ביאור:מ"ג בראשית לג יד
יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ[עריכה]
יעבר נא אדני. אל תאריך ימי הליכתך עבור כפי דרכך ואף אם תתרחק:
אתנהלה. כמו אתנהל עמם:
[מובא בפירושו לפסוק י"ב] נסעה ונלכה ואלכה. בעבור שהזכיר שתי לשונות בלשון רבים ובלשון יחיד יתכן לומר כי שאל ממנו שני דברים, יאמר אם תרצה שנסע ונלך ביחד, או אתרחק ממך ואלך מנגד, כלשון (בראשית כא) ותשב לה מנגד הרחק, ויעקב השיב שא"א לו ללכת עמו ביחד, והוא שאמר אדוני יודע וגו', אבל הלך לנגד, זה נכנס לשעיר וזה נכנס לסכות: ובמדרש נסעה ונלכה, אמר עשו ליעקב נחלוק העוה"ז והעוה"ב, אמר לו יעקב הילדים רכים, במצות, ואם אברר העוה"ז לחלקם ודפקום יום אחד ליום הדין ומתו כל הצאן, ישראל שנקראו צאן, ולא יוכלו לסבול דיני גיהנם. יעבר נא אדני לפני עבדו, יקח חלקו תחלה בעוה"ז, ואני אתנהלה לאטי אעמוד בגלותי ושפלותי, ומלשון (מ"א כא) ויהלך אט שהוא לשון שפלות כלומר לא אעורר מלחמה ולא אתגבר בגלות כלל, אבל אסבול עול השעבוד זהו לרגל המלאכה וגו'. ועד מתי יהיה השעבוד, עד שיבא לעתיד לשעיר:
וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי[עריכה]
אתנהלה. אתנהל ה"א יתירה כמו ארדה אשמעה:
לאטי. לאט שלי לשון נחת (ישעיה ח) ההולכים לאט. (ש"ב יח) לאט לי לנער. לאטי הלמ"ד מן היסוד ואינה משמשת אתנהל נחת שלי:
לאטי. היו"ד נוסף או יהיה לשון יחיד מדבר:
לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים[עריכה]
לרגל המלאכה. לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המוטלת עלי להוליך: ולרגל הילדים. לפי רגליהם שהם יכולים לילך:
לרגל המלאכה. בעבור המקנה שהוא מלאכתי. והקרוב אלי כי פירוש המלאכה מה שיוכל אדם לעשות בכחו וברשותו. גם הממון יקרא כך. כמו אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. ומזאת הגזרה מלת מלאך בעבור שהוא תחת רשות השולח. ויהיה לרגלי כמו ויברך ה' אותך לרגלי ויתכן להיות לרגל כמשמעו שהוליכם על רגליהם:
עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה:[עריכה]
עד אשר אבא אל אדני שעירה. הרחיב לו הדרך שלא היה דעתו ללכת אלא עד סוכות אמר אם דעתו לעשות לי רעה ימתין עד בואי אצלו והוא לא הלך (ב"ר) ואימתי ילך בימי המשיח שנאמר (עובדיה א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. ומ"א יש לפרשה זו רבים:
עד אשר אבא אל אדוני שעירה. היה ליעקב בשובו אל ארצו דרך בארץ שעיר, והנה אמר לו עשו ואלכה לנגדך, שלא יפרד ממנו עד שובו אל אביו לעשות לו כבוד בבואו אל ארצו, ויעקב אמר אני אלך לאטי ואדני ישוב אל עיר ממשלתו, ואם אשוב דרך עירו יכבדני וילך עמי כאשר יחפוץ. ולא היה זה נדר ממנו שיבא אליו, שאין עשו צריך לו. ורבותינו אמרו (ע"ז כה:) עוד שלא היה בדעת יעקב לשוב דרך שעיר, ורצונו היה להתרחק ממנו כאשר יוכל, אבל הרחיב לו את הדרך. וגם זו עצת חכמה, ועוד להם מדרש אחר (ב"ר עח יד) שיקים דברו לימות המשיח, שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, יאמר כי המושיעים אשר בהר ציון יעלו לשפוט את הר עשו:
עד אשר אבא אל אדוני שעירה. הרחיב לו את הדרך:
עד אשר אבא אל אדני שעירה. לא היה כך דעתו של יעקב לשוב לשעיר אבל רצונו היה להתרחק ממנו, וע"כ הרחיב לו הדרך. וזהו שאמרו רז"ל שאלו להיכן אתה הולך ירחיב לו הדרך כדרך שהרחיק יעקב לעשו: ובמדרש עד אשר אבא אל אדני שעירה, לא מצינו שהלך יעקב לשעיר מעולם, אבל לימות המשיח יקיים דברו, שנאמר (עובדיה כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. וע"כ תמצא בסוף תיבות שרמוז בהן אליה, הוא שכתוב (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא: