ביאור:דברים יא טו
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דברים יא טו.
ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת
[עריכה]בין הברכות על שמיעה בקול ה' נמצאות גם הברכות הבאות:
(דברים יא טו): "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ, וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ"
מה הקשר ביניהן?
1. נראה לכאורה שהברכות הללו עוסקות בחומר, אך הן למעשה עוסקות בזמן. אם נקדיש את זמננו לעבודת ה', ה' ידאג שכל שאר העבודות יתבצעו בקלות ובמהירות -
- גידול הבהמות יהיה קל: "ונתתי עשב בשדך - שלא תצטרך להוליכם למדבריות. דבר אחר: שתהיה גוזז תבואתך כל ימות הגשמים ומשליך לפני בהמתך, ואתה מונע ידך ממנה שלושים יום קודם לקציר, ואינה פותחת מדגנה".
- וגם האכילה תהיה קלה: "ואכלת ושבעת - הרי זו ברכה אחרת, שתהא ברכה מצויה בפת בתוך המעים, ואכלת ושבעת" ( רש"י על-פי ספרי ) .
2. הברכה האחרונה משלימה את סוף הפסוק הקודם, (דברים יא יד): "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ". לא רק יהיה לכם יבול, אלא גם תזכו לאכול ממנו לשובע. "ואכלת ושבעת - שב אל דגנך ותירושך, לא אל הקרוב שהוא עשב בשדך" (אבן עזרא) . לפעמים לאדם יש יבול רב אבל הוא לא זוכה לאכול ממנו, או שהוא אוכל ואינו זוכה להרגיש שבע. כך גם ב (ישעיהו סב ח): "נִשְׁבַּע ה' בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ! אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ, וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ. כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ וְהִלְלוּ אֶת ה', וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי"(ראו צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים ) וב (תהלים קכח ב): "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ"( פירוט ).
אם כך, מדוע בין שתי הברכות לאדם נזכר גם העשב לבהמות? - לפי חכמי התלמוד, הסדר בא ללמדנו דרך-ארץ. לפני שאנחנו אוכלים ושבעים בעצמנו, עלינו לוודא שיש מספיק אוכל לבהמות שלנו: "אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו" (רב יהודה בשם רב, ברכות מ א ו גיטין סב א . וכן פירש רבנו בחיי על הפסוק) . וכך נרמז גם ב (משלי יב י): "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ"( פירוט ) - הצדיק מודע לרגשות של בהמתו ודואג שגם היא תהיה שבעה (ע"פ ספרי ) .
3. הברכה האחרונה מתקשרת גם לסוף הפסוק הקודם - המדבר על מזון מן הצומח, וגם לתחילת הפסוק הנוכחי - המדבר על מזון מן החי. "והנכון בעיני, שהוא שב אל הכל: ואכלת ושבעת - דגן ותירוש ויצהר, וגם בני צאן ובקר" ( רמב"ן ) . וכן במדרש: "ואכלת ושבעת - מן הוולדות. ואף-על-פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר", (ירמיהו לא יא): "וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד"( ספרי ) .
לעיון נוסף
[עריכה]
תגובות
[עריכה]ארץ ישראל צריכה להיות חקלאית!!!! עם שנת שבתון לארץ שמיטה כל שבע שנים ושנת יובל כל ארבעים ותשע שנה
על בני ישראל לשבת כמחנה אלהים [ובהיפוך אותיות] מחנה אהלים
וליד האהלים ירעו צאן ובקר [ולא צריך מקררים לשמור בשר כי יהיה בשר בטבע בשפע]
וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ = לאמור כי כל הבהמות הטהורות בשדך ילחכו את העשב בשדך אשר נתן אלהים ולך נותר רק לשחוט מתי שבא לך כי בכל עת תהיה שמחה אם ישמרו את תורת משה איש האלהים
אבל אם ירדפו בצע כסף ובמקום חקלאות וטבע יהיה רק נדלן כאשר אנחנו רואים במו עינינו אז תחרב הארץ ויאבדו יושביה
וגם לדאבוני בכל ערי ישראל בדור הזה כיום העירייה שולחת מאגף גנים ונוף לרסס ריסוס כימי את מעט העשב שנמצא בגינות הציבוריות
קרא נא היטב את המודגש בצבע אדום בתוך מאמרי אשר כתבתי בקישור הזה ותבין
- -- DAIAN SHEM, 2018-04-05 01:07:30
כאשר נזכה להיות כמחנה אלהים במחנה אהלים
ואלהים יתן עשב לבהמתך לשוורים ולפרות
אז ככתוב: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ את בהמת הבקר כי בבקר תשבע לחם
- -- DAIAN SHEM, 2018-04-05 01:33:59
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:ונתתי עשב בשדך לבהמתך, ואכלת ושבעת
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2018-04-04.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-11-15