ביאור:יונה ד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




(יונה ד ו): "... קיקיון ..."

מהו קיקיון[עריכה]

(שבת כ ב): "אין מדליקין בשמן קיק".

(שבת כא א): "מאי 'שמן קיק'?"

אמר שמואל: שאילתינהו לכל נחותי ימא [שאלתי את כל יורדי הים] ואמרו לי: עוף אחד יש בכרכי הים, ו'קיק' שמו. (רש"י – שמן של עוף אחד נותנים בנר ודולק).

רב יצחק בריה דרב יהודה אמר: משחא דקאזא. (רש"י – שמן שעושין מגרעיני צמר גפן שקורין קוטו"ן). ריש לקיש אמר: קיקיון (כעין אותה) דיונה.

אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי [אני ראיתי] קיקיון דיונה, ולצלוליבא דמי, ומדפשקי רבי. (רש"י – בבצעי המים הוא גדל). ועל פום חנותא מדלן יתיה. (רש"י – על פום החנויות מדלין אותו לצל ולריח טוב). ומפרצידוהי (רש"י – מגרעיניו). עבדי משחא [עושים שמן], ובענפוהי [בצל ענפיו] נייחן (רש"י – שוכבים). כל בריחי (רש"י – חולים) דמערבא. [של ארץ ישראל].

רד"ק[עריכה]

קיקיון – הוא עשב שתארכנה פארותיו ותגבהנה ועושה צל.

ובמשנה: "ולא בשמן קיק". ואמרו בגמרא: מאי קיק? ריש לקיש אמר: קיקיון דיונה. אמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי קיקיון דיונה, ולצלוליבא דמי, ואבי פשקי רבי. פירוש, בין בצעי המים הוא גדל. ועל פום חנוון מדלן יתיה. פירוש, על פתחי החנויות מדלין אותו לצל. ומפרצדוהי עבדין משחא. פירוש, מגרעיניו עושין שמן.

ופירש רבינו שמואל בן חפני, שהוא עשב הנקרא בלשון ערבי אלכרו"א. ופירוש צלוליבא, מצאתי בתשובת הגאונים, אילן סרק, ויש במקומינו הרבה, ועושה גרעינים ועושין מהן שמן, וכל מי שיש לו צינה הרבה שותה ממנו, ושמו בלשון ערבי אלכרו"ע:

ועיין ויקפדיה קיקיון מצוי