ביאור:מ"ג בראשית ה כט
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ
[עריכה][בהמשך לפירושו לפסוק הקודם] גם עקר הדבר וקיומו נקרא שם כענין שכתוב (משלי י) ושם רשעים ירקב, כי אין ענין רקבון נופל על השם כי השם אינו דבר אבל הכונה על עצמו ועקרו שישלוט בו רקבון:
לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְקֹוָק:
[עריכה]ומפני שהיה נח עשירי והעשירי קדש לה' ע"כ הזכיר בו מלת זה כלשון (שמות טו) זה אלי ואנוהו. כלומר זה ינחמנו בזכות זה. ולפי שמלת זה כוללת שתי כונות אלו נכתבו במלת זה שני טעמים. ואל יהא דבר זה קל בעיניך שכל התורה כלה רמיזות וענינים שכליים נאמרים בהשגחה גמורה למי שמתבונן בספר תורת האלהים. וע"ז דרשו רז"ל שגם הטעמים שבתורה נתנו מסיני והוכיחו זה ממה שכתוב (נחמיה ח) ושום שכל ויבינו במקרא. ודרשו כן ושום שכל אלו הפסוקים, ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים:
זה ינחמנו. יניח ממנו את עצבון ידינו. עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו. ואם לא תפרשהו כך, אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם:
וטעם זה ינחמנו ממעשינו. שידע על ידי אדם כי נביא היה כי על יד זה הנולד תחיה האדמה. או ראו זה בדרך חכמה וכן היה על ידו נתקיים העולם גם הוא היה איש האדמה כי כן כתוב. גם יתכן שנקרא שמו נח כמו ירובעל אחר שעבד האדמה והצליחה ונח הפך העצבון. והטעם זה ינחמנו וננוח מעצבון ידינו. גם נחמה מנוחה מעצבון הלב. כי העברים ישמרו הטעמים ולא המלות והעד ירבשת וירבעל.
ומה שקרא את שמו נח היה לו לקרותו מנחם לפי הענין שאמר זה ינחמנו ממעשנו. אבל יתכן לפרש כי המ"ם מובלעת ועקר השם הוא נחם כענין שכתוב (זכריה יא) לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים. כי כן משפט הכתובים בהרבה שמות לקצר המלה, ויהיה טעם הקצור כדי שיהיה שם נח כולל חן כמו שנאמר ונח מצא חן בעיני ה'.
זה ינחמנו. התפלל שזה ינחם בהמציאו מנוחה ממעשיהם, כי מלת "נח" תורה מנוחה, כמו "ונוח מאיביהם" (אסתר ט, טז).
זה ינחמנו. א"ת מלשון תנחומין. ורש"י דחה דא"כ שם נח אינו נופל יפה על הלשון להכי פירש מלשון נחת. ולפ"ז אינו מדויק לשון זה ינחמנו. ובל"ז יש להתבונן בכל א' מהפירושים. דתנחומין לא שייך אלא על הרעה שנשתיירה במקומה. ולא על מעשינו עצבון ידינו שנשתנה בימי נח. ולהיפך שם נחת לא שייך על האדמה אשר אררה ה'. שהרי לא נחו מקללה זו גם אחר המבול. אלא נראה דבשם נח נכלל שני השרשים לשון נחם ולשון נחת. ומש"ה נקרא נח בחסרון אות השלישי למען יהא נכלל בו שני השרשים. ופי' זה ינחמנו ג"כ בשתי הוראות. מלשון יניח לנו כפרש"י:[ועיין עוד בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מדוע קשר למך בין" וכו']
וטעם זה ינחמנו ממעשינו. שידע על ידי אדם כי נביא היה כי על יד זה הנולד תחיה האדמה. או ראו זה בדרך חכמה וכן היה על ידו נתקיים העולם גם הוא היה איש האדמה כי כן כתוב.
זה ינחמנו. (ואם תאמר כיון שאמרו נביא גדול היה עבר שקרא לבנו פלג, למה אין אומר נביא גדול היה למך שקרא לבנו נח. ותירץ רשב"ם) שזה היה ראשון לנולדים אחר מיתת אדם, ולכך קראו נח שאמר יהי רצון שיתקן זה עיותו של זה, ולשון תפלה הוא ינחמנו ינח ממנו, כלומר שיעשה לנו הנחה וקורת רוח, אבל לשם לא שייך למימר לשון תפלה אלא לשון נביאות. אי נמי יש לומר קודם שנולד נח:
ממעשנו ומעצבון ידינו. שהיה קשה על למך הצדיק לראות מעשה בני דורו הרשעים ולא יכול להושיע וראה ברוה"ק שבימי בנו ינוחו מרשעות כאלה. וזה ממעשינו ועוד באשר נשתנה דרך כל בשר וטבעו כמו שיבואר להלן ו' י"ב. וע"כ לא יכלו להשתמש בבהמות הארץ כפי הטבע. וא"כ היו מוכרחים לעמול הרבה בידיהם. וראה ברוה"ק שבימי נח ישוב הטבע למקומה. וזהו משמעות ומעצבון ידינו. ואח"כ פי' הכתבו מלשון תנחומין:מן האדמה אשר אררה ה'. דאע"ג שלא נשתנה הדבר לטוב גם אחר המבול. אבל הי' להם תנחומין שע"י זה חדלו מלחטוא הרבה אחר המבול. וכמאמר ה' עוד כל ימי הארץ קיץ וחורץ. וכמש"כ במקומו. משא"כ לפני המבול לא הית' הקללה לתועלת לרשעים שלא שבו מדרכם וא"כ לא הי' כדאי לצדיקים לסבול קללת האדמה:
[מובא בפירושו לפסוק ג'] וקרוב בעיני לומר שכל השלשלת שהזכיר היו נביאים כי מי הגיד ללמך שבן זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו וכן שם בן נח וכך חנוך ומתושלח ועבר והם בנין אב על כולם.
והשואלים מי היתה אשת קין ושת מה טעם לשאלה הזאת כי כתוב באדם ויולד בנים ובנות וכן כלם: