ביאור:מ"ג בראשית י טו
וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת:[עריכה]
וכנען ילד את צדון בכורו. אלה עשרה עממים בני כנען שנתנו לאברהם אבינו (להלן טו יט-כא), כי כל זרע כנען נמכר לעבד עולם, והם שנתנו לו, אבל נתחלף השם ברובם בימי אברהם, כי בכאן נכתבו בשם שקראם אביהם ביום הולדם, ואחרי שנפרדו בארצותם לגוייהם נקראו בשמות אחרים, אולי העלו להם שם על שם הארץ, כמו שפירשנו (בפסוק יג), וכן שעיר החורי (להלן לו כ) שם העיר שעיר, וכן רבים. או שהולידו הערקי והסיני משפחות ונכרתו מהם, ובניהם היו קיני וקניזי על דרך משל, והיו לראשי בתי אבות תקרא האומה בשמם כנהוג בשבטי ישראל: והנה קראם בשם שהיה להם בימי אברהם במתנתו. וראיה לדבר, כי החוי הנזכר בכאן איננו נזכר במתנתו של אברהם, והוא היה מהם. שנאמר (דברים ז א) ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי שבעה גוים. וכן בכל מקום. וימנה הכנעני עם בניו, ולא ימנה בהן רק עשרה כי אחד מבניו לא גבר כאחיו, ונקרא עם אחיו בשם אביו. ויתכן שהיה צידון בכורו הנקרא "כנעני" עם אחד מאחיו שלא היה לגוי: ואל יקשה עליך ארץ פלשתים שהיתה לאברהם, כדכתיב (להלן כו ג) גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והם מבני מצרים, כי הכתוב אמר לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים (יהושע יג ג), כי כבשו מקצת הארץ וישבו בה. ובכאן תראה כי גבול הכנעני מצדון בואכה גררה עד עזה ואלה ערי פלשתים, כי אבימלך מלך גרר ועזה לעזתי היא, וכן לעזה אחד (ש"א ו יז), וצידון לפלשתים, דכתיב (יהושע יג ב, ו) כל צידונים אנכי אורישם מפני בני ישראל רק הפילה בנחלה, וכתוב (יואל ד ד) וגם מה אתם לי צור וצידון וכל גלילות פלשת. ואולי שאר ארץ פלשתים לא היתה לישראל, לבד אלו חמשת סרניהם: ודע כי ארץ כנען לגבולותיה מאז היתה לגוי היא ראויה לישראל והיא חבל נחלתם, כמו שנאמר (דברים לב ח) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, אבל נתנה הקב"ה בעת הפלגה לכנען, מפני היותו עבד לשמור אותה לישראל, כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו עד שיגדל ויזכה בנכסים וגם בעבד. ועוד אבאר בעזרת האל יתעלה (דברים ב כג):
וכנען ילד את צידון בכורו. בכאן ימנה הכתוב עשרה שיצאו מזרע כנען וכלן נתנו לאברהם אבינו במתנת הארץ, הוא שאמר לו בברית בין הבתרים (בראשית טו) לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת, את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני, ומונה והולך עשרה עממים. ומה שנשתנו בשמות, לפי שהפרשה הזאת הן השמות שקרא להם אביהם בהולדם, ובמתנת הארץ נשתנו שמותם לפי השתנות הלשונות והארצות, כי כשנפרדו בארצות לגוייהם נקראו בשמות אחרים. ואם תחשוב אותם תמצאם י"א, אבל צידון בכורו הוא הנקרא כנעני, נצטרף עם אחד מאחיו שלא היה לגוי: ודע כי עשרה עממים אלה שבעה מהם כבשום ישראל בימי יהושע, אבל הג' והם הקיני והקנזי והקדמוני לא כבשום מעולם, וא"כ הפרשה הנאמרת לאברהם במתנת הארץ שבה הזכיר עממים אלה היא רומזה לעתיד לבא שיהיו משועבדין לנו. והנה מחשבות הש"י עמוקות כי רצה שתהיה הארץ הקדושה לכנען, הוא העבד שנשתעבד לבני שם על פי אביו ונמסרה בידו מזמן הפלגה כדי שלא יוכל להחזיק כי אין העבד יכול להחזיק בנכסי האדון, שאלו נמסרה ביד אומה אחרת, אולי היו מחזיקין בה, מה שאין כן בעבד:
וכנען ילד. ופוט לא כתב כאן, ואמרו רבותינו [היינו] סבורים שנתבלעה משפחתו של פוט, עד שבא יחזקאל ופירש בפרשה (צור) [כוש] ופוט ולוד. ושאל הרב ר' יוסף קרא את ר' שמואל מאחר שלא נתבלעה משפחתו למה לא כתב [ו]פוט ילד. אמר) בפרשה זאת כתובים שבעים בנים מבני נח. מכאן אנו למדים שבעים אומות, שהרי כתוב בפרשה ומאלה נפרדו. ופוט וכל בניו לא היו אלא אומה אחת. ואילו אמר ופוט ילד פלוני ופלוני, היאך יכול לומר מאלה נפרדו דמשתמע כי הגוים היו נפרדים מבני נח [ו]לפיכך פירש כל אחד ואחד, שאם כן, יהיה יותר משבעים לשון, לכך לא כתב ופוט ילד, לידע כי פוט וכל זרעו לא היו אלא לשון אחד:
[מובא בפירושו לפסוק ז'] אבל פוט היה לגוי אחד ולא היו ממנו אומות שונות כמצרים וכנען, על כן לא החזירו הכתוב: ובבראשית רבה (לז ב) אמר ריש לקיש היינו סבורים שנבלעה משפחתו של פוט, ובא יחזקאל ופירש, פוט ולוד וכל הערב (יחזקאל ל ה). כי מפני שלא החזירו הכתוב היינו סבורים שנתערב זרעו בבני כנען, ולא היו אומה ולא ירשו להם ארץ שתקרא על שמם. אבל גם במגוג ומדי ותובל ומשך ותירס בני יפת לא הזכיר משפחות בתולדותם, וכן בבני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד, ראשי אומות, ולא הזכיר להם תולדות, כי כל אחד היה לגוי אחד בארץ ולא הוליד אומות שונות:
[מובא בפירושו לפסוק ו'] ופוט וכנען. לא הזכיר בני פוט, כי היו כל בניו לגוי אחד נקרא על שמו, כאמרו "פרס כוש ופוט אתם" (יחזקאל לח, ה).