לדלג לתוכן

ביאור:חטא האכילה מעץ הדעת ועונשו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


האכילה מעץ "הדעת טוב ורע" היתה חטא שאדם וחוה הוזהרו עליו בעונש מות, נענשו עליו בעונשים שונים, אך מצד שני גם הרוויחו "דעת טוב ורע".

נבחן את השתלשלות הדברים על דרך הפשט וננסה למצא תשובות לכל השאלות העולות מההתרחשות בגן עדן:

  • מה משמעות ידיעה זאת? כיצד חי האדם לפניה? האם כתוצאה מחטאו דוקא הרוויח משהו?
  • וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ - כמו תכונה מסויימת בה' - כמו איזה תכונה?
  • למה איים ה' בעונש מוות ולא קיים?
  • מה הקשר בין העונשים שקיבלו הנחש, חוה ואדם לחטא שחטאו? (שהרי בדרך כלל בעונשים בתורה הם במידה כנגד מידה)
  • למה מיד לאחר החטא התחילו להתבייש בכך שהם ערומים?
  • מדוע מיד לאחר החטא נוצר החשש מכך שהאדם יאכל מעץ החיים עד כדי כך שהיה צריך לגרשו מגן העדן?

הפסוקים הרלוונטיים

[עריכה]

להלן לקט פסוקים השייכים לדיון. מומלץ לעבור על כל הפרקים א-ג בבראשית לפני שעוברים לתשובות.

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ (פרק א')

וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה (פרק ב')

וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ: כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת. (ציווי לאדם, ומבלי להזכיר את עץ החיים)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ... (בריאת האישה)

וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ

כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ, וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם; וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי טוֹב וָרָע (דברי הנחש)

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה-הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ

וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם (התקיימו דברי הנחש: וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם)

וַיֹּאמֶר--מִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה; הֲמִן-הָעֵץ...

עונש הנחש - עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ. וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ

עונש חוה - הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ.

עונש אדם - בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ (בראשית ג יט)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ (מאיתנו, ה' והמלאכים), לָדַעַת טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם... (הגירוש מגן עדן)

הסבר

[עריכה]

צלם אלקים, ו-"וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" הם אותו דבר: בחירה חופשית. פרק א' בבראשית חוזר על פרק ב' ורק מציג את אותם דברים באופן אחר: לפי פרק א' האדם נברא עם הבחירה החופשית מלכתחילה, ולפי פרק ב' הוא "זכה" בה לאחר החטא.

האם יכולת הבחירה היא פרס או עונש? תלוי. לפני הבחירה האדם היה "לְנֶפֶשׁ חַיָּה" – כמו כל בעלי החיים. הוא אוכל את מה שבריא לו ולא יותר. הוא גם לא עוזר לזולת אם הוא לא רואה מזה תועלת. הבחירה החופשית מאפשרת לאדם לעשות החלטות שאינן רציונאליות. יצר האכילה שנצרך לבעלי החיים כדי להתקיים, גורם לו לאכול יותר מדי וכן לאכול דברים לא בריאים. יש בכך סכנה מרובה כי התאוות השונות יכולות לדרדר את האדם לגנוב ולרצוח. מצד שני הבחירה החופשית יכולה גם לאפשר לאדם לתרום, לעזור לזולת, ולדאוג לדורות הבאים, וכל זה מבלי שזה תורם להנאות הפיזיות שלו.

לאדם הראשון הותר לאכול "מִכֹּל עֵץ-הַגָּן" ורק מעץ אחד נאסר עליו. הוא ידע שאכילה מעץ הדעת לא משתלמת כי ה' בכבודו ובעצמו אמר לו בפירוש שהעונש יהיה החמור ביותר: מיתה. בכל זאת הוא אכל מ"הפרי האסור". למה? איך? בזכות הבחירה החופשית! בעצם חטא האכילה מעץ הדעת ניתנה לאדם יכולת הבחירה החופשית. זה לא עונש ולא פרס – זאת התפתחות של האדם מעבר לבעלי החיים שבאה לידי ביטוי בפעולה אחת: "וַיֹּאכַל".

מהי הבחירה החופשית? נדמה לנו שהתשובה לכך היא ברורה: בכל רגע נתון אנו מסוגלים לבצע כל פעולה. אף אחד לא יכול לנחש אם ארים עכשיו את יד ימין או את יד שמאל. אך האם כך הדבר? כל החלטה שלנו נגרמת כתוצאה מפעולות פסיכולוגיות (או חשמליות) המתחוללות במוחנו. כמו שפסיכולוג יכול להעריך מה תהיה ההתנהגות של ילד במצב מסויים, כך פסיכולוג שיודע עלינו הכל יכול לדעת בדיוק איזו יד נרים בעוד דקה. לבחירה החופשית אין מקום בהסתכלות מדעית על מוח האדם. אין ברירה אלא להגיד שמדובר במעין נס, בהתגלות על טבעית, התגלות אלוקית בתוך האדם.

וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, יֹדְעֵי טוֹב וָרָע - יודעים לעשות טוב ורע – לפני החטא לא היה משמעות ל"טוב" או ל"רע" כי כל הפעולות היו טכניות, כמו על פי אינסטינקטים. עכשיו שיש יכולת לאדם לבחון אם לעשות פעולה מסויימת על פי שיקולים אובייקטיביים שלו, יש משמעות להבחנה בין פעולות טובות ורעות.

וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ. – גם לחיות יש יצר מין כמו לאדם ובכל זאת הן לא מתביישות בעירום שלהן. למה? כי הן לא רואות ביצר המין משהו "טוב" או "רע", זה צורך. האדם ניתק את הקשר בין יחסי מין לפריה ורביה. הוא גילה שהם אפשריים גם בזמנים לא מתאימים מבחינת האישה, וכן שהם אפשריים עם נשים רבות ולא רק עם אשתו. כתוצאה מכך המשיכה המינית קיבלה באופן טבעי אופי של משהו אסור, רע. (הנצרות ממש נבהלה מכך והמליצה על התנזרות, אך היהדות שמה גדרי צניעות וטהרת משפחה). תחושות שליליות כלפי המין יצרו את תחושת הבושה והצורך להתלבש.

וַיֹּאמֶר: מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה? הֲמִן-הָעֵץ... - אין עונש מוות כי לא תוכנן להיות. אין משהו אסור בפרי, הבעיה היא בפתח שהאכילה פתחה: האפשרות לאדם לעשות מעשים רעים, לבחור בדברים שיזיקו לו.

  • העונש לחוה - האישה חטאה בפיתוי האדם ויכולת הפיתוי של האישה קשורה קשר הדוק למיניות שלה. עודף בחירה חופשית בתחום זה עלול לגרום להדרדרות ולכן נענשה בהגבלת המיניות (צער גידול הבנים וקשיי הלידה), ובתלות בבעל. אצל החיות הנקבה יולדת יחסית בקלות וגם לאחר הלידה הגורים מסתדרים לבד - לכן היא גם לא צריכה את עזרת הבעל בהמשך. הקשיים שהוערמו על האישה גורמים לה להצטמצם לזמנים קצובים ולפתח קשר יציב עם גבר אחד לתקופה ארוכה.
  • העונש לאדם - אדם חטא באכילה למרות שה' אמר לו בפירוש לא לאכול. אם ימשיך בדרך זאת כאשר כל המאכלים ניתנים לו בקלות כמו בגן עדן הוא עלול להדרדר מהר מאוד. לכן הציב לו ה' קשיים על השגת האוכל. האדם צריך מעתה לטרוח על מזונותיו יותר מאשר החיות, והוא גם תלוי בחסדי שמים להצלחת גידוליו. תחושת הגבולות האלו גורמת לו להימנע מלנצל את יכולת הבחירה החופשית לכיוונים שליליים.
  • ענש הנחש – העונשים שהוא קיבל מתאימים לנחש כפי שאנו מכירים אותו היום. אך אם נראה את הנחש כמיצג את היצר הרע ניתן למצא להן משמעות נוספת: לפני החטא, הנחש ייצג את היצר לפני שהיה לו משמעות של "טוב ורע" – תאוות שמכוונות את האדם לצרוך את מה שנדרש לו כדי לחיות. לאחר החטא, היצר גם יכול למשוך לדברים שליליים, ולכן נכון לכנותו מכאן ולהבא "יצר הרע". כך גם הנחש מעתה והלאה הולך על גחונו ותוקף בהפתעה, ולא פלא שיש איבה כלפיו מצד בני האדם.

הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם - למה יש חסרון בלחיות לנצח? מלכתחילה האדם נברא ללא בחירה, ולכן לא יכל לחטוא, כלומר: מושלם. מאז שקיבל את יכולת הבחירה התחיל להדרדר מהר מאוד והגיע לשיא בדור המבול. ה' התחיל את העולם מחדש, וכדי לשפר אותו עשה שני צימצומים:

  • בחירת עם סגולה - החל מאברהם התחיל ה' לטפח את עם ישראל בשאיפה שישמש דוגמא לכל העולם בעתיד
  • קיצור תוחלת החיים הממוצעת - כדי שתהיה השתכללות של העולם צריך התחלפות מהירה של הדורות. אם אותו אדם חי שנים ארוכות הסיכוי שהוא ישתנה משמעותית הוא די קטן. לכן אנו רואים שהדורות הראשונים חיו 500-1000 שנים ועם הזמן זה צומצם ל-120. וַיֹּאמֶר יְהוָה, לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה (ג).

אפשר גם לראות בגירוש מגן העדן תוצאה ישירה של האכילה מעץ הדעת: "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת", כיון שמחוץ לגן עדן הוא לא יכול לאכול מעץ החיים, ונגזר עליו למות מתי-שהוא.

וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה, כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל-חָי - כי רק עכשיו גילינו שהאדם הוא יצור שחי תקופה מסוימת, מת, והדור הבא שהביא לעולם מחליף אותו.

וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים מִגַּן-עֵדֶן, לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. – ההדגשה "אשר לוקח משם" רומזת לכך שעל האדם לעבוד: לעבוד את האדמה ולעבוד על מידותיו. לעבוד, עד שיגיע לרמה שהוא עמד בה בגן עדן לפני החטא. רמה כזאת שלמרות שיש לו את הבחירה החופשית לחטוא, הוא תמיד בוחר בטוב.

מקורות

[עריכה]

פרשנים רבים