ביאור:חיי שרה - אמת היא רק ההיפך משקר?

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת חַיֵּי שָׂרָה:

אמת היא רק ההיפך משקר?

• האם שליח שמשנה את נוסח השליחות מועל באימון?

• האם האמת היא דבר מוחלט ללא הקשר לנסיבות ולמטרות?

אלה הן שתי שאלות שנדון בהן בעת עיון בפרשת השבוע, פרשת חַיֵּי שָׂרָה.

אחד הדברים הבולטים בסיפור הפרשה הוא השקט, מאוד שקט, לאחר סיפור העקידה.

שרה נפטרה במלאת מאה עשרים ושבע שנים להולדתה (1), היא נפרדה מכל-חי, וודאי לא מאושרת (2); קולה כבר לא נשמע.

לאברהם אין שום קשר ישיר עם בנו יצחק גם לא עם אלוהים, וודאי לא שיח או דיבור כלשהו.

כל זה לאחר סיפור העקידה.

פרשנויות למכביר נתנו לגבי סיפור העקידה. לעומת-זאת, הסופר המקראי משדר לנו מסר ברור: עולמו של אברהם אינו נוהג כימים ימימה לאחר ניסיון עקידת הבן.

אם-כן, שקט.

על רקע השקט הזה בולטים שלושה דיבורים:

1. האחד כאשר אברהם, לאחר שהוא מתאבל על מות שרה, מנהל משא ומתן לרכישת אחוזת קבר מידי בני-חת (3).

1. הדיבור השני הוא בין אברהם לבכיר עבדיו (4), כאשר אברהם שולח אותו למצוא כלה לבנו יצחק ממקום המוצא של אברהם (5).

1. הדיבור השלישי הוא בין שליח אברהם לכלה המיועדת ולמשפחתה (6).

הפעם נעסוק בשני הדיבורים האחרונים.

שני הדיבורים הללו מתארים תופעה סיפורית מעניינת בת שני שלבים, בשלב הראשון מתוארת שיחה בין דמויות, בשלב השני חוזרת אחת הדמויות על השיחה הקודמת. אבל, כפי שדי מובן, לא באופן מדויק. ההבדל בין השיחה המקורית לדיווח עליה הוא מקור להבנות שונות.

בשלב ראשון נשווה בין השיחה המקורית לדיווח עליה.

השיחה המקורית נערכת בעת שאברהם מטיל על עבדו הבכיר לנוע מזרחה לחרן (7), כדי להביא משם כלה ליצחק בנו.

דיווח העבד מתנהל בפני משפחת רבקה לאחר שהוא פגש אותה ליד הבאר (8).

השיחה הראשונה נפתחת בפנייה של אברהם אל עבדו: (בראשית כד, ב): "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ". העבד אומר כך: (שם, לד) "וַיֹּאמַר: עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי".

במקור מתואר העבד כבכיר ביותר האחראי על כל הרכוש והתפקוד בבית אברהם; בדיווח, העבד אינו חוזר על תיאור מעמדו.

האם העבד הסתיר את האמת?

בפתיחת השיחה המקורית מתאר הסופר המקראי את אברהם באופן כללי: "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל" (שם, א). העבד אינו מסתפק בתיאור כללי אלא מפרט, פרט היטב: "וַה' בֵּרַךְ אֶת אֲדֹנִי מְאֹד וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים" (שם, לה).

האם העבד פגם בדיווח?

בדיווח העבד, עד עתה, אנו מבחינים שתי פנים שהם אחת: "צמצום מעמדו" ופיאור מעמד אדונו, נזכור זאת.

לאחר פתיחה זו עובר העבד לתיאור השבעת אברהם אותו ואומר: "וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ" (שם, לז) ואילו הסופר המקראי מתאר את ההשבעה המקורית באופן אחר מעט: "וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּד' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ" (שם, ג). העבד מספר רק שאדונו השביע אותו, ואילו אברהם, בסיפור המקורי, אמנם משביע את עבדו אבל משביעו "בַּד' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ". היסוד האמוני חסר בדברי העבד למשפחת הכלה.

החסר בדיווח פוגם בשליחות?

לפי המתואר במקרא, אברהם הוא המאמין הראשון באלוהים, מכאן שבני משפחתו הרחבה בחרן אינם מכירים אמונה זו, העבד מדווח, אפוא, לפי תפיסת-עולמם של המאזינים.

מטרת שליחות העבד היא להביא כלה ליצחק. במקור מתווה זאת אברהם כך: "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (שם, ד); אולם העבד שוב משנה ומדווח כך: "אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי" (שם, לח).

האם דיווח העבד עשוי לפגום בשליחות?

התוויתו של אברהם היא כללית, הוא אינו יודע את מי יפגוש העבד, ומי משארי בשרו מתאים להיות כלה. העבד נמצא מול המציאות הוא מכוון את ההנחיה שקיבל ישירות למשפחת העלמה אותה פגש.

עד כאן עיקרי הדיווח של העבד לגבי השליחות שקיבל.

אבל, העבד אינו מסתפק בכך, הוא ממשיך בדבריו למשפחת רבקה ומדווח גם על הקורות אותו בהגיעו לבאר. גם בשלב זה אין העבד מדייק.

הסופר המקראי מתאר את היערכות העבד בבקשו מה': "הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם" (שם, יג). בדיווח, מתמקד העבד: "הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ" (שם, מג).

בהיערכות העבד אינו יודע את מי יפגוש, לכן הוא מתאר היערכות כללית. בדיווח הוא כבר לאחר האירוע בו פגש את רבקה בלבד, כלומר העבד "מעדכן" גם את היערכותו. אפשר לראות זאת גם כמיקוד תשומת-הלב.

העבד עובר לתיאור המפגש עם רבקה, בכך אין הבדל משמעותי בין סיפור האירוע לבין הדיווח (9).

הסיפור והדיווח כמעט הושלמו, אבל יש עוד פרט חשוב.

בסיפור האירוע העבד מודה לרבקה, עוד בטרם ידע מי היא העלמה החרוצה הזו: "הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ" (שם, כב) ורק אחר-כך שואל לזהותה: (כג) וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי[...]. וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר" (שם, כג–כד). ואילו בדיווח למשפחה הוא מקדים את בירור זהות העלמה לפני שהוא מעניק לה תשורה: "וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ" (שם, מז).

האם זו סטייה חמורה מן האמת?

ובכן, לפנינו סיפור בו שליח מדווח לא בדיוק כפי שהנחו אותו ולא בדיוק כפי שסופר מה שקרה, האם הוא מעל בשליחות?

כפי שראינו העבד "התאים" את הדיווח שלו לקהל שומעיו באופן שיקדם מאוד את הצלחת משימתו.

ובכל-זאת, האם העבד לא שיקר?

מהי האמת? האם האמת היא נתון מוחלט? האם האמת עומדת רק מול שקר?

נראה לי, שסיפור דיווח העבד מציע כוון אחר.

העבד צריך למצוא כלה כשרה לבן אדונו, ליצחק. עליו לעשות את המיטב כדי להצליח במשימה.

לשם-כך הוא מתאים את דבריו לא למה שהיה אלא למען קידום המטרה.

והדבר החשוב ביותר, העבד אינו זאת לקידום עניין אישי שלו או לרווח כלשהו.

הוא דבק במטרה, המטרת שליחותו. במקרה זה החשוב הוא לא "האמת המוחלטת" אלא האמת הרלבנטית לנסיבות ולמטרה ולהישג.

אם-כן, כל עוד הדובר אינו מכוון לרווח אישי פרטי, אי אמירת כל האמת, אינה בכל מקרה שקר.

מה דעתך?

הארות ומראה מקום

(1) "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית כג, א–ב).

(2) "ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה" (רש"י על אתר).

(3) בראשית כג, ב–כ.

(4) "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ" (בראשית כד, ב).

(5) "כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק" (שם, ד) ובהמשך עד פסוק ט.

(6) שם, יז–סו.

(7) שם צווה ה' על אברהם: "לֶךְ לְךָ", לך מערבה לארץ כנען.

(8) שם, טו–כז; זהו המקור לשיר המפורסם: אליעזר ורבקה

נערה טובה / יפת עיניים, / הטי כדך, / השקיני מים.

שתה, אדוני, / כדי לפניך / אחר אשאב גם לגמליך.

מי את? הגידי / נא, בת חיל, / היש מקום ללון בליל?

אני רבקה, / יש בית לנו, גם תבן, גם מספוא / רב עמנו.

בוא, / הברוך, / פנוי ביתנו, / תאכל, תשתה - / תהיה אורחנו!

חן-חן, נערה / יפת עיניים, / על כי השקית / אותנו מים.

הא לך ניזמי פז לאוזניך, / וצמד צמידים על ידיך.

מלים: לוין קיפניס; לחן: ידידיה אדמון

(9) סיפור האירוע (שם, יז–כ) מול הדיווח (שם, מה–מו).

[10] רש"י מבין זאת כהתאמת הנתונים כדי להציג את העבד באור חיובי ולא נמהר:"שנה הסדר, שהרי הוא תחלה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה, ועדיין אינך יודע מי היא". נראה לנו שבאותה מידה ניתן להבין זאת גם כשמירה על דמותה של רבקה שאינה אצה לקבל תשורה מזר שאין לה כל קשר אליו.

מקורות

על-פי מאמר של מוטי לקסמן שפורסם לראשונה בmotele777 @ gmail.com וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-11-25.

תגובות

מאת: רמי ניר

וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים

וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל

וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ

וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי

וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס...

וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ

וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה

וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה

וַיֶּאֱהָבֶהָ

וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ...

(בראשית כד' 63 - 67)

מידת השקר

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0106_1