ביאור:כולו הפך לבן, טהור הוא - פרדוקס הצרעת

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

(יג) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ, וְטִהַר אֶת הַנָּגַע הנגוע, כֻּלּוֹ כי כל עורו הָפַךְ לָבָן טָהוֹר ולכן טהור הוּא.

(יד) וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי איזור בשר בריא יִטְמָא.

(ויקרא יג)

האם לא היה זה יותר הגיוני שבמקרה שכולו מצורע ודאי וודאי שיהיה טמא?

גם הירושלמי (סנהדרין פ"י, ה"א) מציג את הדו-שיח הבא בין קרח למשה: "אמר לו: בהרת כגריס מהו? אמר לו: טמא. פרחה בכולו? אמר לו טהור".

על פי אותו רעיון אנו מוצאים מקורות נוספים:

• "אמר רבי יצחק: אין בן דוד בא, עד שתתהפך כל המלכות למינות" (סנהדרין צז.)
• "אמר רבי יוחנן: אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב" (סנהדרין צח.)
• "אמר רב כהנא: סנהדרין שראו כולם לחובה - פוטרין אותו"
• "אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה" (סנהדרין יז.)

תחושת הכאב היא מתנה נפלאה: היא מחנכת אותנו להיזהר ממה שלא טוב לנו. כך גם לגבי עונש חינוכי: אין מטרתו לגרום סבל, אלא לחנך. אדם שלא מבין את משמעות העונש, העונש לא יועיל לו.

אדם שנתגלו בו סימני צרעת רק במקום אחד, סימן הוא כי נפשו בריאה ביסודה ויש מקום להסגר והרחקה כדי שיעשה תשובה. מי שהפך כולו לבן, הרי הוא כאילו כל נפשו טמאה ולעונש לא תהיה תכלית. ‎ רק כאשר מתגלה פיסת עור בריאה אחת, יש להתחיל בתהליך הבראה רוחני.

לגבי הסנהדרין, הגמרא מסבירה שלפני כל הרשעה חייב בית הדין לדחות את ההחלטה למחר, כדי שבמהלך הלילה אולי תמצא לו נקודת זכות. מי שהרשיעו אותו פה אחד, אין סיכוי שמישהו יעלה לו נקודת זכות. אפשר להסביר דברים אלו על פי העקרון לעיל - רק אם יש לו נקודת זכות, יש תקוה שהעונש יגרום לו תיקון. לכן ברור גם למה צריך שיהיו בסנהדרין מי שיודעים להוכיח מפסוקי התורה שהשרץ טהור: בלעדי יכולת זאת לא יוכלו למצוא ברשעים נקודת זכות אשר ממנה יצליחו לבנות את השבתו לטובה.

כך גם לגבי תיקון העולם בכלל. אם נכשל ח"ו בתיקון העולם, ונגיע למצב שבו אין אף נקודת אור אשר ממנה יש סיכוי לצמוח, יבוא המשיח.

מקורות נוספים בנושא

• "וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים, פֶּתַח הַשָּׁעַר... וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ... הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-בְּשֹׂרָה הוּא" (מלכים ב, ז ג-ט)
• "א"ר נחמן: כל כי האי ריתחא לירתח קודשא בריך הוא עלן וליפרוקינן (ראש השנה לב ב)

מקורות

• הרב שבתי סבתו, מעט מן האור תשס"ז