ביאור:מ"ג בראשית לז כה
וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם[עריכה]
וישבו לאכל לחם. לשון עכוב וקביעות, קבעו עצמם בסעודה: ובמדרש תהלים וישבו לאכול לחם, אמר הקב"ה אתם מכרתם אחיכם מתוך מאכל ומשתה שנאמר וישבו לאכל לחם, הרי בניכם נמכרים בשושן מתוך מאכל ומשתה שנאמר (אסתר א) בשנת שלוש למלכו וגו', והמן בא ולוקח אתכם מתוך מאכל ומשתה שנאמר (שם ג) והמלך והמן ישבו לשתות וגו':
וישבו לאכל לחם. שלא היה כל זה בעיניהם תקלה או מכשול שימנעם מלקבע סעודתם, כמו שהיה ראוי לצדיקים כמותם כשארעה תקלה על ידם, כמו שעשו ישראל אחר שהרגו את שבט בנימין, כאמרו "וישבו עד הערב לפני האלהים, וישאו קולם ויבכו בכי גדול, ויאמרו: למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל" כו' (שופטים כא, ב ג). וכן דריוש כשהשליך את דניאל בגוב אריות, דכתיב "ובת טות ודחון לא הנעל קדמוהי" (דניאל ו, יט). וזה קרא להם מפני שחשבו את יוסף לרודף, שכל הקודם להרגו זכה, כשאין דרך להציל הנרדף בזולת זה.
וישבו לאכל לחם. התשעה אחים:
וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד[עריכה]
ארחת. כתרגומו שיירת על שם הולכי אורח:
ארחת ישמעאלים. כאשר אמר המתרגם בעבור שהיא הולכת ארחות:
והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד. כאשר נשאו עיניהם וראו מרחוק אנשים באים מדרך גלעד, הכירו כי ארחת ישמעאלים היא בגמלים, וידעו כי למצרים ילכו, כי מגלעד יובא הצרי והנכאת, ולמצרים היה דרכם להוליך אותו. ולכן אמר להם יהודה, הנה האנשים האלה מארץ מרחק, והולכים אל ארץ רחוקה, נמכרנו להם כי לא יודע הדבר: וכאשר קרבו להם מצאו כי היו בעלי סחורה, אשר להם הנכאת והצרי, אנשים מדינים סוחרים, ששכרו הגמלים מהישמעאלים. וימכרו את יוסף למדינים שקנו אותו לסחור בו לסחורה, כי ארחת הישמעאלים משכירי הגמלים לא יקנו הם סחורה לעצמם. ואמר: (בפסוק כח) וימכרו את יוסף לישמעאלים, כי להם מסרו אותו שהם מוליכים הסחורה למצרים. וזה טעם מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה (להלן לט א), כי היה בידם, אבל המדינים היו בעליו והם סחרו בו, והוא שאמר והמדנים מכרו אותו אל מצרים: וכל מעשה בכתוב, פעם יספר אותו במושל המצוה בו, ופעם בשליח שיעשנו בידו, כענין שנאמר (דברים יא ז) את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה, וכתוב אחר (שם לד יב) אשר עשה משה לעיני כל ישראל. וכן אמר (מ"א ז נא) ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה, וחירם עשאה, כדכתיב (שם ז יד) ויבא אל המלך שלמה ויעש את כל מלאכתו. וביוסף עצמו אמר (להלן לט כב) את כל אשר עושים שם הוא היה עושה, נותן המעשה למצוה בו ולעושה אותו: ורבי אברהם אמר (בפסוק כח), כי המדינים יקראו ישמעאלים, כאשר אמר הכתוב על מלכי מדין, כי ישמעאלים הם (שופטים ח כד). ואיננו כאשר חשב, כי הכתוב שאמר (שם) כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם, ירמוז על בני קדם שהמלחמה ההיא להם היתה, דכתיב (שם ו לג) וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו, ובני קדם הם ישמעאלים, כי על כל בני הפילגשים אשר לאברהם אמר (לעיל כה ו) וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם. גם יתכן שהיו המלכים ישמעאלים והם מלכו על מדין, כי למה יקראו מדין על שם ישמעאל אחיהם. והנכון בפשט הכתוב ביוסף מה שאמרנו בו, אבל רבותינו אמרו (ב"ר פד כ) שנמכר פעמים רבות:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ו] ובענין המכירה לישמעאלים ולמדינים, נראה שכך פירושו. כי האחים לא רצו למוכרו כ"א לישמעאלים לבד, כי אמרו שישמעאל הוא אחי יצחק ומצד הקורבה ירחם עליו, ואולי שעל ישמעאל אמרו כי אחינו בשרנו הוא מלשון כי אנשים אחים אנחנו, אך שישמעאלים אלו לא רצו לקנותו כי לא היו סוחרים, וכל זמן שלא היה להם סוחר שיחזור ויקנה מהם תכף מיד ליד לא רצו לקנותו, וכאשר אח"כ עברו אנשים מדינים סוחרים אז ראו הישמעאלים כי יש להם סוחרים שיחזרו ויקנו מהם אז נתרצו לקנות, זה"ש וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים, וממילא שמעינן שהישמעאלים מכרוהו למדינים בלא רצון האחים, או בלא ידיעתם, והמדינים חזרו ומכרוהו לפוטיפר כו', וכאשר שב ראובן אל הבור והילד איננו אמר ואני אנה אני בא, כי אם מחמת חלק הבכורה הרגתם את יוסף, א"כ שמא גם לי תעשו כן שלא תחזור לי הבכורה, ואני אנה אני בא כי אנה מפניכם אברח, ויכול להיות שמחמת יראה זו רצה ראובן להצילו מעיקרא.
וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט[עריכה]
וגמליהם נשאים וגו'. למה פרסם הכתוב את משאם להודיע מתן שכרן של צדיקים שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע:
נכאת. כל כנוסי בשמים הרבה קרוי נכאת וכן (מ"ב כ) ויראם את כל בית נכתה מרקחת בשמיו ואונקלוס תרגם לשון שעוה: וצרי. שרף הנוטף מעצי הקטף והוא נטף הנמנה עם סמני הקטורת: ולט. לוטיתא שמו בלשון משנה ורבותינו פירשו שרש עשב ושמו אשטרולוזיא"ה במס' נדה (דף ח):
נכאת. אמר ר' משה הכהן ז"ל הספרדי שפירוש נכאת דבר נחמד. וכן ויראם את בית נכותה. כי הוי"ו והאל"ף יתחלפו שהם האותיות הנח: וצרי. מצאנוהו במקרא בשוא נח תחת הצדי ובקמץ חטף. הצרי אין בגלעד. גם בחולם שמן ודבש וצרי. והגאון פירוש אותו כי הוא הנעשה משבעים וחמשה עקרים ואחרים אמרו כי הוא פרי או שמן האילן שהובא מיריחו אל מצרים על דעת יוסף בן גוריון. ורבי ישמעאל אמר שהוא שרף ואנחנו נסמוך על דעתו: ולוט. אמר הגאון שהוא הפרי הנקרא כן בלשון ישמעאל בתוספת בי"ת ואולי כן הוא:
הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה:[עריכה]
הולכים להוריד מצרימה. שהיו בעלי הגמלים, ולא היו הם בעלי הסחורה, ולכן הורדת הסחורה שם היתה גמר מלאכתם.