ביאור:היחס בין מצוות ברית המילה וקורבן פסח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

ארבע פרשיות בפרשת בא מוקדשות לענייני קרבן הפסח, ברור שיש כאן הדגשה מיוחדת של התורה המצביעה על חשיבותה העקרונית של מצווה זו.

המצוות להקריב קרבן פסח ומצות המילה הן מהרבה בחינות, "תאומים סיאמים".

א. שתי מצוות אלה הן היחידות בכל התורה כולה שאי ביצוען בשב ואל תעשה גורר אחריו את העונש החמור של כרת שמשמעותו ניתוק מעם ישראל ומן השכינה.

ב. ביהושע מוזכר ששתי המצוות קוימו בסמיכות (וזאת כי ערל לא יכול לאכול קורבן פסח):

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל... הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא גִּלְגָּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח".

ג. שתי מצוות אלה הן שאפשרו את יציאת מצרים גם למי שהיה שקוע במ"ט שערי טומאה ולא היו לו כל זכויות אחרות.

וזה לשון הנביא "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל טז ו, פסוקים הנראים גם בטקס ברית המילה) והסברו במדרש:

רבי מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים" (יחזקאל טז ח).

הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר... ואת ערום ועריה וגו' ערום מכל מצות

נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך..."

(מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא בא פרשה ה ד"ה והיה לכם).

ננסה לתת הסבר לקשר המיוחד בין שתי מצוות אלה, מה שיסביר גם את מעמדן המיוחד. שתי בריתות כורת היהודי עם בוראו.

הברית הראשונה היא ברית המילה הנערכת בהיות הרך הנולד בן שמונת ימים. בברית זו החתומה בבשרנו אנו מסמנים עצמנו כעבדי המקום, אך דא עקא, איש איננו מקבל את הסכמתו של התינוק לכך. לכן מרגע עומדו על דעתו, בהגיעו לגיל מצוות מתחייב הישראלי להכריז מחדש על כך על ידי הבאת קרבן פסח. הקרבת הקרבן מדי שנה משמעותה חידוש ה"חוזה" וכריתת הברית, מדעת. כתנאי ליציאת מצרים ברור שנבחרו דווקא מצוות אלה שהן הן המעבירות את בני ישראל ממעמד של "עבדי פרעה" למצב של "עבדי המקום" שהוא הוא היציאה לחירות.

על פי זה תהא מובנת ההתיחסות המחמירה של חז"ל לשאלתו של הרשע המופיעה גם היא בפרשתינו

"וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לה'" (שמות יב כו-כז)

"אלא זה בן רשע הוא שהוציא את עצמו מן הכלל ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה הוציאהו מן הכלל בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לך ולפי שהוצאת את עצמך מן הכלל אלו היית שם לא היית נגאל"

(מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא בא פרשה יז ד"ה והגדת לבנך).

הבן הרשע מערער על כריתת הברית - קבלת עול מלכות שמים על עצמנו.

מקורות

הרב יוסף כרמל – ראש כולל "ארץ חמדה"