ביאור:מ"ג בראשית ג יא
וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה
[עריכה]מי הגיד לך. מאין לך לדעת מה בושת יש בעומד ערום:
ויאמר מי הגיד לך וגו'. פירוש מה נשתנה שעה זו משלפניה שהיית עומד לפני ולא הרגשת בערום עד עתה, דבר זה מעצמך לא תתחדש לך הידיעה זולת על ידי מגיד, והוא אומרו מי הגיד לך במה נתחדש בידיעתך דבר זה. ולפי מה שפירשנו כי היתה הכלמתו מהעון או מגריעת המושג לו מהקדושה ומכסות ענן כבוד לא יוצדק לומר מי הגיד לך, אלא טעמו של הבורא הוא לא רצה להבזותו כל כך ודבר אליו בסדר זה מי הגיד לך, כשואל דבר, וישנה לשאלה זו למה שפירש' כי באמצעות אכילה זו הרגישו כי ערומים הם, כי יש לך לדעת כי כל הפירושים שאנו מפרשים במשמעות הכתובים כלם צודקים:
מי הגיד לך. ידיעת "הטוב והרע". כי ערום אתה. שבשביל זה תהיה "ערום", ראוי להתכסות.
הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ
[עריכה]המן העץ. בתמיה:
המן העץ. ה"א תמוה המקיימת:
המן העץ אשר צויתיך. ולא אמר המן עץ הדעת. כי באמת אין בעץ הדעת טבע להחטיאו ח"ו ושיהא בו ענין טומאה כמו בכל מיני טרפות וערלה וכדומה. אלא שהקב"ה צוה על האדם שיהא באותו מעלה דבוק להקב"ה מה שא"א בהשיגו דעת אנושי אם לא ע"י יגיעה רבה כמו שהיו אנשי מעלה המעטים. וא"כ העול הוא שעבר על הצווי:
המן העץ. איתא במדרש, אני אומר לתלותך על עץ, ועתה יגנז וישמר להמן, שיתלה עליו. קרי ביה, ה מ ן העץ:
המן העץ וגו'. כאן רמזו כי גם על בחינת העץ צוהו ה': [ועיין פירושו בכל הפרשה]
לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ:
[עריכה]לבלתי. עם למ"ד כטעם שלא ובלא למ"ד כטעם רק אך:
אכל ממנו. שם הפועל וכן לבלתי שמור מצותיו: