ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק שביעי

→ פרק שישי | מסכת נדרים | פרק שמיני ←

פרק שביעי – הנודר מן הירק

ירושלמי_מאיר_נדרים_כד.ogg

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה א

מתני':

הנודר מן הירק מותר בדילועים, ו°רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא ^ז_א^§אוסר. אמרו לו ל°רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא: והלא אומר אדם לשלוחו קח לנו ירק, והוא אומר לא מצאתי אלא דילועין משמע שאינם ירק? אמר להן: וכן הדבר, או שמא אומר הוא לא מצאתי אלא קטנית? אלא שהדילועין בכלל הירק. ^ז_ב^§אסור בפול מצרי לח, ומותר ביבש.
גמ': מיסבר סבר °רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא במצאתי ולא מצאתי תלוי הדבר האם כל דבר שהשליח נמלך עליו נקרא מינו? מעתה הנודר מן הבשר יהא אסור בבשר דגים וחגבים, שכן אדם אומר לחבירו קח לנו בשר, והוא אומר לחבירו לא מצאתי אלא דגים! אלא °רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא סבר מימר הדילועין בכלל ירק, ורבנין אמרין אין הדילועין בכלל ירק. אף למידת הדין כן, שאם אמר לו ירק גינה זה מכור לך, והיו שם דילועין, על דעתיה ד°רבי עקיבהרבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא מכורין, על דעתון דרבנין אינן מכורין. ובהבקר ובהקדש כן כגון שהפקיר או הקדיש את כל הירקות. רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° ורבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° אמרו בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אתא דיחידייאיחידייא דהכא רבי עקיבא בן יוסף כסתמא דתמן, ודיחידייא דתמן רבן שמעון בן גמליאל כסתמא דהכא, דתני הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר ואסור בראש וברגלים ובקרביים ובקנה ובעופות כשיטת רבי עקיבא בן יוסף שכיוון שהשליח נמלך עליהם הרי זה מינו ומותר בבשר דגים וחגבים. °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר: הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר, ומותר בראש ובכרעים ובקנה ובלב ובכבד כשיטת חכמים שכיוון שהשליח נמלך עליהם הרי זה מין אחר, ומותר בבשר דגים וחגבים. וכן היה °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר: קרבייא החלקים הפנמיים לאו בשר, ואכליהון לאו אינש. הכל מודין בנודר מן הדילועין שמותר בירק, כהדא דתני: הנודר מן העיקר אסור בטפילה, הנודר מן הטפילה מותר בעיקר, הנודר מן הבשר אסור בגידים, הנודר מן הגידים מותר בבשר. מה פליגי? בדלעת מצרית, אבל בדלעת יוונית כל עמא מודיי שהוא כירק. אמר רבי קריספארבי קריספא אמורא א״י · דור ג׳רבי קריספארבי יוחנן° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: כל אלין קרייא וכרובתא דאנן אכלין שהם ראוים לאכילה בלא תיקון כדלעת יוונית אינון. רבי יודא בר צרדייארבי יודא בר צרדייא° אומר: קירמולין הן כירק. רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° ורבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי בעיי: קרמולין מהו שיהו חייבין במעשרות? תני בר קפרא °: קרמולין פטורין מן המעשרות. הדא דאת אמר עד שלא עשו דילועין, אבל אם עשו דילועין כירק הן. הורי רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא באילן עלי קלוקסייקולקסים לוף הבקעת בעל עלים גדולים וכך שמו גם כיום שאסור לגמות בהן מים בשביעית מפני שהצביין אוכלין אותן ואסור לקלקל מאכל בהמה. הנודר מן הירק מהו שיהא מותר

📖 באר משה — דף כד עמוד א

תמלול מתוקן: אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת נדרים, דף כ"ד, תחילת המשנה פרק ו' הלכה י"א. אומרת המשנה: חיטה חיטים שאני טועם אסור בהם בין קמח בין פת. גריס גריסין שאני טועם אסור בהם בין חיים בין מבושלים. רבי יהודה אומר: קונם גריס וחיטה שאני טועם מותר לכוס חיים, כי הוא מתכוון לתבשיל שלהם. ואמרה הגמרא, רבי יהודה אומר: קונם גריס שאני טועם אסור לכוס ומותר במקפה. כי הוא אומר גריס, הוא מתכוון לגריסים עצמם, ולכן אסור לכוס אותם, אבל מותר במבושל שלהם. אבל גריסין שאני טועם, פה הוא מתכוון דווקא לתבשיל, אז זה אסור במקפה ומותר לכוס.

חיטה שאני טועם אסור לכוס ומותר בפת. חיטים שאני טועם אסור בפת ומותר לכוס. שואלת הגמרא: הרי הוא אסר על עצמו חיטים ואתה אומר שהוא אסור בפת? אמר רבי יוסי: כן אורחיה דבר נשא - כן, דרכו של אדם, מי חמי פיתא נקייה - אדם שרואה פת נקייה, ומימר בריך דברא הדין חיטתא - הוא אומר "ברוך הבורא שברא את החיטה הזו", כן, שמינה אותה ללחם.

הדרן עלך פרק הנודר מן המבושל.

פרק ז' הלכה א', אומרת המשנה: הנודר מן הירק מותר בדילועים, ורבי עקיבה אוסר. אמרו לרבי עקיבא: והלא אומר אדם לשלוחו קח לנו ירק, והוא אומר לא מצאתי אלא דילועין? משמע שזה לא מן הירק. אמר להן: וכן הדבר, או שמא אומר הוא לא מצאתי אלא קטנית? אלא כנראה למה הוא אומר "לא מצאתי אלא דילועין"? כנראה שדילועין זה בכלל ירק. כי אם האדם לא היה אומר "לא מצאתי ירק", אלא "לא מצאתי בשר" - זה משהו אחר, משהו שדומה, מאותו סוג, רק סוג גרוע. אבל כשהוא אומר לו תביא לו ירק, והוא אומר "לא מצאתי אלא דילועין", כנראה זה מראה שדווקא דילועין זה מן הירק.

אומרת הגמרא: מיסבר סבר רבי עקיבה מצאתי ולא מצאתי? כלומר, אם כל דבר שהשליח נמלך עליו אז זה נקרא מינו, וכל מה שלא - אז זה לא מינו. מעתה הנודר מן הבשר יהא אסור בבשר דגים וחגבים, שכן אדם אומר לחבירו קח לנו בשר, והוא אומר לחבירו לא מצאתי אלא דגים! למה? כיוון שהאדם אומר לחברו "קח לי בשר" והוא אומר לחברו "לא מצאתי אלא דגים", אז הוא נמלך על דגים, אז זה יהיה אסור. אבל אנחנו יודעים שלא כך הדין.

אלא אומרת הגמרא: רבי עקיבה סבר מימר הדילועין בכלל ירק, ורבנין אמרין אין הדילועין בכלל ירק. שואלת הגמרא: אף למידת הדין כן - אם הוא אמר "ירק גינה זה מכור", כל הירקות שבגינה מכורים לו. ואם יש שם דילועין, אז על דעת רבי עקיבא מכורין, אבל על דעת רבנן לא מכורין. ובהבקר ובהקדש כן - נניח אם הוא הפקיר או הקדיש את כל הירקות, האם גם הדילועין הם הקדש או הפקר?

רבי יעקב בר אחא ורבי חייה בשם רבי יוחנן: אתא דהכא כסתמא דתמן - כלומר רבי עקיבא, שהוא פה במשנה יחידי, כסתמא דהגמרא שם ציטטה במשנה. ודיחידייא דתמן - כלומר רבן שמעון בן גמליאל - כסתמא דהכא, דתני: הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר... ומותר בראש ובכרעים ובקנה ובלב ובכבד, ומותר בבשר דגים וחגבים.

זה בעצם דעת רבי עקיבא, שהוא סובר שכיוון שהשליח נמלך עליהם אז הרי זה מינו. כי הרבה פעמים בעל הבית שולח את השליח לקנות לו בשר, והוא אומר "לא מצאתי אלא ראש או רגליים" וכדומה, או עוף. אז הוא יהיה אסור בראש, רגליים, קנה ולב וכבד ועופות, אבל יהיה מותר בבשר דגים וחגבים, כי בזה השליח לא נמלך.

ואומר רבן שמעון בן גמליאל: הנודר מן הבשר אסור בכל מין בשר, ומותר בראש ובכרעים ובקנה ובלב ובכבד, ומותר בבשר דגים וחגבים. כי על כל אלה - הראש, כרעים וקנה ולב וכבד - השליח נמלך. הוא אומר "לא מצאתי בשר אלא כבד, אלא לב", אז הוא נפקע לפי שזה לא נחשב בשר. וזה כדעת חכמים.

אומרת הגמרא: וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: קרבייא לאו בשר, ואוכליהון לא איניש. כלומר מי שאוכל את הקרביים לא נחשב לבן אדם. הגמרא הבבלי מסבירה שהכוונה שאם יש לו באותו מחיר בשר והוא קונה באותו מחיר קרביים, זה לא דרך של אדם נורמלי.

הכל מודין בנודר מן הדילועין שמותר בירק, כהדא דתני: הנודר מן העיקר אסור בטפילה, הנודר מן הטפילה מותר בעיקר. הרי ירק זה העיקר. אז אם הנדר מן הירק - יהיה אסור גם בטפילה, גם בדלעת, אבל אם הנדר בטפילה, נדר מהדלעת, אז זה מותר בעיקר. הנודר מן הבשר אסור בגידים, הנודר מן הגידים מותר בבשר. מה פליגי? במה הם חולקים? בדלעת מצרית - כלומר רק דלעת מצרית זה מחלוקת האם זה ירק או לא, אבל בדלעת יוונית כל עמא מודיי שהוא כירק.

אמר רבי קריספא בשם רבי יוחנן: כל אלין קרייא וכרובתא דאנן אכלין דלעת יוונית אינון. כלומר כל סוגי הקישואים והכרובים שאוכלים, כן, שהם ראויים לאכול בלי תיקון - זה כדלעת יוונית.

רבי יודא בר צרדייא אומר: קירמולין הן כירק. רבי יונה ורבי יוסה בעיי: קרמולין מהו שיהו חייבין במעשרות? כלומר, אם זה כירק זה חייב במעשרות כי זה מאכל אדם, או שזה כירק אבל זה לא מאכל אדם, אז לכן פטור ממעשרות. תני בר קפרא: קרמולין פטורין מן המעשרות. הדא דאת אמר עד שלא עשו דילועין, אבל אם עשו דילועין כירק הן. כי אחרי שמתחיל לצמוח לו פירות אז זה כירק.

הורי רבי יוסי באילן עלי שאסור לגמות בהן מים - כלומר עלי הלוף, שאסור לקחת את העלים ולגמוע בהם מים, מפני שהצביין אוכלין אותן - ואם אתה פוגע בזה אז אתה פוגע במאכל של הצבאים.

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף כד עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כד עמוד ב47

במיני אפומלייא כגון נבעה ומסרולה ופלולייה וקלוקסיוקולקסים לוף הבקעת קרוב לתפוח אדמה? רבי יצחק בר חקילארבי יצחק בר חקולא אמורא א״י · דור ב׳רבי יצחק בר חקולא° ורבי יהושע בן לוי ° תריהון אמרין: קולקס כירק למעשרות ולשביעית ולפיאה ולכלאים ולנדרים. צריכה ספק הנודר מן הירק מהו שהיאשיהא מותר ביבש? נישמעינה מן הדא דתנן הנודר מן הירק אסור בפול מצרי לח ומותר ביבש. לא אמר אלא פול מצרי דבר שיש לו גורן, הא דבר שאין לו גורן אסור אפילו יבש. הנודר מן האפייההפירות אסור בקישואין ובדילועין ובאבטיחין ובמלפפניוובמלפפנים, ואסור בכל פירות האילן. הנודר מן כבשהפירות השנה מותר בגדיים ובגוזלים ובחלב, ואם אמר בגדולי שנה אסור בכל. הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה, ומותר ביין. כמאן דאמר הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם, ברם כמאן דאמר הילכו בנדרים אחר לשון תורה, התורה קראת אותו תירוש דכתיב תירושך, תירושך זה היין.

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה ב

מתני': הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש, דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים ^ז_ג^§אינו אסור אלא מחמשת המינין. °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר: הנודר מן התבואה ^ז_ד^§אינו אסור אלא מחמשת המינין, אבל הנודר מן הדגן אסור בכל, ומותר בפירות האילן ובירק.
גמ': תנן: אבל הנודר מן הדגן אסור בכל. מה טעמא? ד°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא? הוא סובר שכוונת הנודר לדגנה דארעא שנאסף על הארץ. מה טעמא? דרבנין? דגנה מעבורה הנאסף מהתבואה. תמן תנינן: הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהן, דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. האוחכמים אומרים הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן. האם לרבנן הנודר מן הפת ומן התבואה יהא אסור בכל אפילו בקטניות שכך משמע לכאורה מהלשון? אמר רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: כיני מתניתא כך כוונת המשנה, אף הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהם אבל ודאי שאם נדר מהפת ומהתבואה אינו אסור אלא מהם. תנן: הנודר מן הפת ומן התבואה אינו אסור אלא בהם. מה אנן קיימין? אם באומרכשנודר ואמר פת אמרינן דכוונתו לנדור ממה שנקרא פת בתורה, מעתה אף האומר תבואתתבואה נאמר שכוונתו למה שנקרא תבואה בתורה ואם כך יהא אסור בכל, דכתיב (דברים כי תצא כב ט) ותבואת הכרם. ואם באומר פת סתם והתכוון כלשון בני אדם, אין לך קרוי פת סתם אלא חיטין ושעורין בלבד. אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא°י אסי: קיימתיה במקום שאוכלין כל פת מכל המינים גם מקטניות וקא משמע לן שאף על פי כן אין לך קרוי פת סתם אלא חמשת המיניןהמינים בלבד.

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה ג

מתני':

^ז_ה^§הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה. אמר קונם צמר עולה עלי, מותר לכסות בגיזי צמר. פשתן עולה עלי, מותר לכסות בעניצי פשתן. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: ^ז_ו^§הכל לפי הנדר. כיצד? טען והזועוהזיע והיה ריחו קשה, אמר קונם צמר ופשתים עולים עלי, מותר לכסות ואסור להפשיל אחריו.

📖 באר משה — דף כד עמוד ב

הנודר מן הירק מהו שיהא מותר במיני אפומלייא כגון נבעה ומסרולה ופלולייה? כלומר מי שנודר ממיני אפומליה, האם מותר בדברים האלה? אמר רבי יצחק בר חקילא ורבי יהושע בן לוי תריהון אמרין: קולקס כירק למעשרות ולשביעית ולפיאה ולכלאים ולנדרים. כלומר זה לא עניין של איך שבני אדם קוראים לזה - זה נקרא ירק או לא.

צריכה הנודר מן הירק מהו מותר ביבש? נישמעינה מן הדא: אסור בפול מצרי לח ומותר ביבש. לא אמר אלא פול מצרי, דבר שיש לו גורן. כי כשהוא יבש בעצם אוספים את הגרעינים שלו כמו שעושים עם החיטה - עושים ערימה, דשים אותם. אבל דבר שאין לו גורן כנראה שאסור אפילו יבש.

הנודר מן... אסור בקישואין ובדילועין ובאבטיחין, ואסור בכל פירות האילן - כי כל הדברים האלה נקראים פירות. הנודר מן... מותר בגדיים ובגוזלים ובחלב, ואם אמר בגדולי שנה אסור בכל.

הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה, ומותר ביין. זה כמאן דאמר הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם, ובלשון בני אדם תירוש כולל מיני מתיקה. ברם כמאן דאמר הילכו בנדרים אחר לשון תורה, התורה קראת אותו תירוש - שהתורה כתבה "תירושך" וזה היין, התורה קראה ליין תירוש. אז אם הוא נודר מן התירוש אסור גם ביין.

הלכה ב'. המשנה: הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אינו אסור אלא מחמשת המינין. רבי מאיר אומר: הנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינין, אבל הנודר מן הדגן אסור בכל, ומותר בפירות האילן ובירק.

שואלת הגמרא: מה טעמא דרבי מאיר? למה הוא אוסר את כל הגידולים? אומרים דגנה דארעא - כלומר כל מה שנאסף מהארץ זו הכוונה שנקרא דגן. מה טעמא דרבנין? הם סוברים דגנה מעבורה - כלומר זה מה שנאסף מהתבואה, שבעצם זה החכמים - שהם העיקר של הדברים שנאספים מהתבואה.

תמן תנינן: הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהן, דברי רבי מאיר. הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן. שואלים: האם לרבנן הנודר מן הפת מן התבואה אסור בכול אפילו בקטנית? כי לכאורה משמע שחכמים חולקים, כי רבי מאיר אומר נודר מן הפת מן התבואה אסור בהם וחכמים חולקים עליו - אז האם אוסרים הכול?

רבי חייה בשם רבי יוחנן: הם בעצם לא חולקים, אלא אומרים אף על גב שהנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהם, ודאי שאם הוא נודר מן הפת ומהתבואה אינו אסור אלא מהם. עכשיו רבי מאיר אומר שהנודר מן הפת מן התבואה אסור מהם, וחכמים אומרים גם הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהם.

מה אנן קיימין? אם כשנודר הוא אמר פת והתכוון לנדור ממה שנקרא פת בתורה, מעתה אף האומר תורה יהא אסור בכל, דכתיב ותבואת הכרם - כלומר אפילו כרם נקרא תבואה. אם באומר פת סתם, והתכוון לפי לשון בני אדם, הרי אין לך קרוי פת סתם אלא חיטין ושעורין בלבד.

אמר רבי יוסה: קיימתיה במקום שאוכלין פת מכל המינים, גם מקטניות - ואף על פי כן, אין קרוי פת סתם אלא חמשת [המינין] בלבד. פת אורז, פת תירס - יש לו לוואי, אבל פת סתם זה מחמשת המינים.

המשנה: הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה. אמר קונם צמר עולה עלי, מותר לכסות בגיזי צמר. פשתן עולה עלי, מותר לכסות בעניצי פשתן. כי מסתמא הוא התכוון לבגד מפשתן. רבי יהודה אומר: הכל לפי הנדר. כיצד? דוגמה - טען והזיע והיה ריחו קשה, ואמר קונם צמר ופשתים עולים עלי, מותר לכסות ואסור להפשיל אחריו. כלומר יהיה מותר לכסות בהם בבגדים מפשתן וצמר, ואסור להפשיל אותם - לסחוב אותם על הגב, את הצמר והפשתן - זה אסור, כי אנחנו יודעים על מה הוא התכוון.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

1 ז_א מיי' פ ט' מהל' נדרים הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף ד', |טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף ה':

2 ז_ב מיי' פ ט' מהל' נדרים הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף ד', |טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף ה':

[ע"ב]

3 ז_ג מיי' פ ט' מהל' נדרים הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף י"ח:

4 ז_ד מיי' פ ט' מהל' נדרים הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף י"ח:

5 ז_ה מיי' פ ט' מהל' נדרים הלכה ט"ו, טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ז סעיף כ"ז:

6 ז_ו מיי' פ ח' מהל' נדרים הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' רי"ח סעיף א', סמ"ג לאוין רמב:

📜 הדינים העולים מדף זה

ירושלמי מאיר נדרים כה

^[דף כה עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד א48

גמ': הנודר מן הכסות מותר בשק ביריעה ובחמילה ובסקורטיה סינר עור שלובשים מעבדי עור ובפמלייה מכנסי רוכבים מעור, ואסור בפסיקיא ובפונדה אזור. הנודר מן המלבוש אסור בכל מיני מלבוש, ומותר באילו. רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° אמר רבי זעירהרבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: בעי: השתמש בשני לשונות כגון שאמר קונם כסות שאיני לובש, לבוש שאיני מתכסה כיצד נדון אותו? °רבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר אומר: אמר קונם כלעל דבר שדרכו להתכסות ודרך היוצא ממנו להתכסות, נדר בו מותר ביוצא ממנו, נדר ביוצא ממנו מותר בו. מה אית לך? כגון אילין שלחים עורות. כל שדרכו להתכסות ואין דרך היוצא ממנו להתכסות, נדר בו מותר ביוצא ממנו, נדר ביוצא ממנו אסור בו. מה אית לך? כגון אילין סוסרנה עור כשהצמר עליו. וכל דבר שאין דרכו להתכסות ודרך היוצא ממנו להתכסות, נדר בו לא נתכוון אלא ביוצא ממנו. מה אית לך? אמר רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°: כגון הדין צמר גפן. תנן: כיצד טען והזיע והיה ריחו קשה אמר קונם צמר ופשתים עולים עלי מותר לכסות ואסור להפשיל אחריו. כיני מתניתא כך כוונת המשנה: טען והזיע ואמר קונם צמר ופשתן עולין עלי, אסור ללבוש אותן ומותר להפשילן אחריו ומותר ללבוש.

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה ד

מתני': הנודר מן הבית מותר בעלייה, דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים: ^ז_ז^§עלייה בכלל הבית. הנודר מן העלייה מותר בבית.
גמ': נראין דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא בעירוני בעיר ששם העליה אינה חלק מהבית שמשכירים אותה לדירים אחרים אבל בכפר הגרים בבית גרים גם בעליה.

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה ה

מתני': הנודר מן המיטה מותר בדרגש, דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים: ^ז_ח^§הדרגש בכלל המיטה. הנודר מן הדרגש מותר במיטה.
גמ': תני: דרגש נזקפת ואינה נזקפתנכפית. °רבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר אומר: שומעשומט קלונטריןקלבינטרין רצועות שלה ודיו.ו אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי בשם רבי יהושוע בן לוי °: הלכה כ°רבי שמעון בן אלעזררבי שמעון בן אלעזר תנא · דור ה׳רבי שמעון בן אלעזר. אמר רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: מיטה שניקליטיה מוטות ארוכים לכילה עולין ויורדין בובה שניתן להסירם, שומטושומטן וכופה ואם הם קבועים מטה על צידה ודיו. אי זו היא מיטה ואי זהוזה הוא דרגש? אמר רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°: כל שמסרגין על גופה שהעור מתוח מעל הקרשים של המלבן של המיטה זו היא המיטהמיטה, וכל ושאיןשאין מסרגין על גופה שבקרשי המלבן באמצעם יש חורים. ובכל חור לולאה. ואף בעור יש לולאות. והקלבינטרין שהוא חבל ארוך, נכנס בלולאה של הקרש ושל העור ומותחו. ואין לה רגלים, כך ששני הצדדים שוים, לכן גם אם יהפוך אותם יהיו נראים אותו דבר זו היאזהו דרגש. והא תנינן המיטה ועריסהוהערסה משישופם בעור הדג, אם ומסורגמסרג הוא על גופה, לאי זה דבר הוא שפה הרי כל הקרש מכוסה? אמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת: תיפתר באילין ערסייתאערסתא קיסרייתא מטות שבקסריה דאית להוןלהן ניקביןנקבין ואין העור מכסה את כל הקרש.

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה ו

מתני':

^ז_ט^§הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה, ואסור ליכנס לעיבורה שבעים אמה ושני שליש. ^ז_י^§אבל הנודר מן הבית אסור ליכנס מן האגף ולפנים.
גמ': ומנין שעיבורה של עיר כעיר? דכתיב יהושוע ו (יהושע ה יג) והיהויהי בהיות יהושע ביריחו, וכי ביריחו היה? והא כתיב (יהושע ו א) ויריחו סוגרת ומסוגרת, ואת אמר אכין? אמר רבי יודן בר שלוםרבי יודן בר שלום אמורא א״י · בעל אגדהרבי יודן בר שלום°: בעיבורה היה. אמר רבי אבוןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° בשם רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא°:

📖 באר משה — דף כה עמוד א

אנחנו תלמוד ירושלמי מסכת נדרים, דף כה. נתחיל מהדף הקודם, שתי שורות מהסוף, תחילת המשנה פרק ז הלכה ג. מלמדת המשנה: הנדר מן הכסות מותר בשק, ביריעה ובחמילה. חמילה זה חתיכת בד כמו שמיכה. "אמר קונם צמר עולה עליי", כן? אז הוא מותר לכסות בגד צמר, כן? מסתמא הוא התכוון לבגד צמר. אם הוא אמר "קונם פשתן עולה עליי", אז הוא מותר לכסות בגד פשתן, כי מסתמא הוא התכוון לבגד פשתן. רבי אומר הכל לפי הנדר. כיצד? טען והזיע. כלומר אם הוא סחב משא של צמר או פשתן והזיע והיה רחוק קשה, ואמר קונם צמר או פשתים עולים עליי, אז פה אני אומר שמסתמא הוא התכוון שהוא לא ייסחב יותר צמר או פשתים, אז לכן מותר לכסות ואסור להפשיט אחריו.

חוזרים לדף כה. גמרא: הנודר מן הכסות מותר בשק ביריעה ובחמילה ובסקורטיה ובפמלייה. כלומר סקורטיה זה סינר שלובשים מבד עור, ופמלייה זה מכנסיים רחבים מעור, כן? מכנסי-- שהרוכבים מציידים. זה לא בדיוק מכנסיים, זה רק מהצד, כן? זה כדי להגן על הרגליים שלא, לא, אה, ישתפשפו בסוס. ואסור בפסיקיא ובפונדה. כלומר אסור בחגורה, כי גם חגורה נקרא כסות, אבל הנודר מן המלבוש אסור בכל מיני מלבוש, ומותר באילו, כלומר מותר בחגורה ובפסיקיה, כי חגורה לא נקרא מלבוש.

רבי ירמיה אמר רבי זעירה: בעי, אם הוא השתמש בשתי הלשונות, כגון שאמר קונם כסות שאיני לובש, לבוש שאיני מתכסה, אז איך נדון בו? כן, הרי הוא פה מצד אחד, אה, כמו ששמענו כסות, אז יהיה מותר לו חגורה. מצד שני אם הוא אומר לבוש אסור בחגורה, אז פה איך מתייחסים לזה?

רבי שמעון בן אלעזר אומר: אמר קונם דבר שדרכו להתכסות ודרך היוצא ממנו להתכסות, כלומר גם בו וגם במה שיוצא ממנו, בשתיהם הדרך להתכסות בהם. אז נדר בו מותר ביוצא ממנו, נדר ביוצא ממנו מותר בו. מה איתך? איזה דבר יש לך כזה? כגון אילין שלחים, כן, העור, כן, עורות שהם רכים, מתכסים בהם, מתכסים במה שעושים מהם.

וכל שדרכו להתכסות ואין דרך היוצא ממנו להתכסות, כלומר מתכסים בו ולא במה שיוצא ממנו, אז אם נדר בו מותר ביוצא ממנו, נדר ביוצא ממנו אסור בו. כן, כי מסתמא הוא התכוון למעיל לעצמו. עכשיו מה איתך זה דבר יש כזה? כגון אילין סוסרנה, כן? עכשיו יש הכוונה שזה עור שהצמר נמצא עליו, כן, עור של כבשים, הצמר יש כאלה שמתכסים עם זה כמו שזה, אבל לא מכינים מזה משהו. כן, לא חותכים את זה ועושים מזה בגדים כמו שזה, אלא כמו שזה.

עכשיו וכל דבר שאין דרכו להתכסות ודרך היוצא ממנו להתכסות, כלומר לא מתכסים בו אלא במה שיוצא ממנו, אז נדר בו לא נתכוון אלא ביוצא ממנו, כן, כי הרי בו לא רגיל להתכסות. מה איתך? אמר רבי יוסי בי רבי בון: כגון הדין צמר גפן. כן, צמר גפן לא מתכסים בו, מתכסים רק במה שעושים ממנו.

ודבר הכי, אמר לי משנה שאם הוא טען והזיע והיה רחוק קשה ואמר קונם צמר פשתים עולים עליי וכו' מותר לכסות ואסור להפשיל אחריו. אז מה אומר כיני מתניתא: טען והזיע ואמר קונם צמר ופשתן עולין עלי, אסור ללבוש ומותר להפשילן אחריו. כן? כלומר הוא סחב משא של צמר פשתים, כן? והוא הזיע והוא אמר "קונם צמר פשתים עליי". אז אסור-- כן, אסור ללבוש, אבל מותר להפשיל אחריו, כלומר מותר לסחוב את המשא, כי ודאי הוא לא התכוון לזה.

פרק חדש. אז אומרת המשנה הנודר מן הבית מותר בעלייה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: עלייה בכלל הבית. הנודר מן העלייה מותר בבית. גמרא: נראין דברי רבי מאיר בעירוני, כלומר בעיר ששם העלייה היא לא חלק מהבית, כן? היו משכירים את העלייה לדיירים אחרים, אבל בכפר מי שגר בבית גם גר בעלייה אז זה אותו דבר, כן, אין הבדל.

הלכה הבאה. אומרת המשנה הנודר מן המיטה מותר בדרגש, דברי רבי מאיר. חכמים אומרים: הדרגש בכלל המיטה. הנודר מן הדרגש מותר במיטה. גמרא: תני: דרגש נזקפת ואינה נכפית, כלומר באבל הרי צריך לכפות את המיטות. הם פעם נהגו לכפות המיטות, היום לא נוהגים, כן? התוספות כותב שבגלל שהגויים, אה, אחד מההסברים, כן, שהגויים שראו אותו כופה את המיטה יחשבו שהוא עושה להם כל מיני כשפים, אז לכן לא נהגו וזה התפשט וכיום לא נוהגים את זה. אז דרגש נזקפת ואינה נכפית, כן, כלומר בעצם מעמידים אותה אבל לא, אה, לא הופכים אותה.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: שלה ודיו. כלומר הוא שומט את הרצועה ודיו. אני תכף אסביר מה בדיוק הכוונה. רבי יוסה בשם רבי יהושוע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: מיטה שניקליטיה עולין ויורדין, כלומר שיש לה שני מוטות בשתי הקצוות, אה, מוטות גבוהות שעליהם בעצם פורסים את הכיסוי. אז אם עולים ויורדים, כלומר אפשר לשמוט אותם, להוריד אותם, כן, להוריד אותם או להחזיר אותם, אז הוא מותר, ואז כופים את המיטה. אבל אם הם גבוהים שאי אפשר לשמוט אותם אז אי אפשר להפוך את המיטה, אז לכן ודיו, מיטה על צידה ודיו.

עכשיו מה זה? הגמרא מסבירה מה ההבדל בין מיטה לדרגש. אז אמר רבי ירמיה: כל שמסרגין על גופה זו היא מיטה. כלומר הרי יש לנו את המלבן של המיטה, מסגרת מלבנית מעץ, זה בעצם המסגרת של המיטה. עכשיו, אם את היריעה, את העור, פורסים מעל, כן? מעל כל הקרשים, כי בעצם זה בא מלמעלה, כן, זה נקרא, אה, מיטה. כן, לכן גם שייך להפוך. כלומר, אפילו אם אין לזה רגליים, אם תהפוך את זה, זה יהיה שונה מאשר מצד לצד. כלומר, מצד אחד היריעה היא למעלה, כן? מצד שני, כשאתה הופך אותה בעצם היריעה צמודה לרצפה, כי זה בחלק העליון של הקרש. אז לכן במיטה שייך להפוך אפילו אם אין לה רגליים. כן? אז זה מיטה. כלומר, אפילו אם אין לה רגליים זה נקרא מיטה, כי העור מלמעלה.

אבל מסרגין על גופה דרגש, כן? אלא בעצם באמצע הקרש עשו, אה, חורים, ובעצם בתוך החורים האלה השחילו חבל ויצאו, כלומר תפרו כאילו אחד כן אחד ואחד כן אחד, אז בעצם יצאו בעצם מעין לולאות כאלה. עכשיו ביריעה עצמה גם עשו לולאות, ואז יש חבל שהוא נקרא הקלברטין, שהוא עובר בין שתיהן, כלומר הוא נכנס ליריעה ולתוך החבל שיוצא מהקרש. ככה הוא הולך מסביב, ואז היריעה מתוחה באמצע המלבן, ובעצם אם אנחנו הופכים את המלבן, אז זה נראה אותו דבר. כלומר, משני הכיוונים הוא נראה בדיוק אותו דבר. אז לכן בעצם לא שייך להפוך אותו, כן? לא שייך לכפות את הדרגש. אבל אם אני שומט את הקלברטין שלו, כלומר את החבל הזה, את החבל שמותח אותו אני שומט, אז באמת היריעה תרד כלפי מטה ואז היא תיגע ברצפה. זו הכוונה, "שומט את שלה ודיו".

שואלת הגמרא: איך אתה אומר דבר כזה, שהמיטה זה שהיריעה היא מלמעלה, מכסה את המלבן, את הקרשים, והא תנינן מיטה ועריסה משישופם בעור הדג. כלומר, הם יודעים שכל כלי מקבל טומאה רק בגלל גמר עשיית הכלי. אז הגמרא שואלת ודנה מתי מיטה מתחילה לקבל טומאה. הגמרא אומרת: משישופן בעור הדג. כן, זה היה במקום נייר שיוף שאנחנו עושים היום, לשפן, להחליק את העץ. אז פעם היו שופים את זה בעור של דג, כי העץ עצמו יכול להשאיר כל מיני סיבים שאדם ניפצע מזה, אז היו מחליקים את זה עם עור של דג. אז המיטה והעריסה, גמר המלאכה שלהם זה ששופים את זה בעור של דג.

אז שואלת הגמרא: על גופה, לאיזה דבר הוא שפה? אם אתה אומר שבעצם במיטה היריעה היא מכסה את כל העץ מלמעלה, אז למה צריך לשוף אותה? הרי כל הקרש מכוסה. אמר רבי אלעזר: תיפתר באילין קיסרייתא דאית להון נקבין, שהיריעה אינה מכסה לגמרי את כל הקרש, כן? כלומר, בקיסריה, ליופי, היו עושים שהיריעה היא לא מכסה לגמרי את כל הקרש, אלא ביריעה עצמה יש, אה, נקבים, ואז בעצם מותחים אותה מעל, אבל העץ נראה מדי פעם. כן, זה ליופי, או כי אולי זה כדי למתוח את זה יותר חזק. אז באזורים האלה שזה גלוי, את זה היו צריכים ללטש.

פרק חדש. אומרת המשנה: הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה, כן, לתחום של העיר, ואסור ליכנס לעיבורה. עיבורה של העיר הכוונה לשבעים אמה ושיריים שסביב העיר. אבל הנודר מן הבית אסור ליכנס מן האגף ולפנים. כלומר, מי שנודר מן הבית אז אסור לו להיכנס מהאזור איפה שהדלת ננעלת.

עכשיו, ומנין שעיבורה של עיר כעיר? כתיב בהיות יהושע ביריחו, וכי ביריחו היה? כתיב ויריחו סוגרת ומסוגרת, ואתה אומר אחר כך שהיה בפנים? אמר רבי יודן בר שלום: בעיבורה היה. אז רואים מכאן שעיבורה של עיר נקרא כמו עיר.

רבי אבון בשם רבי אחא: לא, ביריחו היה, אלא אחר שכבשה. בעצם מדובר אחרי שהוא כבש את יריחו, אז הוא היה בתוכה. עכשיו, ואין מוקדם ומאוחר בתורה - למרות שזה מופיע ואחרי זה כתוב "ויריחו סוגרת ומסוגרת", אז בעצם אין מוקדם ומאוחר בתורה. התורה סיפרה מה שהיה אחרי שכבשו את יריחו, שיהושע היה בתוך יריחו, ולאחר מכן היא חזרה ואמרה איך כבשו אותה.

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף כה עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף כה עמוד ב49

ביריחו הוה יריחואחר שנכבשה ואין מוקדם ומאוחר בתורה. רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה בעי: להלית הדא פליגא האין זה חולק על רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא, דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם והרי אין דרך בני אדם ליחס את עיבור העיר לעיר? ולית אורחיה דבר נשא מיחמי חבריה בפומא בעי מימר בטיבריה חמתיה וכי אין אדם רואה את חבירו בפתח העיר טבריה והוא אומר שראה אותו בטבריה?

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה ז

מתני': ^ז_יא^§קונם פירות האילו עלי, קונם הן לפי, קונם הן עליעל פי, אסור בחילופיהן ובגידוליהן. ^ז_יב^§שאיני אוכל, שאיני טועם, מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין.
גמ': תנן אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין. עד אכן ייבא כיי דאמר רבי יעקב בר אידירבי יעקב בר אידי אמורא א״י · דור ג׳רבי יעקב בר אידירבי יוחנן° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא בזורע טבל מדבר שאין זרעו כלה: עד שלש גרנות אסורה והרביעית מותרת. וכאאף הכא כן.

ירושלמי נדרים, פרק ז, הלכה ח

מתני': ^ז_יג^§האומר לאשתו קונם מעשה ידייך עלי, קונם הן לפי, קונם הן על פי, אסור בחילופיהם ובגידוליהן. שאיני אוכל, שאיני טועם, מותר מות בחילופיהן וביגודליהןובגידוליהן בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין. ^ז_ידשאת עושה ואני אוכל עד הפסח, שאת עושה ואני מתכסה עד הפסח, עשתה לפני הפסח מותר לוכללאכל ולהתכסות לאחר הפסח.
גמ': תנן: שאת עושה ואני אוכל עד הפסח שאת עושה ואני מתכסה עד הפסח. כיני מתניתא כך כוונת המשנה: מה שאת עושה עד הפסח איני אוכל, מה שאת עושה עד הפסח איני מתכסה עד הפסח.