ביאור:מ"ג בראשית י כא
וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא[עריכה]
ולשם ילד גם הוא. בעבור שאיחר תולדות שם וספר תולדות אחיו הקטן ממנו, כאלו לא היה לו בנים אמר בכאן גם הוא.
אחי יפת הגדול. דרך הכתוב ליחס הקטן אל הגדול באחיו ולא אל הנולד אחריו, וכן מרים הנביאה אחות אהרן (שמות טו כ). וטעם להזכיר זה כלל, לומר כי הוא אחי הנכבד שוה אליו בכבודו, להגיד שלא איחר אותו מפני מעלת חם עליו:
[מובא בפירושו לפסוק ב'] בני יפת גומר. החל ממנו כי הוא הבכור. ונתן אחריו חם, כי רצה לאחר תולדת שם לקרב שני הפרשיות בתולדותיו כי יש להאריך בתולדות אברהם:
וטעם אבי כל בני עבר. להודיע אבי העברים כי אין למעלה ממנו והשם אלהינו וכן כתוב כה אמר יי' אלה"י העברים וכנען אבי חם שאין למטה ממנו ואין ראוי להתערב קדש בחול:
אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר[עריכה]
אבי כל בני עבר. הנהר היה שם:
וטעם אבי כל בני עבר. להודיע אבי העברים כי אין למעלה ממנו והשם אלהינו וכן כתוב כה אמר יי' אלה"י העברים וכנען אבי חם שאין למטה ממנו ואין ראוי להתערב קדש בחול:
וטעם אבי כל בני עבר. שהוא אבי כל יושבי עבר הנהר, שהוא מקום יחוס אברהם, ולא יתכן שיהיה עבר במקום הזה שם האיש אבי פלג (כ"פ הרד"ק, והראב"ע שמות כא ב), כי למה ייחס אותן אליו:
ולשם ילד. נולד אדם דומה לו במעלה והוא עבר. גם הוא אבי כל בני עבר. אף על פי שהמחזיקים בדעות מציאות האל ויכלתו והשגחתו נקראו "עברים" על שם עבר שהשתדל להבין ולהורות זה, כאמרו "ויגד לאברהם העברי" (להלן יד, יג), מכל מקום "גם הוא", שם גם כן היה "אבי" ומלמד "כל בני עבר". כי אמנם המלמד ומורה יקרא "אב" כמו "אבי כל תפש כנור ועוגב" (לעיל ד, כא), "ומי אביהם" (שמואל א י, יב), והתלמידים נקראו "בנים" כאמרו "בני הנביאים" (מלכים א כ, לה).
אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל:[עריכה]
אחי יפת הגדול. איני יודע אם יפת הגדול אם שם כשהוא אומר שם בן מאת שנה וגו' שנתים אחר המבול הוי אומר יפת הגדול שהרי בן ת"ק שנה היה נח כשהתחיל להוליד והמבול היה בשנת שש מאות שנה נמצא שהגדול בבניו היה בן מאה שנה ושם לא הגיע למאה עד שנתים אחר המבול:
וטעם אחי יפת הגדול. שהיה יפת טוב והכתוב הקדים להזכיר שם שהוא קטן קודם יפת שהוא הגדול בעבור כבודו. והעד שאמר הכתוב כי נח היה בן חמש מאות שנה כשהחל להוליד ואין בזה מקום לטעון כי אין פחות מת"ק שנה ובשנת ת"ר שנה בא המבול ובצאת נח מהמבול היה שם בן מאה שנה ושנה אחת והכתוב אמר שנתים אחר המבול. ויש מפרשים כי אחי יפת הגדול ממנו הוא שם. על כן הזכירו הכתוב בתחלה. ואמר כי כאשר נולד שם לא נכנסו משנת ת"ק לנח כי אם ימים מועטים כי יום אחד בשנה חשוב שנה ונח נולד באייר ושם בסיון וכשבא המבול היו לנח תקצ"ט שנה וימים והנה אין לשם צ"ט שנה שלימות לשנת המבול ויהיה שם כשנולד ארפכשד בן מאה שנה וחדשים. ופירוש שנתים שנכנסה השנה השנית מחשבון ראשית המבול גם יש אומרים כי אחר חמשה חדשים מיום המבול שחסרו המים הרתה אשת שם. והנה היה שם בן מאת שנה ושחשבון הזה ימצא בספר מלכים בעשרה מקומות:
אחי יפת הגדול. דרך הכתוב ליחס הקטן אל הגדול באחיו ולא אל הנולד אחריו, וכן מרים הנביאה אחות אהרן (שמות טו כ). וטעם להזכיר זה כלל, לומר כי הוא אחי הנכבד שוה אליו בכבודו, להגיד שלא איחר אותו מפני מעלת חם עליו: והנראה אלי שיהיה "הגדול" תאר לשם, לומר שהוא האח הגדול של יפת כי חם קטן מכלם, ואם הקדים אותו. וכן בכל מקום תאר למדובר בו, כגון ישעיהו בן אמוץ הנביא (מ"ב כ א), חנניה בן עזור הנביא (ירמיה כח א), לחובב בן רעואל המדיני חותן משה (במדבר י כט): ורש"י כתב: אחי יפת ולא אחי חם שאלו שניהם כבדו אביהם וזה בזהו. גם זה לומר שהוא אחי הצדיק ולא אחי הרשע אף על פי שנמנה אחריו:
ורש"י כתב: אחי יפת ולא אחי חם שאלו שניהם כבדו אביהם וזה בזהו. גם זה [בהמשך לפירושו בתחילת דבור זה] לומר שהוא אחי הצדיק ולא אחי הרשע אף על פי שנמנה אחריו: