ביאור:היתוך כרונולוגי - יוסף במצרים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


רוב ההיסטוריונים סבורים, כי יוסף ואחיו הגיעו למצרים בתקופה שההיקסוס שלטו בה. ההיקסוס היו הכובש הזר הראשון שהצליח מאז כינון השושלת הראשונה להתגבר על הפרעונים ולשלוט במצרים משנת 1675 לפני הספירה ועד שגורשו ע"י יעחמס הראשון החל משנת 1570 לפנה"ס.

ההיקסוס היו כנראה שבטים שמיים שמוצאם מאסיה, הקימו את בירתם, "עורת", בדלתא של הנילוס ושליטתם במצרים היתה בכל איזור הדלתא ואולי מעבר לכך. בשנים האחרונה נמצאה העיר "עורת" והיא נחפרת עתה.

שרדו מעט מאוד עדויות לשלטונם של ההיקסוס במצרים. בכתובת שהשאירה המלכה חאתשפסות עולה, כי עיר בירתם "עורת" הייתה בדלתא, וכי הם "שלטו ולא ידעו את רע" (האל הראשי בפנתיאון האלים המצרי).

מסיפור אחר, אשר שרד משלטונם של ההיקסוס במצרים עולה, כי המצרים תעבו אותם על רקע עיסוקם. להיקסוס היה מקנה רב ושמם במצרית "מלכי הרועים" מעיד על כך. זאת כנראה הסיבה שהמצרים התייחסו אליהם כאל נחותים וטמאים.

יוסף בן מתתיהו המצטט את מנתו מספר כי ההיקסוס באו "מארצות המזרח" וכבשו את מצרים בקלות רבה, שרפו ערים והחריבו מקדשים, ובנו את עורת כעיר בירתם.

מקורם השמי של ההיקסוס, תרבותם, דתם ושלטונם על המצרים מחזקים את האפשרות, שהשבט השמי הקטן של יעקב ניצל את הדמיון האתני ונאחז בדלתא. סביר להניח כי ההיקסוס קבלו ברצון הגירות שמיות אלה כיוון שהם היוו משקל נגד הילידים המצריים.

ספר בראשית מציג כלאחר יד את המפגש עם התרבות המצרית. הוא מביא תמונות ומנהגים מחיי השגרה במצרים כפי שהם משתקפים בביתו של יוסף. מאחר ויש לנו מידע רחב על התרבות המצרית בכללותה, אפשר יהיה בנקל לזהות את מצרים בתקופתו של יוסף ולזהות האם היא פרעונית קלאסית או משהוא אחר. כך אולי נוכל לזהות מי שלט במצרים באותה תקופה - פרעה מצרי או שלטון זר. בעקיפין גם נוכל לדעת האם ספר בראשית נאמן לתקופה, או שהוא אנכרוניסטי כפי שטוענים חוקרים רבים.

בראשית מ"ג מספר על המפגש בין יוסף ואחיו והסעודה איתם. בראשית מג לא:

"וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר: 'שימו לחם!' וישמו לו לבדו ולהם לבדם, כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם, כי תועבה היא למצרים"

יוסף ממונה על המצרים, ולמרות תפקידו הנכבד המצרים אוכלים בנפרד ממנו, כיוון שיוסף העברי תועבה בעיניהם.

אחיו גם הם אוכלים בנפרד, כיון שהם ניקלים מכדי לאכול עם פקיד כה רם דרג, אבל גם הם אינם אוכלים עם עבדי יוסף בגלל טומאתם.

עדות לתעוב המצרים כלפי אוכלי הבשר אנו מוצאים גם בדבריו של הירודוטוס בכתביו המתייחסים למצרים: " "את הפרות מעריצים המצרים כולם בשווה הרבה יותר על כל הבהמות. לכן, איש מצרי או אישה לא יישק איש יווני על הפה ולא ישתמש בסכין של איש יווני ולא בשפודו ולא בקלחתו" ".

הנוכרים האוכלים מבשר הפרה הקדושה נחשבו לטמאים ולכן המצרים נמנעו מלאכול איתם. טומאתם מדבקת ולכן המצרי נמנע ממגע הכרוך במעבר מפה לפה כגון מזון משותף בצלחת, שיפוד שהוא תחליף למזלג של ימינו, וכל שכן נשיקת שפתיים. דברי הירודוטוס וספר בראשית מראים בוודאות כי הבית של יוסף היה בית מצרי למהדרין, ולכן כל קבוצה אוכלת בנפרד.

אילו פעל יוסף בטריטוריה של ההיקסוס, יש להניח שלא היה אוכל בבדידות של טמא, כיוון שגם ההיקסוס היו רועי מקנה ואוכלי בשר.

גם התדריך שנותן יוסף ליעקב אביו, על מנת שיבקש את גושן מפרעה, נשען על הטיעון, כי המצרים מתעבים את רועי הצאן, ובצורה זו ניתן יהיה להשיג את הבידוד של העברים אליו שאף יוסף. בראשית מו לג-לד:

"33: "והיה כי יקרא לכם פרעה, ואמר 'מה מעשיכם? '"

34: "ואמרתם 'אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבותינו', בעבור תשבו בארץ גושן, כי תועבת מצרים כל רועה צאן" " .

הירודוטוס מספר על מנהג מצרי מעניין אחר: " "יראי אלוהים המה עד מאוד יותר מכל האנשים, והמנהגים האלה להם: הם שותים בכוסות נחושת ומנקים אותם בכל יום ולא רק אחדים עושים ככה כי אם כולם" "

המצרים יחסו חשיבות רבה לכוס הנחושת שנועדה לשתיה. נראה כאילו לכל מצרי הייתה כוס אישית, כוס שאסור לזולת להשתמש בה. בזכות חשיבותה היא זכתה לטיפוח יומי מיוחד. הירודוטוס מבחין בנוהג המשונה הזה אך אינו מסביר את טעמו. והנה, דווקא מספר בראשית אנו יכולים להכין את הסיבה לכך.

כאשר יוסף מפליל את בנימין שכביכול גנב את הפריט האישי ביותר של יוסף - את גביע הכסף שלו. בראשית מד א-ה:

"1: "ויצו את אשר על ביתו לאמור מלא את אמתחת האנשים אוכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף איש בפי אמתחתו"

2: "ואת גביעי - גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטון. ואת כסף שברו . ויעש כדבר יוסף אשר דיבר."

3: "הבוקר אור, והאנשים שולחו המה וחמוריהם"

4: "הם יצאו את העיר, לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדוף אחרי האנשים והשגתם ואמרת להם: למה שילמתם רעה תחת טובה ?"

5: "הלא זה אשר ישתה אדוני בו והוא נחש ינחש בו הריעותם אשר עשיתם" "

מדהים, אבל ספר בראשית מבהיר את אשר לא הבין הירודוטוס. החשיבות לכוס האישית נבעה בעיקר מהשימוש שעשה בה בעליה בצורך לחזות בה את העתיד בדומה לקוראי הקפה כיום.

כוסו של יוסף הייתה עשויה כסף כיאה למעמדו, בעוד שלנמוכים בדרגה הייתה כוס נחושת. מאחר וחשיבות הכוס היא בפעולה המאגית ולא בחומר ממנו היא עשויה, יתכן ולדלת העם הייתה כוס חרס בלבד. המצרי השתמש בכוס באופן יום יומי, והיא הייתה היועץ הראשי של בכל החלטה שלו. כפי שמשתקף בדברי הירודוטוס הכוס הייתה צמודה למצרי ופונקה באופן מיוחד ואינטימי.

מעניין יהיה לבדוק אם בתכולת הקבר המצרי נמצאת באופן קבוע הכוס האישית כיוון שבלעדיה המצרי אינו יכול להחליט בכל פעולה שיש לה מספר אפשריות והנראות זהות בהיתכנותן. לדעתי הכוס הזאת חייבת ללוות את המצרי לעולם המתים גם עקב היותה פריט אישי מאוד - כמעט אינטימי.

נראה כאילו הכוס האישית שימשה את המצרי בדומה ל"אורים והתומים" והאפוד שתקשר את העברים עם אלוהים. שאלות בנאליות ופחותות ערך שאלו גם העברים את כלי החזוי שלהם. לדוגמא שאול המלך לא התלבט לפנות אל שמואל כדי שהנביא יפנה לאלוהים בשאלה הקיומית - היכן האתונות שלי? לתדהמתנו שמואל נותן להדיוט המגודל גם מלוכה וגם... היכן נמצאות האתונות. אם כן, אל לנו ללגלג על המצרים ועל הכוס החכמה שלהם.

חשיבות הכוס האישית בולטת גם כאשר יוסף מפענח החלום לשר המשקים. בראשית מ ט-יג:

"9: "ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף ויאמר לו בחלומי, והנה גפן לפני"

10: "ובגפן שלושה שריגים והיא פורחת עלתה ניצה הבשילו אשכולותיה ענבים"

11: "וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואסחט אותם אל כוס פרעה ואת הכוס על כף פרעה."

12: "ויאמר לו יוסף - זה פתרונו שלושת השריגים - שלושת ימים"

13: "בעוד שלושת ימים ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך ונתת כוס פרעה בידו כמשפט הראשון אשר הייתה משקהו" ".

הדגש החוזר ונשנה על "כוס פרעה" מעיד על חשיבותה. נראה שהכוס הייתה מתקשרת עם בעליה כמו היום – באמצעות המשקעים שהנוזל הנגמע היה משאיר. פרעה, כיאה למעמדו, שתה יין וניחש באמצעותו. .מכאן גם שתפקיד שר המשקים היה תפקיד חשוב מעבר למשתמע מהתואר. שר המשקים היה בעצם "נושא גביע המלך ", הוא היה סמוך לפרעה, והנוטר והמטפח של הפריט החשוב ביותר של פרעה - הכוס האישית של פרעה אשר לפיה יחליט פרעה בכל התלבטות.

מנהגי האכילה והפרישות, הכוס האישית וההתייחסות לרועי המקנה עולה בברור כי יוסף שהה בטריטוריה מצרית ולא של ההיקסוס ולכן פרעה דנן הוא מצרי ולא היקסוסי.

אם נניח, שההיקסוס היו במצרים אך יוסף היה אצל פרעה ששלט באזור "החופשי " שבדרום ובחסות ההיקסוס, סביר היה שאותו פרעה צריך היה לתת לעברים נחלה בדרום בו שלטו הפרעונים ולא בצפון התפוס ע"י ההיקסוס. מכאן שאזור הדלתא באותה תקופה היה כמעט ריק מאוכלוסייה ובטח לא מיושב ע"י ההיקסוס.

כאמור, פרעה יעחמס 1 גירש והשמיד את ההיקסוס שהתיישבו בדלתא ואף רדף ופגע בהם באכזריות עד צפונה לכנען, ולכן הכרונולוגיה המקראית חייבת לספק תאריך בו יוסף הגיע פרק זמן קצר לאחר גירוש ההיקסוס ועוד בטרם נאחזו בשטח מתיישבים אחרים.

אנו גם יודעים ממקורות מצרים שגם ללובים ושוכני המדבר המערבי הותר להתגורר בדלתא, דבר המעיד שוב שהדלתא הייתה ריקה מאוכלוסייה.

הטומאה המיוחסת לרועים היא התייחסות מצרית . לו השליט היה היקסוסי-אסייתי, יעקב לא יכול היה להציג את הטיעון ביחס לטומאה של הרועים כיוון שההיקסוס בעצמם היו רועים. מכאן סביר להניח, כי התיאור המקראי התואם גם את התיאור של הרודוטוס מתאר את מצרים הפרעונית ולא את מצרים בתקופת ההיקסוס.

המסקנה העולה מכך, כי הצלבת שתי הכרונולוגית - המקראית והמדעית - צריכה לספק תמונה בה יוסף מגיע למצרים לאחר גרוש ההיקסוס.

הנתונים על מצרים וכנען הם לפי התאריך הכרונולוגי של ברסטד ואילו הנתונים ביחס לעברים הם כפי שנתונים בספר בראשית ומעובדים לתאריך הלועזי על ידי מתוך "סדר הקורות בתנ"ך" של אליעזר שולמן. התאריכים שבסוגרים הם תאריכים מחושבים על ידי ולכן במקרה כזה ספקתי הסבר לחישוב. 

ההצלבה נותנת תמונה מדהימה!! ההשואה בין התארוך המדעי ביחס לתולדות מצרים לעומת התאריך המקראי מעלה את המפגשים הבאים:

1 .יוסף לפי התאריך המקראי מגיע למצרים כ- 20 עד 30 שנה לאחר שפרעה יעחמס מיסד השושלת ה 18 המפוארת גירש את ההיקסוס ממצרים ורדף ופגע בהם עד סוריה.

2 .מתוך הטבלה עולה כי הפרעה אשר בתקופתו הגיע יוסף למצרים היה אמנחתפ הראשון, בנו של יעחמס והוא פרעה בעל החלומות. ואולם, אין לנו ידיעה ברורה ביחס לאורך תקופת מלכותו של אמנחתפ  .

3 .לפי המקרא, הירידה של יוסף למצרים הייתה בשנת 1544 ומהעבר השני, יעקב ירד למצרים בשנת 1522.

יעקב ירד בשנה השניה לשבע השנים "הרעות" ( בראשית מה ו ) זה אומר כי שבע השנים הרעות התחילו בשנת 1524 כשנה לאחר התחלת מלכותו של תחותמס 1 (בהסתייגות שצוינה להלן ).

4 .בהנחה ששבע השנים "הטובות" החלו בשנה שיוסף מתחיל לשרת את פרעה הווה אומר שהן התחילו בשנת 1531 בתקופה שפרעה אמנחתפ 1 עדין שלט (זו השנה ה 26 למלכותו של אמנחתפ 1 בהסתייגות שציינתי) .

האם סינכרוניזציה מעניינת זו שבין הכרונולוגיה המצרית המקובלת על המדע המודרני, לבין הכרונולוגיה המקראית המקובלת על המסורת עומדת במבחן ההיגיון והממצאים? לדעתי הסנכרון מתארך ומפגיש את האירועים ומשמעותם כדלהלן:

1. יוסף מגיע למצרים בשלהי שלטונו של אמנחתפ 1. זהו גם הפרעה שבימיו עלה יוסף לגדולה.

2. שנתיים לאחר תחילת הבצורת ושנה לאחר שתחותמס 1 החליף את אמנחתפ 1 יורדים יעקב ובניו למצרים ומקבלים את גושן. הפרעונים נהגו לשתף באופן פעיל את יורש העצר בשנות חיים האחרונות ואף להעביר עוד בחייהם את השלטון, ולכן לא מהנמנע שאמנחתפ 1 היה עוד בחיים כאשר הבצורת התחילה, ולכן מעמדו של יוסף לא רק שלא נפגע מחלופי השלטון אלא אפילו התחזק מאוד .זאת ניתן לראות מפרשה מעניינת אחרת.

יוסף מתגלה לאחיו ואומר להם בין השאר, בראשית מה ח :

"ועתה, לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוהים; וישמני לאב לפרעה ולאדון לכל בני ביתו ומושל בכל ארץ מצרים."

הפסוק מעורר פליאה מכמה סיבות :

1. ברור שיוסף אינו מתכוון לפרעה אמנחתפ 1, שכן שנת 1522 חלה בתחילת שלטונו של יורש העצר הצעיר

תחותמס 1, ולכן מכל הבחינות הכוונה היא לפרעה הצעיר והוא לבטח לא "אב" לפרעה הזקן .

2. לא יתכן שתחותמס 1 הוא בנו של יוסף כיוון שיש להניח שאם יוסף התכוון לכך הדבר היה זוכה להבלטה בהמשך ספר בראשית.

3. גם לא יתכן שתחותמס 1 היה ממזרו של יוסף כיוון שדבר כזה לא מוצאים בפרהסיה.

4. ההגיוני ביותר שהדבר נאמר על דרך ההפלגה הקשר המיוחד של יוסף עם הפרעה הצעיר תחותמס 1 מעיד על כך.

5.על מערכת היחסים המיוחדת בין תחותמס 1 ובין יוסף מעידים האירועים הבאים :

1)כאשר תחותמס 1 שומע על המפגש בין יוסף ואחיו הוא מאשר ליוסף מה שאביו אמנחתפ לא עשה - להביא את השבט הקטן של ישראל למצרים, ומוסיף על כך דורונות, כלי תחבורה והבטחה לאירוח ביד פרעה במצרים .

2)יוסף מציג את אביו ועוד חמשה מאחיו לפני פרעה וכתוצאה מהשיחה הם גם מקבלים תחום למגורים.

ניראה כי הפתרון לפסוק מוזר זה הוא במנוי שנתן אמנחתפ 1 ליוסף, בראשית מא מ: "אתה תהיה על ביתי ועל פיך יישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך".

יוסף מונה גם על ביתו של פרעה. בהיותו נבון וחכם וגם "צפנת פענח", כנראה שהוא זה שחינך את בני פרעה, ובתוכם גם את יורש העצר תחותמס 1 (פליפוס המוקדוני השתמש באותה שיטה, ואת אלכסנדר בנו חינך וטיפח אריסטו).

בשנת 1524 יוסף היה בן 37 שנים, כאשר תוחלת החיים באותה תקופה הייתה כ- 40 שנה, ולכן נחשב כזקן. השילוב של חכם, מחנך וזקן, והשנים שלימד את תחותמס 1, הם שנתנו לו את הביטחון להתבטא שהוא כמו אב לפרעה תחותמס 1 הצעיר.

יעקב נפטר בשנת 1504 בתוך שלטונם המשותף והמתחלף של תחותמס 2 וחתשפסות. יוסף כבר אינו ממלא תפקיד בשלטון המצרי, אך בעזרת מקורביו בחצר פרעה הוא מצליח להעביר לפרעה את בקשת אביו לקבורה בכנען. בראשית נ ד: "ויעברו ימי בכיו, וידבר יוסף אל בית פרעה לאמור אם נא מצאתי חן בעיניכם דברו נא באוזני פרעה לאמור ..."

הבקשה של יוסף מאושרת וזוכה אפילו ללווי צבאי. גם אזכור זה נתמך במצב הגיאופוליטי ששרר אז. ההגמוניה בכנען הייתה בידי המצרים מאז גירוש ההיקסוס. המאבק בין חתשפסות ובין תחותמס 2 על המלוכה החליש את השפעת מצרים בכנען וקרוב לודאי במיוחד באזור ההר ששם מעולם לא היה יציב. מכאן, שהליווי בצבא מצרי היה הכרחי. לעומת זאת, כאשר יוסף שולח את אחיו חזרה לכנען הוא מספק להם עגלות ומתנות, אך לא היה צורך בליווי צבאי. לימים כבש את כנען תחותמס 3 ב-17 מסעי מלחמה בכנען.

כאמור, הבצורת הקשה שפקדה את האזור החלה שנתיים מלפני ירידת יעקב ובני ביתו למצרים. לפני שהחלה הבצורת היו שבע שנים של שפע חריגות. יש כיום מספר כלים אשר יכולים לאמת תאריכים אלה.

א. קיים מחקר על שנויים במפלס ים המלח ומשקעים של חומר אורגני שנגרף לתוך מערות ונשאר שם. השרידים האלה ניתנים לתיארוך בבדיקת פחמן 14 וכך לעקוב אחר שבע שנים ברוכות ברצף ואחריהם שבע שנים שחונות ברצף.

ב. תיארוך לפי השנויים בקצב צמיחת הנטיפים והזקיפים, או ע"י בדיקת מולקולת האוויר שנלכדו בהם

במערת הנטיפים בבית שמש, וגם על זה יש מחקר מפורט. יתכן ואפשר יהיה לזהות רצף של של שבע שנים גשומות ובעקבותיהן שבע שנים שחונות גם בהתפתחות הנטיף.

ג. והחשוב מכל - לא יתכן שספר בראשית ייכתב לקראת סוף מלכות בית דוד בעוד שהפרטים על אורח החיים המצרי בתקופה שקדמה כבחמש מאות שנה ישולבו בצורה כה נכונה, חיה וזורמת. מכאן, אם הכרונולוגיה המקראית היא כה מדויקת והאינפורמציה משקפת את אורח החיים באותה תקופה, ההיגיון של האירועים אינו עומד בסתירה ביחס למעטפת הכללית הגיאו פוליטית באזור.

בנושא זה יש בספר בראשית נקודות נוספות המוכיחות שהוא נאמן לתקופתו, כגון:

א. פרעה מעניק רביד ליוסף, ואומנם זה נוהג מצרי מימים ימימה של הענקת רביד על הצטיינות.

ב. יוסף נשבע לאחיו של יפגע בהם "חי פרעה", ולא בשם אל עברי או מצרי. כך הכותב לא נפל בפח במלכודת משני הכיוונים.

ג. המרכבה המצרית היא פריט מצרי נפוץ לתאר עוצמה ושלטון.

ד. יוסף מובא לפרעה כאשר הוא גם מגולח, בהתאם למנהג המצרי.

ה. זכויות היתר לקרקעות המקדשים - יש ביטוי רב במתנות שנותן פרעה למקדש וכן בתקופות מסוימות למאבק שמנהל פרעה כדי לצמצם את חלקם של המקדשים בתוצר הלאומי.

ו . יש אישורים ארכיאולוגים שאומנם הספד 70 יום וחניטה 40 יום היו נהוגים במצרים.

הסיפור של יוסף לפי יוספוס פלאויוס בקדמוניות :

פלאויוס מספר את הסיפור לפי ספר בראשית בהשמטות רבות :

1.אין התייחסות לטומאה של העברים בעיני המצרים.

2.הגביע של יוסף חשוב כגביע שיוסף אוהב לשתות בו אך לא בהקשר של "ניחוש".

3.פרעה מאשר לשבט של יעקב להשתכן בדלתה בגלל שדות המרעה ולא בגלל טומאתם.

4.אין אזכור ל"אבי פרעה".

אם ניקח את הירודוטוס כנקודת יחוס מבחינת התאריכים והתוכן, נמצא שפלאויוס, שחי כחמש מאות שנה אחריו, דייק בפרטים הרבה פחות מספר בראשית והירודוטוס. לעומת זאת, ספר בראשית והירודוטוס משלימים זה את זה, וביחד נותנים תמונה נכונה יותר.

מצטיירת תמונה של פלאויוס כהיסטוריון פוליטי, הבא לסנגר על עמו ומשמיט פרטים שלא יובנו ע"י הרומאים והיוונים שלהם נועדו ה"קדמוניות". ניתן לומר באנלוגיה דומה, שהחוקרים הפוסלים את המקרא כמקור מתנהגים אף הם כהיסטוריונים פוליטיים .

סיכום[עריכה]

בהיתוך הכרונולוגי של פרק זה מוזגו יחד חמישה מקורות שונים :

1.ההיסטוריה של מצרים לפי ברסטד.

2.ספר בראשית.

3.התיארוך הכרונולוגי של מצרים לפי ברסטד.

4.התיארוך הכרונולוגי של המקרא לפי שולמן.

5.המנהגים במצרים לפי הירודוטוס.

ההתייחסות לכול אחד מהמקורות היא שווה. אין מקור אחד העדיף על האחר ומבחנתי זו האמת כפי שאותו מקור רואה אותה.

2. להפתעתנו , בהיתוך שנעשה, התברר שהמקורות אינם סותרים כלל אלא משלימים זה את זה ומכולם יחד עולה אמת עובדתית חדשה ובהירה יותר מאשר כל מקור בנפרד.

3. ההיתוך נותן לנו תובנות שקודם להיתוך היו ספקולטיביות לחלוטין ונבעו מהשערות של החוקרים. ההיתוך אימת חלק מההשערות ודחה חלק אחר בצורה מאוד מתקבלת על הדעת.

4. ההיתוך ניראה כרגע יותר כמיזוג של נוסחה כימית מאשר תערובת חסרת הגיון מדעי שהיה קודם לכן.

ההיתוך נותן לנו את התובנות שלהלן:

1.הכרונולוגיה המדעית והכרונולוגיה המקראית אינן סותרות זו את זו.

2.ספר בראשית בנוי על כרוניקות שניתן להישען עליהם מבחינה מדעית.

3.בני ישראל הגיעו למצרים לאחר גירוש ההיקסוס.

קבלנו תובנות מושלמות יותר בנושאים הבאים :

1.הטומאה של אוכלי הבשר בעיני המצרים .

2.כוס הניחוש המצרית .

3.מדוע בני ישראל השתכנו בדלתה .

4.מי היו הפרעונים מימי יוסף ואחריו .

5.המצב הגיאופוליטי במרחב .

6.מדוע יוסף "אב לפרעה" .

7.מדוע ליווי צבאי לקבורה של יעקב בחברון .

8.תיארוך מדויק של השנים הטובות והרעות עם אפשרות זיהוין במחקר של ים-המלח ומערת הנטיפים .

והחשוב מכול, כלל התוצאות מראות כי:

1.יוסף ובני ישראל אומנם ירדו למצרים אחרי תקופת ההיקסוס.

2.התנ"ך הוא מקור אמין גם אם הוא אינו שלם בפרטים.

3.אסור לפסול אף מקור מתוך דעה קדומה לא מיתולוגיה של הירודוטוס ולא סיפורי יוסף מבראשית. מתברר שהשלם גדול מסכום חלקיו.

הפרקים הבאים בספר שכתבתי מוכחים שההיתוך ממשיך לפעול לאורך המשך השהות של בני ישראל במצרים ועד לכבוש כנען כך שההיתוך של פרק זה אינו הצלחה מקרית נקודתית אלא נוסחה כימית הפועלת לאורך כל התקופה ומכאן ההוכחה לאמיתות הכתוב ולנכונות השיטה.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של קובי מרוז שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-06-16.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/sofrim/meroz/cron_yosf