ביאור:החיוי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

החיוי[עריכה]

על החיווי אפשר ללמוד דווקא מהפסוקים שבהם הוא לא נזכר. הוא לא נזכר ברשימת העמים שהבטיח ה' לאברם בברית-בין-הבתרים:

"ביום ההוא כרת ה" ' "את אברם ברית לאמר" : ' "לזרעך נתתי את הארץ הזאת" , "מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת" : "את הקיני" , "ואת הקנזי" , "ואת הקדמני" , "ואת החתי" , "ואת הפרזי" , "ואת הרפאים" , "ואת האמרי" , "ואת הכנעני" , "ואת הגרגשי" , "ואת היבוסי" '. (בראשית טו יח):

כל עממי כנען נזכרו כאן חוץ מהחיווי. אפשר היה לפרש ש"רפאים" הוא שם אחר ל"חיווים"( ע' רמב"ן כאן ובדברים ב כג, ד"ה "והעוים היושבים בחצרים עד עזה"), אבל נראה לי שהכוונה היא אחרת, כי יש עוד פסוק בתנ"ך שבו נזכרת ההבטחה של ה' לאברם:

"וכרות עימו הברית לתת את ארץ הכנעני החיתי האמורי והפריזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו" ... (נחמיה ט ח),

וגם בו לא נזכר החיווי.

לכן נראה לי שהחיווי היה שונה משאר עממי כנען: הוא היה (יחסית) צדיק, וה' לא רצה לתת את ארצו לבני-אברם, אלא רצה שהוא יישאר בארצו וישתלב בעם ישראל. ואכן, הכוונה הזאת של ה' כמעט התממשה בימי יעקב, כאשר "שכם בן חמור החוי נשיא הארץ" (בראשית לד ב) היה מוכן למול את עצמו ואת כל יושבי שכם, ו"להיות לעם אחד" (לד 22) עם בני-יעקב. אבל אז באו שמעון ולוי, "באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור" (מט 6), והאיחוד לא יצא לפועל. רק לאחר כמה מאות שנים, כשבנ"י הגיעו לארץ, באו "החוי יושבי גבעון" ] (יהושע יא יט ), והשתלבו בעם ישראל, ובכך התממשה הכוונה המקורית (אם-כי באופן חלקי בלבד).  [הערה: בשמואל ב כא ב כתוב שהגבעונים היו "מיתר האמרי" דווקא, ולא הבנתי למה].

הרעיון הזה יכול להסביר עוד דבר: כאמור למעלה, עשו לקח בהתחלה שתי נשים מבנות חת: "יהודית בת בארי החתי" , ו "בשמת בת אילון החתי" (ע' בראשית כו לד). לאחר שראה שהבנות האלו רעות בעיני יצחק אביו הוא לקח אישה שלישית: "מחלת בת ישמעאל אחות נביות" (בראשית כח ט). אבל בפרק שמתאר את הייחוס של עשו (בראשית לו ג-ב) נזכרות שלוש נשים אחרות: "עדה בת אילון החתי" , "אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי" , ו "בשמת בת ישמעאל אחות נביות" . ההסבר הפשוט ביותר לכך (ע' פירוש רמב"ן לפסוק זה) הוא, שלבתו של אילון החיתי היו שני שמות ('בשמת' בפרק כ"ו ו'עדה' בפרק ל"ו), וגם לבתו של ישמעאל היו שני שמות ('מחלת' בפרק כ"ח ו'בשמת' בפרק ל"ו); אבל בתו של בארי החיתי לא נזכרת בכלל בפרק ל"ו – כנראה שהיא נפטרה. ובמקומה לקח עשו אישה אחרת – "בת ענה בת צבעון החוי". לפי מה שכתבנו על החיווים, אפשר להבין למה עשיו לקח דווקא אישה חיווית: החיווים היו צדיקים ועשיו ידע שאישה חיווית לא תהיה רעה בעיני יצחק אביו.

הערה: לפי רשימת היוחסין של שעיר החורי, נראה ש"אהליבמה בת ענה בת צבעון" היתה מבני החורי (בראשית לו כה). לפי זה אפשר לפרש שה"חורי" הוא קרוב משפחה של ה"חוי" (ע' "אטלס דעת מקרא")

. ולפי זה, כבר אז התממש באופן חלקי האיחוד בין זרע-אברהם לבין החיווי, כמו שכתוב – "ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו" (בראשית לו יב) – ותמנע היתה מבנות החורי

(ע' פירוש רש"י לפסוק "ואחות לוטן תמנע" - בראשית לו כב)

כמעט בכל הרשימות של עממי-כנען בתורה (ב8 רשימות) – החיווי מופיע לפני-אחרון, לפני היבוסי. זה בוודאי לא מקרה, אבל עדיין אין לי הסבר לזה. רק ברשימה אחת נזכר החיווי ראשון:

" "ושלחתי את הצרעה לפניך" , "וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך" . "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת" , "פן תהיה הארץ שממה" , "ורבה עליך חית השדה" . "מעט מעט אגרשנו מפניך" , "עד אשר תפרה ונחלת את הארץ" ." (שמות כג כח)

נראה לי (ע"פ אלחנן לוטוק מכפר הרוא"ה) , שהמשמעות של 'הצרעה' היא שהיא עובדת לאט – מגרשת את העמים "מעט מעט" ולא בבת אחת. לפי מה שהסברנו למעלה, ייתכן שהחיוי מופיע כאן ראשון כי אותו במיוחד רצה ה' לגרש לאט – כדי לתת לו עוד הזדמנות להשתלב בעם-ישראל (כמו שקרה לבסוף עם הגבעונים).

למה נזכרו כאן (חוץ מהחיווי) רק הכנעני והחיתי ולא שאר העמים? -- על הכנעני אפשר להסביר (ע"פ מה שהוסבר כאן ) שארצו היתה הפוריה ביותר, והיה חשוב במיוחד שארצו הפוריה " "לא תהיה" ... "שממה" ". על החיתי לא מצאתי הסבר מספק.

שאלה נוספת שלא מצאתי עליה תשובה טובה: למה בפועל גרשה הצרעה עמים אחרים ?

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-30.


קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/xiwi