה מעשה אופה. ולשון רבותינו במשנה (ביצה ב ו) פתין גריצים וחיורי. ואמרו בירושלמי (שם) רבנין שמעין לה מן הדא, והנה שלשה סלי חורי על ראשי.
סלי חורי. מנוקבים. כמו חורי עפר וכפים. ואורגים חורי. לפיכך יכול היה העוף לאכול דרך נקבי אריגת הסל:
סלי חורי. אמר הגאון שהוא לחם לבן כמו חורי יהודה:
[מובא בפירושו לפסוק י'] ומלת שריגים הוא מלשון רז"ל שרגא, והוא לשון אורה, והוא הדין בשלשה סלי חורי שפתר בו ג"כ שלשת ימים, ואף ע"פ שפשוטו לשון חררה, ועוד הוא כולל האור והלבון מלשון חיור, וכן דרשו רז"ל (שמות לג) וראית את אחורי, מלשון אורה, וכן לשון חורים וסגנים, כי הכתוב ימשול הגדולים במעלה למעלת האורה, והקטנים שאין להם מעלה ימשילם לחושך ויקראם חשוכים הוא שכתוב (משלי כב) בל יתיצב לפני חשכים. ועוד שלשת הסלים עולה למספר שלשת ימים הם: