ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק שני

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שני– אילו נדרים מותרים[עריכה]

ירושלמי נדרים, פרק ב, הלכה א[עריכה]

מתני’: אילו נדרים מותרין. חולין ב_אשאוכל לך. ב_בכבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים, ב_גכחלת אהרן וכתרומתו מותר שהתפיס בדבר אסור. ב_דהאומר לאשתו הרי את עלי כאימא. פותחין לו פתח ממקום אחר, שלא יקל את ראשו לכך. קונם שאיני ישן. שאיני מדבר. שאיני מהלך. האומר לאשתו קונם שאיני משמשך, הרי זה בלא יחל דברו. שבועה שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך, אסור שהשבועה חלה על דבר שאין בו ממש:

גמ’: תנן, כבשר חזיר, כעבודה זרה, כעורות לבובין, כנבילות, כטריפות, כשקצים, כרמשים מותר שהתפיס בדבר אסור. כתיב (במדבר מטות ל ג) אדם כי ידור נדר לה'. מלמד שאין אדם אוסר עליו דבר בנדר , אלא כשמתפיס בדבר שהוא נאסר על ידי נדר לה' כמו קרבן. תניי דבית רב רב (אמורא)° פליגי וסוברים שאף שאין הנדר חל, יש איסור בדבר. דתני, מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר (במדבר מטות ל ג) לא יחל דברו. שלא יעשה דבריו חולין. לולי שנאמר שהברייתא של בית רב רב (אמורא)° חולקת, הוון בעיי מימר הא דתני שעובר עליהן בבל יחל אף שהן מותרין, כגון שאמר הקרבן או כשבועה. שאף שאינן לשון נדר או שבועה, מכל מקום עובר עליהן בבל יחל משום דדמי לנדר ושבועה. אבל הנודר בדבר אסור אינו עובר בבל יחל ולא פליגא אמתניתין. אתא מימר לך אפי' בשאר כל הדברים. ופליג אמתניתין. כתיב (במדבר מטות ל ג) לאסור אסר על נפשו. אית תניי תני, מכאן שאדם אוסר על נפשו, אך לא על אחרים. אית תניי תני, שאוסר אפילו על אחרים. הוון בעי מימר, למאן דאמר על נפשו ולא על אחרים, הכוונה שאדם לא יכול לאסור על אחרים את נכסיהם. ולמאן דאמר אפילו על אחרים, הכוונה שאדם יכול לאסור נכסיו על אחרים. הא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד ב] ניכסי אחרים עליו, לא פליגי שיכול. תנן, האומר לאשתו הרי את עלי כאימא, פותחין לו פתח ממקום אחר, שלא יקל את ראשו לכך. דווקא באומר ביאתך עלי כביאת אימא. אבל אם אמר כבשר אימא, לא אמר כלום. אמר הככר הזה עלי כביאת אימא מהו? נישמעינה מן הדא דתנן, האומר לאשתו קונם איני משמשיך הרי זה בלא יחל דברו. רב רב (אמורא)° אמר אסור משום לא יחל דברו אף שהנדר לא חל שהוא משועבד לה. ושמואל שמואל (אמורא)° אמר מותר. מה מקיים שמואל שמואל (אמורא)° את מה שנאמר במשנה שעובר על לא יחל דברו, הרי לדבריו מותר? הרי זה כאילו בלא יחל דברו. ורב רב (אמורא)° שאסר , כדעתיה, דבית רב רב (אמורא)° פליגי וסוברים שאף שאין הנדר חל, יש איסור בדבר. דתני, מניין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים ובני אדם נוהגין בהן באיסור שלא תהא נודר ומבטל? תלמוד לומר (במדבר מטות ל ג) לא יחל דברו. שלא יעשה דבריו חולין. תנן, שבועה שאיני ישן, שאיני מדבר, שאיני מהלך, אסור שהשבועה חלה על דבר שאין בו ממש. שבועה שלא אישן ג' ימים. מלקין אותו וישן מיד משום שבועת שוא דנשבע על דבר שאי אפשר לקיימו. שבועה שלא אוכל ג' ימים. ממתינים אותו עד שיאכל ומלקין אותו. אם יאכל משום לא תשבעו בשמי לשקר

ירושלמי נדרים, פרק ב, הלכה ב[עריכה]

מתני’: ב_הקרבן יהיה מה שאני לא אוכל לך, קרבן נשבע בחיי הקרבן שאוכל לך, לא קרבן לא אוכל לך, מותר המשנה כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שלא לומדין הן מתוך לאו. ב_ושבועה לא אוכל לך, שבועה שאוכל לך, לא שבועה לא אוכל לך, אסור כיוון שלא שייך לאמר שנשבע בחיי השבועה. זה חומר בשבועות מבנדרים. וחומר בנדרים מבשבועות כיצד? ב_זאמר קונם סוכה שאיני עושה, לולב שאיני נוטל, תפילין שאיני נותן, בנדרים אסור שהנדר זה איסור על החפץ. ובשבועות מותר. שאין נשבעין לעבור על המצות ששבועה זה איסור על הגברא והוא מצווה ועומד מהר סיני

גמ’: תנן, שבועה לא אוכל לך אסור . ולמה לא תנינן שבועה שלא אוכל לך, מותר? שכוונתו שמה שלא יאכל יהיה אסור בשבועה, הא מה שיאכל יהיה מותר ? אלא בגין דתנינן חומר בשבועות מבנדרים. לכן מנה רק דברים בהם שבועות חמור מנדרים.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ב_א מיי' פ א' מהל' נדרים הלכה כ', סמ"ג לאוין רמב:

2 ב_ב מיי' פ א' מהל' נדרים הלכה ח', |טור ושו"ע יו"ד סי' ר"ה סעיף א', סמ"ג לאוין רמב:

3 ב_ג מיי' פ א' מהל' נדרים הלכה י"א:

4 ב_ד מיי' פ א' מהל' נדרים הלכה ל', מיי' פ ב' מהל' נדרים הלכה י"ג, |טור ושו"ע יו"ד סי' ר"ה סעיף א', סמ"ג לאוין רמב:


[ע"ב]

5 ב_ה מיי' פ א' מהל' נדרים הלכה י"ט, סמ"ג לאוין רמב:

6 ב_ו מיי' פ ד' מהל' שבועות הלכה כ"ב, |טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ז סעיף י"א:

7 ב_ז מיי' פ ג' מהל' נדרים הלכה ו', מיי' פ ה' מהל' שבועות הלכה י"ח, |טור ושו"ע יו"ד סי' רט"ו סעיף א', |טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ט סעיף ד', סמ"ג לאוין רמב:


-----------------------------------דף ו[עריכה]

ירושלמי מאיר נדרים ו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד א] אי נמי סברינן מימר שבועה שלא אוכל לך, אסור מדברי חכמים גזרה משום שבועה לא אוכל לך, לפום כן לא תנינן. הרי הוא קרבן. הרי הוא לקרבן. הרי הוא כקרבן אסור . הרי הוא שבועה. הרי הוא לשבועה. הרי הוא כשבועה מותר : תנן, זה חומר בשבועות מבנדרים. וחומר בנדרים מבשבועות כיצד? אמר קונם סוכה שאיני עושה, לולב שאיני נוטל, תפילין שאיני נותן, בנדרים אסור שהנדר זה איסור על החפץ. ובשבועות מותר. שאין נשבעין לעבור על המצות ששבועה זה איסור על הגברא והוא מצווה ועומד מהר סיני. מנין שאין נשבעין לעבור על המצות? כתיב (ויקרא ויקרא ה ד) או נפש כי תשבע לבטא בשפתים. להרע או להטיב. מה הטבה רשות, אף הרעה רשות. יצא דבר של איסור ודבר של מצוה שאין שבועה חלה עליו. הוון בעיי מימר, ששבועה לא חלה על מצווה דווקא אם נשבע בשוגג שלא ידע שזו מצווה או לא ידע שאסור להשבע על מצווה, הא במזיד השבועה חלה. אשכח תניא דתני, °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר (במדבר מטות ל ג) ככל היוצא מפיו יעשה. ולא שכבר יצא מפי שמים. אולי אף בהקדש כן שאין נודרין לעבור על המצות, ואם נדר לא יחול הנדר? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים. שהמצוות חובת גברא והשבועה חלה על הגברא ואינו יכול לאסור עצמו מקיום המצוות. אבל הנדר חל על החפצא לכן הנדר יכול לחול

ירושלמי נדרים, פרק ב, הלכה ג[עריכה]

מתני’: ב_חיש נדר בתוך נדר, ואין שבועה בתוך שבועה. כיצד? אמר הריני נזיר אם אוכל, הריני נזיר אם אוכל, ואכל. חייב על כל אחת ואחת. שבועה שלא אוכל, ב_טשבועה שלא אוכל, שבועה שלא אוכל, ואכל. אינו חייב אלא אחת:

גמ’: תנן, שבועה שלא אוכל, שבועה שלא אוכל, שבועה שלא אוכל, ואכל. אינו חייב אלא אחת, שאין שבועה חלה על שבועה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי, שבועה שבועה שבועה שלא אוכל. ואכל מהו? האם כמה שבועות חלות כאחת אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, נישמעינה מן הדא דתנן, שבועה שלא אוכל ככר זה, שבועה שלא אוכל, שבועה שלא אוכל, ואכל. אינו חייב אלא אחת. מפני שאמר בתחילה שלא אוכל ככר זה. הא אם לא אמר שלא אוכל ככר זה, חייב על כל אחת ואחת. אבימי אחוי דחיפה אמר, שמשית חכמים ולכן אני בקיא בנדרים, שמשית ולכן אני בקיא בשבועות. בעי חיפה מיבדקיניה, שאל ליה, היו לפניו ה' ככרים ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו. וחזר ואמר שנים אילו. וחזר ואמר ג' אילו. וחזר ואמר ד' אילו. וחזר ואמר חמשה אילו. ואכל את הראשון מהו. אמר לו חייב על כל אחת ואחת, שמתוך שחלה שבועה על השני חלה אף על הראשון באיסור כולל וכן בשאר השבועות. אמר לו, אישתבשת, אינו חייב אלא אחת. שאין זה כאיסור כולל. שהרי בשאר שבועות לא אסר אלא לאכול ראשונה עימהן, וכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבילה. מיכן ואילך, כמיחל שבועות על האיסורין. ואין שבועות חלות על האיסורין.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד ב] חזר ובדקיה. היו חמשה ככרים ואמר שבועה חמשה ככרים האילו. וחזר ואמר ד' אילו. וחזר ואמר ג' אילו. וחזר ואמר שנים אילו. וחזר ואמר אחד זה. ואכל את כולן מהו? אמר לו אינו חייב אלא אחת. שכולם נאסרו בשבועה ראשונה, ואין שבועה חלה על שבועה. אמר לו אישתבשת, חייב על כל אחת ואחת. דהא אילו מי שאמר שבועה שלא אוכל חמשה, ואכל ארבעה שמא אינו פטור? נמצא שבשבועה שניה הוסיף. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, מסתברא כאחוי דחיפא חיפא° באחריתה, שכשאמר שבועה שלא אוכל חמשה ככרות אלו, כוונתו לאסור על עצמו לאכול אפילו אחד מהם. ודחיפא חיפא° בקדמיתא

ירושלמי נדרים, פרק ב, הלכה ד[עריכה]

מתני’: ב_יסתם נדרים להחמיר, ופירושן להקל. כיצד? אמר, הרי עלי כבשר מליח וכיין נסך. אם של שמים נדר, אסור. ואם של עבודה זרה, מותר. ואם סתם, אסור. ב_יאהרי עלי כחרם. אם כחרם של שמים נדר, אסור. ואם של כהנים, מותר. ואם סתם, אסור. ב_יבהרי עלי כמעשר. אם כמעשר בהמה נדר, אסור. ואם של דגן, מותר. ואם סתם, אסור. ב_יגהרי עלי כתרומה. אם בתרומת הלשכה נדר, הרי זה אסור. ואם של גורן, מותר אף שתרומת גורן נקבעת בפה, כיוון שקדם היה טבל ולא יצא מידי איסורו. ואם סתם, אסור, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, סתם תרומה ביהודה אסורה. ובגליל מותרת. שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלישכה. סתם חרמים ביהודה מותרין. ובגליל אסורין. שאין אנשי הגליל מכירין חרמי כהנים

-----------------------------------דף ז[עריכה]

ירושלמי מאיר נדרים ז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד א]

גמ’: תנן, הנודר מן המליח, אינו אסור אלא מן המליח של דג. מליח שאיני טועם, אסור בכל המלוחים. הוון בעיי מימר נודר מן המליח אינו אסור אלא במלוח לעולם שנמלח לזמן מרובה הא לשעה, לא. אמר רבי יודן רבי יודן°, מן מה דתנינן הרי עלי כבשר מלוח וכיין נסך. הדא אמרה, מליח לשעה מלוח הוא. אי זהו מלוח לשעה שהיה בקרבנות? כיי דתני כיצד הוא עושה במליחת הקרבנות? נותן את האיברים על גבי המלח והופכן. אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי°, שנייא היא, שבקרבנות נתנו הרבה מלח שאם היה משהא הוא אותן ולא היה מקריבן מיד, הן נמלחין. ויידא אמרה דא שמליח לשעה נחשב מליח? דאמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. הנוטל זיתים מן המעטן. טובל אחד אחד במלח ואוכל ופטור ממעשר, ואם צרף שתים חייב, שמליחה קובעת למעשר . הדא אמרה, מלוח לשעה, מלוח הוא. וכאן ודאי לא שם כמות מלח שאם היה משהא היה נמלח שאם היה עושה כן לא היה ניתן לאכילה תנן, הרי עלי כתרומה. אם בתרומת הלשכה נדר, הרי זה אסור. ואם של גורן, מותר. הרי עלי כתרומת לחמי תודה שנוטל חלה אחת מכל עשר חלות של כל מין, מאי? נשמעינה מן הדא. האומר הרי עלי כתרומה. אם בתרומת הלשכה נדר, אסור. הא כתרומת לחמי תודה, מותר. אימא סיפא ואם בתרומה של גורן מותר אף שתרומת גורן נקבעת בפה, כיוון שקדם היה טבל ולא יצא מידי איסורו. הא בתרומת תודה אסור. הכא את אמר אסור והכא את אמר מותר? אלא מכאן לא ניתן ללמוד דין זה. נישמעינה מן הדא דתנן, כחלת אהרן וכתרומתו מותר. הא בתרומת תודה אסור. תנן, וחכמים אומרים סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת. שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה. אבל אם היו מכירין אף ביהודה היה סתמן אסור, שמספק הולכים לחומרה. תנן, סתם חרמין ביהודה, מותרין. ובגליל, אסורין. שאין בני גליל מכירין חרמי כהנים. אבל אם היו מכירין, אף בגליל היה סתמן מותר. מכאן שמספק הולכים לקולה. הכא את אמר מותר והכא את אמר אסור? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, תרין תניין אינון. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד ב] חד תניי הוא, רישא דווקא, סיפא לאו דווקא, איידי דתנא רישא, תנא סיפא. תנן, הרי עלי כחרם. אם כחרם של שמים נדר, אסור. ואם של כהנים, מותר שחרמי כהנים הם כחולין לכל דבר. ואם סתם, אסור וכ”ו. וחכמים אומרים, סתם חרמים ביהודה מותרין, ובגליל אסורין. שאין אנשי הגליל מכירין חרמי כהנים. מתניתין תנא קמא שאמר סתם חרמין אסור כמאן דאמר סתם חרמין לבדק הבית. ברם כמאן דאמר סתם חרמין לכהנים, אפילו בגליל יהא מותר שחרמי כהנים הם כחולין לכל דבר. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר בשם רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. בגליל על ידי שרגילין בחרם עכן לשמים את אמר אסור. וביהודה על שאינן רגילין בחרם עכן לשמים את אומר מותר:

ירושלמי נדרים, פרק ב, הלכה ה[עריכה]

מתני’: ב_ידנדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו רשת דיגים של ים. נדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים. אמר הרי עצמי קרבן ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהינחתי לי להיות נודר בו. קונם אשתי נהנית לי ואמר לא נדרתי אלא מאשתי הראשונה שגירשתי. על כולן אין נשאלין עליהן. ואם נשאלו, עונשין ומחמירין עליהן דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, פותחין להן פתח ממקום אחר, ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים:

גמ’: חד בר נש נדר באילין מילייא באחד מהדברים הללו. אתא לגבי °רבי מאיר רבי מאיר ושלחיה גבי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. אמר ליה °רבי מאיר רבי מאיר, אודעיה ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דאתית לגביי  שבאתה אלי ושלחתיך לגביה. אתא לגבי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ושלחיה לגביה °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אמר לו הודעיה דשלחך °רבי מאיר רבי מאיר לגביי ושלחתיך לגביה. אתא לגביה °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אמר לו, אין לית קדמאה מישרי לך, לית חורן מישרי לך  אם הראשון לא התיר לך אף אחד אחר לא יכול להתיר דאית ליה אם נשאלו, עונשין אותן ומחמירין עליהן. חזר ואתא קומי °רבי מאיר רבי מאיר אמר לו, הויתה ידע דהוא כן למה לא אמרת לי בדקמיתא? אמר ליה, חמיתך מיקל וחמרית עלך

הדרן עלך פרק אלו נדרים

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_נדרים/פרק_שני&oldid=2815240"