ביאור:מ"ג בראשית ה כח
וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה[עריכה]
[מובא בפירושו לפרק י' פסוק א'] וטעם ויולדו להם בנים אחר המבול. לרמוז כי אף על פי שהיו ראוים לבנים קודם המבול, כי דרך הדורות ההם להוליד כבני ששים, אלו לא נולדו להם גם למאה רק אחר המבול, כי כבש השם את מעיינם שלא יולידו ויאבדו במבול, או שיצטרך להציל רבים בתיבה. וכן עשה לכל המשפחה הזאת, כי למך נתאחר בתולדות נח יותר מכפלים באבותיו, ונח הרבה מאד. וכבר הוזכר זה בפירוש רש"י (לעיל ה לב) מבראשית רבה (כו ב):
ויחי למך שתים ושמונים שנה ומאת שנה. תמצא בחשבון מכוון מאדם ועד נח אלף נ"ו שנה אם אתה מונה שנות כל התולדות, שהרי אדם בן ק"ל שנה כשהוליד לשת, ק"ה שנים לשת כשהוליד את אנוש, צ' שנה לאנוש כשהוליד את קינן, ע' לקינן כשהוליד את מהללאל, ס"ה למהללא כשהוליד לירד, קס"ב שנים לירד כשהוליד לחנוך, ס"ה שנים לחנוך כשהוליד למתושלח, קפ"ז שנים למתושלח כשהוליד ללמך, קפ"ב שנים ללמך כשהוליד לנח, וחשבון זה עולה בכוון אלף נ"ו שנה שמאדם ועד נח. ואדם חי תתק"ל שנה א"כ לא ראהו נח אבל ראהו למך אביו, שהרי כשנולד למך היה לו לאדם תתע"ד שנים א"כ לתשלום תתק"ל שנים שחי אדם הם נ"ו שנים. הרי לך כי למך בן נ"ו שנה כשראה לאדם הראשון:
וַיּוֹלֶד בֵּן:[עריכה]
ויולד בן. שממנו נבנה העולם:
ויולד בן. ולא כתיב ויולד את נח, כמו באחרים, רמז שממנו יבנה העולם, שכל העולם נחרב בימי המבול, והוא ובניו נשארו. ד"א מתושלח הצדיק, נתן לו עצה, שלא ימהר לקרוא לו שם, לפי שאנשי הדור מכשפים היו, ויהיו מכשפים אותו, אם ידעו שמו:
ויולד בן ויקרא את שמו נח. חשבון עשרה הוא עקר העולם וקיומו. והנה נח היה עשירי לאדם וראוי להתקיים בו העולם, ולפי שהדורות ההם היו עתידין להמחות במבול ואין בהם קורא בשם ה' זולתי נח ע"כ לא תמצא בכלם זכרון בן ולא זכרון שם עד שבא נח והזכיר בו הכתוב ויולד בן ויקרא את שמו נח. ומלת בן נגזרת מבנין כי העולם נבנה ונתקיים