ביאור:מ"ג במדבר ז ב
וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם[עריכה]
ויקריבו נשיאי ישראל. שם כלל והטעם שעשו קרבן לה' אל פתח אהל מועד:
הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל הַפְּקֻדִים:[עריכה]
הם נשיאי המטות. (ספרי) שהיו שוטרים עליהם במצרים והיו מוכים עליהם שנאמר (שמות ה) ויכו שוטרי בני ישראל וגו': הם העמדים על הפקודים. שעמדו עם משה ואהרן כשמנו את ישראל שנאמר (במדבר א) ואתכם יהיו וגו':
על הפקדים. הם הנקובים בשמות במדבר סיני:
[מובא בפירושו לפסוק ג'] אמר רבי נתן מה ראו הנשיאים להתנדב כאן בתחלה ובמלאכת המשכן לא התנדבו תחלה אלא כך אמרו הנשיאים יתנדבו צבור מה שיתנדבו ומה שמחסרין אנו משלימין כיון שראו שהשלימו צבור את הכל שנא' (שמות לו) והמלאכה היתה דים אמרו מעתה מה לנו לעשות הביאו את אבני השוהם והמלואים לאפוד ולחשן לכך התנדבו כאן תחלה:
הם נשיאי המטות, הם העומדים על הפקדים. ומצד מה שהיו כך הקריב כל אחד מהם בעד שבטו ואנשיו. כי מצד מה שעמדו על הפקודים הרגיש כל אחד מהם בשבטו שקצתו חשוד בעברות. ומצד מה שהיו נשיאים הסכימו לעמד בפרץ ולהקריב קרבנות לכפר בעדם.