ביאור:מ"ג בראשית לז לב
וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם
[עריכה]וישלחו את כתונת הפסים ויביאו אל אביהם. בצווי. או ויביאו, השלוחים המביאים, כי שלחו אותה ועודם בדותן, ואמרו: זאת מצאנו הכר נא. או ששלחוה אל חברון לבית האחד מהן, ובבואם הכניסוה לפני אביהם ואמרו לו זאת מצאנו. וכל זה להתנכר בענין, כי אם שתקו היה חושד אותם לאמר אתם הרגתם אותו כי ידע קנאתם בו: ויש מפרשים, וישלחו, שתקעו בה השלח לקרעה במקומות רבים כדמות שני חיות, מלשון בשלח יעבורו (איוב לו יב).
וישלחו. על ידי בני אדם שלא יגידו מי השולחים אלא שאמרו זאת מצאנו:
וישלחו את כתונת הפסים. פי' על ידי שליח ויביאו אז השלוחים אל אביהם ויש אומר גררוה כמו מעבור בשלח וכמו שלחיך פרדס ויביאו הן עצמן אל אביהן כדי שיהא להן אמתלא לומר טרוף טורף:
וישלחו את כתונת הפסים ויביאו אל אביהם. השלוחים הביאוה. וזהו שאמרו הכתונת בנך, שאילו הביאוה האחים היו אומרים הכתונת יוסף. ויש שפירשו וישלחו מלשון (איוב לו) בשלח יעבורו. ויחזור ויביאו אל האחים וזהו אכזריותם:
וישלחו את כתנת הפסים. העבירוה בשלח, כדי שתהיה נראית קרועה על ידי חיות רעות.
וטעם הפסים, כי שלחו אותה שיכירנה בפסים אשר עשה לו:
וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא:
[עריכה]הכר נא וגו'. יהודה אמרו ולכך נפרע ממנו בלשון זה על מעשה דתמר דכתיב הכר נא למי החותמת:
וישלחו את כתונת הפסים ויביאו אל אביהם. השלוחים הביאוה. וזהו שאמרו הכתונת בנך, שאילו הביאוה האחים היו אומרים הכתונת יוסף. ויש שפירשו וישלחו מלשון (איוב לו) בשלח יעבורו. ויחזור ויביאו אל האחים וזהו אכזריותם:
[מובא בפירושו לפסוק ג'] ועשה לו כתנת פסים. ד"א פסים על שהטילו פייס ביניהם באיזו מיתה ימיתוהו בארבע מיתות ב"ד, שנאמר ויתנכלו אותו להמיתו. כיון שמכרוהו הטילו פייס ביניהם מי יוליך הכתונת לאביהם נפל הפייס על יהודה, זהו שאמר לו הכר נא, ולכך נאמר לו (בראשית לח) הכר נא למי החותמת. וכשאמר לו הכתונת בנך פסקו חייו של יעקב, לכך פסקו חיי בניו מן העולם, זה ער ואונן שנאמר (ירמיה לב) ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם.
[מובא בפירושו לפרק מ"ה פסוק כ"ז] וידברו אליו את כל דברי יוסף. יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים, כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם, כאשר עשה בראובן ושמעון ולוי (להלן מט ג-ז). ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו, ולכך נאמר ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר וגו', ואלו ידע יעקב בענין הזה היה ראוי להם שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו, כי ישא פניו ולא ימרה את דברו, ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים: