ביאור:יונה ג ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




למה צמו הבהמות?[עריכה]

לאחר שמלך נינוה שמע את נבואת-הפורענות של יונה, הוא ציווה על כולם (יונה ג ז): " " "האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו, ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל א-להים בחזקה..." " ". ברור למה בני האדם צמו - הם היו צריכים לכפר על החטאים שלהם. אבל למה הבהמות היו צריכות גם-כן לצום?!

לדעתי מלך-נינוה למד מדברי חז"ל בדיני שנת-השמיטה. כידוע בשנת-השמיטה אסור לזרוע. אחת הגזרות שגזרו חז"ל בדיני שנת-השמיטה היא שאסור לאכול גם תבואה שצמחה בשדה מעצמה ("ספיחים"), כדי שאנשים לא יזרעו בסתר ואז יגידו שהתבואה שצמחה היא "ספיחים". באותו אופן מלך-נינוה גזר על הבהמות שיצומו כדי שאנשי-העיר לא יתחפשו לבהמות ויאכלו...

בכל אופן, בסופו של דבר כנראה שהצום של הבהמות עזר - נינוה ניצלה מחורבן גם בזכות הבהמות שהיו בה, כמו שכתוב בדברי ה' ליונה (ד 11) " " "ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה מ12 ריבו אדם... ובהמה רבה !?" " ".

(נכתב בהשראת הדיון של בת-ציון בירנבוים)

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים לפורים וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-03-01.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:למה צמו הבהמות?

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/yn-03-07