ביאור:דברת שלמה - פרשת כי תשא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
חזרה לדף המבוא בספר דברת שלמה של המגיד מלוצק
|
פיסוקי הנקודה המופיעים כאן, כולן במקור ומציינות הפסקה, או מקף |
פרשת כי תשא
הסתר, אסתר ופרשתנו[עריכה]
- וידבר ד' כו'
- כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו כו'
- ולא יהי' בהם נגף.
- צ"ל הלשון כי תשא, והלשון לפקודיהם
- דהל"ל כשארצ' לפקוד אותם
- אמנם דהנה איתא אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין
- והקשו התוספות מהא דאי' במס' חולין
- הנהו שקולאי דהוו דארי חביתא דחמרא כו' קבע להם זמן כו'.
- אמרו כל מידי דמיצייר ומדוד ומנוי - לית לן רשותא ליגע בי'.
- תרצו דה"ק: מידי דאית בהו כל הני דצייר ומדוד ומנוי יעו"ש.
הדרך לאיחוד למרות ייחודיותו של כל מופרד[עריכה]
- ונ"ל הטעם
- דהנה כתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ד' אלהיך
- משמע מזה דבחי' נשמת בנ"י - הגם שיש בהם בחי' מספר
- אמנם מחמת שהם צרורים בצרור החיים את ד' - הנה הם קשורים ומחוברים בשורש האחדות ב"ה.
- וז"ש את ד' אלקיך - ועי"ז מתאחדים
- וכן כ"ד כל דבר
- הגם שהוא מדוד ומנוי ויש לו מספר
- כיון שהוא צייר וחתום הוא מתאחד מבחי' האחדות
- ולית רשות לסט"א ליגע בהם.
- וז"ש כל העוסק בתור' יסורים בדילי' ממנו
- שנא' ובני רשף יגביהו עוף - ואין עוף אלא תורה כו'.
- והטעם בזה כיון שעוסק בתור' שהוא שורש האחדות
- כי תורה ל' הורא' שמור' דרך לידבק בהקב"ה
- ועי"ז הוא נתאחד ונתקשר בהקב"ה
- ואז היסורין שהם בחי' הצמצומין והדינים
- ולכן נק' בני רשף - לשון רשפי אש, שהם מבחי' הפירוד
- בדילין הימנו.
צרור המור[עריכה]
|
(גמ' ראש השנה - פר' ארבעה ראשי שנים, משנה א סוגיית יובלות) אמר קרא (פרשת בהר (שנת החמישים)) ...וקראתם דרור בארץ... דכולי עלמא דרור - לשון חירות! מאי משמע? דתניא: אין 'דרור' אלא לשון חירות. אמר רבי יהודה: מה לשון 'דרור'? כמדייר בי דיירא, ומוביל סחורה בכל מדינה. (פירוש: מרגיש בבית) (חולין (השולח את הקן) מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות, פרשת כי תשא) 'מר דרור' - ומתרגמינן מירא דכיא |
- וז"ש: צרור המור - דודי לי, בין שדי ילין
- ר"ל שהקב"ה נק' מור שהוא ראש לכל הבשמים שהנשמ' נהנית ממנו
- כמ"ש קח לך בשמים ראש מר דרור - לשון חירות
- ר"ל שאין בו שום צמצום וגבול המכריח אותו
- כי הוא אחדות הפשוט ב"ה
- וכשישראל דבקים בו - אז הם נדבקים ונקשרים בשורש האחדות
- ובדילין מהם כל הדינים והיסורין - שהם באים מבחי' הגבול והמספר
- שהם הפירוד והשביר' - הנק' שדים, מלשון כי שוד משדי יבא.
- ולכן נק' הקב"ה אל שדי שע"י אחדותו הוא משדד כנ"ל
- וזהו שאמר צרור המור דודי לי, בין שדי ילין
- בין הגבול והמספר שלי - שורה ומְשָּמֵר ומאחד אותי
- אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי.
- דהנה כל נשמות ישראל דבוקים ומקושרים בו ית' כענבין באתכלא.
- ולכן נק' אשכול, כמ"ש חז"ל - איש שהכל בו
- ועי"ז היסורין בדלין - ונתקנח מהן
- וכופר - הוא לשון קנוח.
- והנה נשמת בני ישראל נק' כרם וגן,
- כמ"ש כי כרם ד' צבאות בית ישראל
- כי כמו הכרם והגן - יש בו כמה אילנות וזרעים
- ובכל א' יש טעם אחר וריח ומראה שאין דומה לחבירו.
- אמנם דרך כלל הם כולם מיני תענוג ומעדנים וחיות
- הנמשך משורש החיות והתענוג ועדן
- כי שם הוא נתאחד
- כי למטה בגן הוא נתחלק לכ"א לפי הכלי והצמצום שלו.
- וז"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן
- כי נהר הוא לשון בהירות ואור וחיות ותענוג.
- ולכן כתיב ונהר יוצא... - ל' יחוד -
- כי שם הוא באחדות - בעדן,
- וכשבא למטה נתחלק. - וז"ש ומשם יפרד.
|
(קהלת (עשוקים ועזרה הדדית)) (הושע (שובה ישראל) (פרשת בלק (נאום 'מה טובו' של בלעם) |
- גם מחמת שהוא למעל' מהעולמות וקודם כל ההמשכות.
- ולכן נק' עדן מלשון - אשר עדן מלשון עדיין לא הי'
- כי הוא מבחי' אהי', כמ"ש אהי' כטל לישראל - כי הטל הוא הנמשך
והוא נק' עי"ן - כמ"ש ועינו כעין הבדולח והוא מבחי' ענא פקיחא דלית גביני לעיינין.
וגדי הוא לשון המשכ' ומזל מלשון יזל מים כו'
וזהו בכרמי עין גדי ר"ל שנמשך לכרמי מהאחדות הנק' עין ועי"ז אני קשור בהאחדות ונעש' אשכול הכופר שיסורין בדלין ונתקנחין ממנו כנ"ל.
וז"ש והשתי' כדת אין אונס. ר"ל שהשתי' שהוא הנה הנ"ל היוצא להשקות הוא אחדות בלי צמצומין וגבולין המכריחין וזהו - אין אונס.
אמנם השנוי הוא בחי' הכלים. וז"ש והשקות בכלי זהב ר"ל שהכלי הוא המצמצם שהזהב מורה אדום על יראה וצמצום.
אמנם אע"פ שהם כלים רבים עכ"ז וכלים מכלים שונים ר"ל שאין שני כלים שווים כמשחז"ל: מלך ב"ו טובע מטבע - וכולן שווין, והקב"ה טבע כו' ואין פרצוף א' דומה לחבירו.
והטעם שכל אחד יש לו חיות ובחי' בפ"ע מה שאין לחבירו כמש"ל באריכות בפ' שמות ע"ש וכ"א נתאחד בבחינתו שאין עוד דמיון נמצא כל א' מורה על אחדותו ית"ש.
וז"ש והי' מספר בנ"י כחול כו'
אשר לא ימד ולא יספר.
והקשו חז"ל רישא לסיפא
ותירצו: כאן כשאין עושין רצש"מ.
וכאן - כשעושין רצש"מ, אין להם מספר.
והקשו המפרשים איך נעשו זה שברגע אחד שיעשו תשובה ועשו רצש"מ לא יהי' להם מספר אחר שהיה להם ברגע הקודם ע"ש מה שתירצו.
ולדברינו יובן כי בהתדבקם בהאחדות כנ"ל אין להם מספר כי נתאחדו ונתדבקו בו ית' - שהוא מקור האחדות כנ"ל.
ולכן ע"י מרדכי ואסתר נעש' תשועה גדולה וישראל נגאלו ממות לחיים כי מרדכי היה צדיק גדול ודבוק באחדותו ית' ולכן נק' מרדכי כמ"ש חזל מר דרור - ומתרגמינן מירא דכיא - שהוא בהירות האחדות הבורא ית' שנק' מר דרור כנ"ל וע"י דביקותו - המשיך ממקור החיים והחי' את ישראל.
אמנם צריך לזה התעוררות תחתון שיתדבקו ג"כ כל ישראל וזה הי' ע"י אסתר שהית' אז בחי' שורש מלכות כנסת ישראל כמ"ש בכהאריז"ל.
וז"ש ותלבש אסתר מלכות. ולכ"א לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי תיבת צומו הוא לשון התקשרות כמו צומת הגידין ר"ל שנתאחדו ויתכנסו עמה והיא תדבק בשורש האחדות ויומשך חסדים וחיים ע"י מרדכי הצדיק הגדול.
וז"ש ויעבור מרדכי ויעש כל אשר ציותה עליו כי ציותה הוא לשון דביקות ועי"ז נפתחו י"כג מכילין דרחמי הרמוז בתיבת ויעבור כמ"ש ויעבור ד' ... פניו. גם הוא הוא מלשון מור עובר שהוא לישנא דאקדומי' שהוא חי החיים ב"ה כי היו צריכין להעמיק ולפתוח מקור החיים.
וז"ש אם מצאתי חן בעיניך המלך שיהא הבהירות הגדול הנק' עין כמו שנתבאר לעיל בכרמי עין גדי וכו'.
וזהו אם על המלך טו"ב כי טו"ב - הוא עם הכולל בגי' ח"י
וז"ש תנתן לי נפשי בשאלתי, ועמי בבקשתי ר"ל הגם שבבחי' נפש ועמי הוא בבחי' המספר וגבול ושביר' אמנם ע"י גודל דביקות בך - אני ועמי עי"ז אנו דביקים ומתאחדין באחדות הפשוט -
והשוואה גמור' - כמ"ש ואל מי תדמיוני ואשווה ר"ל כי אין לו דמיון וזהו ואל מי כו' - רק אני בבחי' ההשווא' ואחדות כנ"ל.
וזהו ואשוה - וראוי ע"י השואתי שיהיו יסורין בדילין ממני שהם מבחי' הפירוד והנזק.
וז"ש כי אין הצר שוה בנזק המלך. מש"כ אני בבחי' השווא' ואחדות כנ"ל. וז"ש תנתן לי נפשי וכו' ר"ל שיתעלה נפשי ועמי ע"י שאלתי ובקשתי ויובדלו מן היסורין והנזק אל בחי' האחדות והשווא' שהוא מקור החיים
וז"ש פודה ד' נפש עבדיו ולא יאשמו כו'
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.