ביאור:זוהר על בראשית א א
ביאור על זוהר על בראשית א א. לשם פשטות הובאה בביאור רק נוסחה אחת; לנוסחאות אחרות ראו שם.
"בראשית". בריש בתחילת הורמנותא דמלכא רצונו של המלך, גליף גלופי חקק חקיקה בטהירו עלאה באור העליון בוצינא דקרדינותא הניצוץ החזק, ונפיק ויצא גו תוך סתים דסתימו נעלם הנעלמים מרישא דאין סוף מתחילת האינסוף קוטרא עשן בגולמא בגוף גולמי נעיץ בעזקא נעוץ בטבעת, לא חוור לבן ולא אוכם שחור לא סומק אדום ולא ירוק ולאו גוון כלל ולא בשום צבע כלשהו.
לפני בריאת העולם היה רק טהירו עלאה - אור עליון הממלא את הכל. ואז היה הורמנותא דמלכא - רצון של המלך (מלך מלכי המלכים), לברוא עולם שימלוך עליו. ובריש (בראשית) אותו רצון, היה בוצינא דקרדינותא - ניצוץ חזק, המפץ הגדול - אשר חקק חקיקה ויצר חלל פנוי בתוך אותו אור עליון. ואותו אור עליון הוא סתים - סתום ונעלם, ולא סתם סתים אלא סתים דסתימו - נעלם יותר מכל נעלם, שהרי כל היקום הוא רק חלל פנוי בתוכו. ובתוך אותו נעלם-הנעלמים, יצא קוטרא בגולמא נעיץ בעזקא - עשן בגוף הנעוץ בטבעת. ובאותו זמן לא היו צבעים כלל שכן עדיין לא נוצר המנגנון המפריד את האור לצבעים.
כד כאשר מדיד משיחא מדד מידה, עביד עשה גוונין צבעים לאנהרא לגו להאיר לתוך, בגו בוצינא בתוך הניצוץ, נפיק יצא חד נביעו מעיין אחד דמניה אצטבעו גוונין לתתא שממנו נצבעו הצבעים למטה. סתים גו סתימין הנעלם בתוך הנעלמים דרזא דאין סוף של סוד האינסוף, בקע ולא בקע אוירא דיליה את האויר שלו, לא אתיידע כלל, עד דמגו דחיקו דבקיעותיה שמתוך דוחק בקיעתו, נהיר האירה נקודה חדא אחת סתימא עלאה נעלמת עליונה, בתר אחרי ההיא נקודה לא אתיידע כלל. ובגין כך אקרי ראשית ומשום כך נקראה ראשית מאמר קדמאה דכלא המאמר הקודם לכל.
לאחר מכן, הבורא מדיד משיחא - ברא את המידות (האורכים), וכך עשה את הצבעים השונים - אור באורכי-גל שונים המאיר בתוך החלל הפנוי; בתוך אותו ניצוץ (מפץ גדול) יצא מעיין נובע, שממנו נוצרו האורות הצבעוניים. אותו ניצוץ המשיך להתפשט ולבקוע ולדחוק את האור העליון הנעלם מכל הנעלמים, עד שמתוך הדחיקה של בקיעתו, נקודה אחת מתוך האור העליון הנעלם האירה פנימה לתוך החלל הפנוי. אבל אחרי אותה נקודה, לא נודע כלל - אין כל ידיעה על אותו אור נעלם. ולכן נקראת אותה נקודה ראשית, כלומר - מגיעה מאותו אור נעלם הקודם לכל.
(דניאל יב ג): "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד".
"זוהר"- סתימא דסתימין נעלם הנעלמים, בטש אוירא דיליה היכה באויר שלו, ואנהיר בהאי נקודה והאיר באותה נקודה, וכדין ואז אתפשט האי ראשית התפשטה אותה ראשית, ועביד ליה עשה לו היכלא ליקריה ולתושבחתיה לכבודו ולשבחו, תמן שם זרע זרעא דקודשא לאולדא להוליד לתועלתא דעלמא. ורזא דא וזה סוד הפסוק (ישעיהו ו יג): "זרע קדש מצבתה".
הזוהר הנזכר בפסוק בספר דניאל הוא אותו אור עליון, נעלם הנעלמים, שבתוכו נמצא החלל הפנוי. ואותו אור בוטש ומכה באויר של החלל הפנוי, ומאיר לתוכו דרך אותה נקודה הנקראת "ראשית". ואז נקודת הראשית מתפשטת בחלל הפנוי, ועושה היכל לכבודו ולשבחו של הבורא. ושם נזרע זרע-קודש להוליד לתועלת העולם, וזה סוד הפסוק בספר ישעיהו "זרע קודש מצבתה".