ביאור:החובה לקבוע סדר עדיפות בקיום המצוות
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בתקופת הנביאים היתה תוכחה מרובה בנוגע לניקוי המצפון ע"י הקרבת קורבנות. למרות שבתורה לא נאמר איזו מצווה עדיפה על האחרת, נראה מתוך דברי הנביאים שה' מעדיף שאנשים יקיימו מצוות מסוימות על חשבון אחרות:
"ויאמר שמואל: החפץ לה' בעלות וזבחים כשמע בקול ה'? הנה שמע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים !" שמואל א טו כב
ה' אומר שזה לא מספיק לקיים רק את מצוות הקרבת הקורבנות, אלא עדיף לקיים מצוות אחרות על פני המצווה הזאת.
בחיי היום-יום יש כל מיני סדרי עדיפויות בקיום מצוות המוכרות כמו:
"דרך ארץ קדמה לתורה"
"עשה דוחה לא תעשה"
"פיקוח נפש דוחה כמעט הכל חוץ מגילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים".
ההכוונות הללו טובות ועוזרות לנו להחליט במקרים מסוימים, אך בד"כ בחיים הפרטיים והחברתיים שלנו נראה שאין נסיון לקיים את המצוות לפי סדר עדיפות מסויים, אלא משתדלים לקיים הכל, כולל תוספות והחמרות שנתנו ע"י חכמים.
בישעיהו פרק א' פסוק ב' נאמר:
"שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי"
בהמשך הפרק נאמר:
"למה-לי רב-זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי. כי תבאו לראות פני מי-בקש זאת מידכם רמס חצרי. לא תוסיפו הביא מנחת-שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא-אוכל און ועצרה. חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא. ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי-תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו. רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע. למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה" (יא-יז)
בפסוקים אלו ה' יוצא נגד הקרבת הקורבנות, טקסי החגים והשבתות ונגד התפילות המרובות, למרות שכל אלו הן מצוות מהתורה. למה ה' מקשר בכלל בין המצוות הללו לחטאים של אותו דור שעליהם לתקן? לא היה מספיק לכתוב מה עליהם לשפר?
בפסוק א' נאמר: "פשעו בי" ולא נאמר "פשעו לי", אולי ה' רוצה לומר לבני ישראל "אתם השתמשתם בתורה שנתתי לכם כדי לעשות פשעים", התורה מזוהה עם רצון ה'. ההתרכזות המוגזמת בקורבנות, תפילות, וטקסים, גרמה לאנשים לזלזל במצוות אחרות שבין אדם לחברו.
איך זה יתכן? הלא אומרים ש"מצווה גוררת מצווה"? איך יתכן שקיום מצוות גרר ביצוע עברות?
ה' אינו יוצא לגמרי נגד הקרבת הקורבנות, אלא נגד המידה המוגזמת שבה הציבור עושה אותם: "למה-לי רב -זבחיכם", "גם כי- תרבו תפלה אינני שמע"
אותו דור הקריב קורבנות רבים ויקרים, מתוך רצון לתת לה' את הטוב ביותר, מתוך פחד. באותו דור אנשים התפללו הרבה כדי לחזק את הקשר עם ה', ונראה, שההתעסקות המוגזמת במצוות האלו לקחה מהם את כוחות הנפש לעשות צדק ומשפט, ולדאוג לחלשים. יכול להיות שמרוב חולשה אותם אנשים נעשו עצבניים ואפילו פגעו אחד בשני: "רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע".
אולי יש שיגידו, שזה מוגזם לומר, שקיום המצוות יהפוך את האנשים לעצבניים ורעים; אך אם מסתכלים על הסמיכות של הפסוקים היוצאים נגד ההגזמה בתפילות וקורבנות, לבין הפסוקים היוצאים נגד מעשיהם הרעים, נראה שה' כן רוצה שנשים לב, לא רק מה עלינו לעשות או לא לעשות, אלא גם "מה גורם למה" .
לדעתי הנבואה הזאת איננה יוצאת רק נגד הקרבת קורבנות בצורה מוגזמת, על חשבון מצוות אחרות, אלא לכך שאנשים מקיימים את המצוות ללא סדר עדיפות ובצורה לא מאוזנת, ובכך הם ממאיסים על ה' גם את המצוות שהם עושים בהקפדה יתרה.
כאשר מחנכים ילד, כמובן שיש ללמד אותו לקיים את כל המצוות, בכל לבבו ובכל נפשו, אך עדיין ה' מצפה מאיתנו שנפעיל שיקול-דעת, ונראה גם למה המעשים מובילים אותנו, שנהיה מודעים לכוחות הנפש שיש לנו באותו רגע, ולא נחמיר על עצמנו יותר מידי כדי שלא נחלש, ובסופו של דבר לא נקיים מצוות בסיסיות יותר שבין אדם לחברו.
סדר העדיפות הזה קיים במישור האישי והחברתי:
- במישור האישי, כל אדם צריך לחשוב עד כמה הוא מסוגל לקחת על עצמו ועדיין להשאר מאוזן נפשית ופיזית עם הכוחות שלו, ולזה כל אדם יכול לעשות את חשבון הנפש בינו לבין עצמו, חשוב לשים-לב מתי קיום של מצווה מסוימת הופכת לאובססיה, ולשאוף לקיים את המצוות מתוך שמחה וטוב-לבב.
- אך במישור החברתי, אפשר לראות שיש תופעות מעוותות שכל הציבור מבצע מצוות מסוימות על-חשבון אחרות ובכך מבזה את ה', פושע בו.
וגם היום יש תופעות חברתיות מעוותות, שאם אני לא אזכיר אותן כאן אני ארגיש שכל הלימוד תורה שלי נועד להתפלספות בלבד:
- בנושא הכשרות, אוכל שיש עליו הכשר בד"ץ , מהדרין וכו', נחשב לאוכל שבו יש סבירות נמוכה למצוא חרקים או להיתקל בבעיות של תבל, עורלה ושביעית, אבל אין שום הקפדה שהאוכל הזה יהיה בריא יותר לגוף. אין הקפדה שלא יהיו שם חומרים משמרים, צבעי מאכל אשר נחשבים למסרטנים. בכל הסיפור הזה צריך לזכור ש "ובחרתם בחיים" היא גם מצווה חשובה, שצריך לקחת אותה בחשבון, ולא להיכנס לאובססיות בנוגע לחרקים.
- לא פעם אחת, שמתי-לב לכך שדווקא לבנות המתלבשות בצניעות יש יחס ביקורתי יותר כלפי לבוש של נשים פחות צנועות, דבר שמתבטא ברכילות עם הרבה שנאה לציבור החילוני, למרות שנאמר "לא תשנא את אחיך בלבבך". אולי עדיף לאותם נשים שיתלבשו קצת פחות צנוע (שזו לא מצווה מפורשת מהתורה), וכתוצאה מכך יקנאו פחות באחרות, ויפתחו רגשי אהבה לזולת.
- מקובל היום שאנשים לומדים תורה בישיבות ומתפרנסים הם ומשפחתם מתרומות, וכשזה לא מספיק, לפעמים האישה נאלצת לקחת על עצמה בנוסף לנטל הטיפול בילדים, גם את נטל השלמת ההכנסה. בהיסטוריה של עם-ישראל לא היה מקובל מצב שכזה בכל מהלך ההיסטוריה, תמיד לחכמים הגדולים ביותר היתה עבודה משלהם. אפילו משה רבינו היה רועה צאן.
- בנוסף לפגיעה במשפחה, כאשר אדם יושב רוב היום ולומד תורה, ללא מלאכה, הוא בסופו של דבר נשאר רק עם ההתפלספות, ולא יכול לראות דרכים מעשיות ליישם את הלימוד שלו לחיים שמהם הוא מנותק.
לסיכום, התוכחה נגד הקורבנות המרובים היא משל לקיום מצוות בצורה מוגזמת ומעוותת אשר יכולה להוציא את האדם מחיי התורה. ה' נתן לנו תורת חיים ומצוות, אבל אנחנו לא מלאכים ולא רובוטים, ה' מצפה מאיתנו שנפעיל שיקול דעת ונעשה סדר עדיפות באופן קיום המצוות ונחיה באיזון ושמחה.
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של יעל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-09-10.
תגובות
[עריכה]
מאת: רונן
ה' נתן לנו את זכות הבחירה ונכון שיש סדרי עדיפיות,אבל לדעתי ה' רוצה שהוא יהיה הראשון בסדר העדיופיות שלנו... לא?
- מאת: יעל
- ולא עד כדי-כך שנשתגע ונחיה לפי סדר עדיפות מעוות שנובע מפחדים. אלא עלינו לקיים את המצוות מתוך מחשבה הגיונית, ולקיים סדר עדיפות מתוך חיפוש אמת. ומתישהו בחיים מגלים שגם הנוחות שלנו היא חלק מהאמת, שאי-אפשר להתעלם ממנה לגמרי, התורה, לדעתי, לא נועדה להפוך אותנו לסגפנים.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/messages/msr_1avoda_0