ביאור:גר תושב ובעיית הפליטים

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בעיית הפליטים מציבה בפנינו שאלה קשה לפתרון. מיליוני בני אדם אשר הוכרחו לנטוש את מקומות מגוריהם ולנדוד בדרכים מתוך סיכון אישי רב, והמצפים למסגרת קולטת אשר תגן עליהם מינימלית, מציפים את המדינות המפותחות אשר השלווה שוררת בהם.

עצם היותם עקורים ממסגרת חייהם הנורמטיבית, עם מצוקת ההתפרנסות הקשה, מכוונת חלק גדול מהם למחוזות הפשע. בכך הם מקשים על מארחיהם, וגורמים להם להצר עין ביחס לדומים להם המתדפקים על שערי המדינות.

מאידך, לא ניתן להתעלם מן הדילמה המוסרית הכבדה, אשר מטילה את האחריות לחייהם ושלומם של אנשים חסרי מזל אלו - על הממאנים לקלטם ולארחם.

אנו כיהודים, מרבים להתלונן על מדינות אומות העולם אשר לא הושיטו יד תומכת כאשר נרדפנו על נפשנו בשנות השואה ולפניהן, כאשר יהודים רבים מצאו עצמם ביום בהיר כפליטי המשטר הגרמני-נאצי. עם זאת, לא פסו קולות הקוראים להתעלם ממצוקת פליטים סודנים כאלו ואחרים, תוך השתמשות בטענות כי מדובר במהגרי עבודה מתחזים, והמשקפת אטימות מסוימת לגורלם.

יתר על כן, קשה עד מאוד לראות הסכמה גורפת בקרב הציבור היהודי בישראל, לארח - לפחות - חלק ממיליוני הפליטים הסוריים הנמלטים על נפשם מפני אלימות המשטר והמורדים בו. קיימת רתיעה ועויינות כלפיהם, מתוקף התגוררותם במדינת אויב.

השמאל העולמי והישראלי, מנותק לגמרי מן המציאות המעשית כפי שהיא נראית בשטח, ורוממות הכללים המוסריים בגרונו. לפי המשנה האידיאולוגית שלו - אין מקום לדאגה עדיפה לבני הלאום המקורי בארץ ובמדינה על פני כל אדם אחר, ויישום מדיניות מעין זאת מהווה הפליה חמורה על רקע לאומי או גזעי. בשל כך, דעתם היא לאפשר הצפת האזורים הבטוחים בפליטים, כאשר התוצאות החמורות בשטח - עליית מפלס האלימות, הפשיעה, וירידת הביטחון האישי - אינן מהוות כלל שיקול.

הימין העולמי והישראלי, מחובר ברגשותיו לערכי הלאומיות. ובשל כך, קליטת פליטים לא אחראית היא לצנינים בעיניהם. ההשפעה התרבותית של האורחים על האווירה במדינה המארחת, תוך סיכון שלומם וביטחונם של בני הלאום הטוען לבעלותו על הארץ - מהווה שיקול מכריע בהחלטה לצמצם ככל הניתן את כניסת הפליטים לתחומם.

טעות היא לקבוע כי המשתייכים למחנה הימין חפים מכל רגש מוסרי, מסתבר שעניים מרודים יביא בית. אך הרגשות הלאומיות אינן נותנות לו את האפשרות להביע אמפתיה לסבל העובר על הנמלטים.

במאמרנו זה, ננסה לעקוב אחר התנהגות אפשרית של מדינה יהודית הנוהגת על פי התורה וערכיה, והאם ניתן לאזן בין הקצוות - להתייחס לאחריות המוסרית העומדת בפני המדינות המתבקשות לאחר, יחד עם שימת לב ודעת על הערכים הלאומיים והפרקטיים.

גר תושב

כאשר התורה אוסרת עלינו לאכול את נבילת הבהמה הטהורה, אשר חייה נטלו ממנה שלא על ידי שחיטה - היא מציעה לנו לתתה לגר אשר בשערינו, או לחילופין למכרה לנוכרי.

כך אנו מוצאים בפרשת ראה (דברים יד כא): "לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכר לנכרי".

גר זה, איננו מי שבחר להשתייך לגמרי לעם היהודי היושב בארצו, ואשר חוקה אחת חלה עליו ועל האזרח האוסרת אף עליו לאכול מבשר זה. הגר המוצע כאן כאוכל נבילות הוא אדם המשתייך לאומות העולם מבחינה לאומית ודתית, ואשר מסיבותיו הוא בחר להתגורר בארץ ישראל, וקיבל עליו את שמירת שבע מצוות בני נח אשר הוא מחויב בהם, בכך הוא משויך למעמד גרי התושב, והוא מקבל אשרת שהייה בארץ.

יש מרבותינו האומרים שאין למכור לגר, כי אם לתתה לו. כי אנו אמורים לדאוג לשלומו ולכלכלתו למרות השתייכותו הלאומית והדתית השונה. ויש מרבותינו החולקים ואומרים שאף מכירה מותרת לו, אך גם דעה זו מסכימה לעיקרון האומר שגר תושב אנו מצווים להחיותו (פסחים כא ב).

קבלת שמירת שבע מצוות בני נח על עצמו, מהווה תנאי מחייב על מנת לקבל אשרת תושבות בארץ ישראל. כשנתבונן, נכיר שהם מהווים התחייבות לשמור את החוקים הנוגעים לצורת האווירה בפרהסיה מחד, ולשמירת הסדר והמשפט מאידך.

האיסורים על עבודה זרה וברכת ה' שומרים - לכל הפחות בפרהסיה הציבורית על אווירה דתית שלטת, ואינם מאפשרים הקמת מרכזי פולחן דתיים אחרים או הסתה נגד אלוקי הארץ.

האיסורים על רציחה, גילוי עריות, גזל ודינים - מהווים מעטפת השומרת על האוכלוסייה הלאומית מהתרבות מעשי פשיעה וערעור הביטחון האישי.

הענישה לגר התושב חמורה מזו הנוהגת כלפי האזרח. כך, בעוד האזרח הישראלי אשר ייתפס כגנב יצטרך להשיב או לשלם, גר התושב יוצא להורג.

החלת נוהל גר תושב על פליט

נציב בדמיוננו את המקרה הבא: בגבול המדינה היהודית הדתית מתדפקים אלפי אנשים נשים וטף, שברחו באישון לילה מבתיהם עקב מעבר אזור הלחימה בין המשטר הסורי השולט ולבין הארגונים המורדים החמושים.

כשלב ראשון, החיילים מאפשרים מעבר מפוקח ומבוקר לעבר תחנת סינון, שם יושבים פקידי ההגירה.

לכל פליט מוגש שאלון עליו הוא אמור לענות בכתב ובחתימת ידו, באמצעותו הוא נשאל האם הוא נכון לקבל עליו את מערכת החוקים הנהוגה במדינה, לוותר על פולחן דתי המתנגש עם הערכים הדתיים במדינה, ולנהל חיים ישרים והוגנים.

הוא מוזהר כי באשרו את קבלת החוקים הללו, הוא מסכים לענישה חמורה ומוגברת מן הקבוע בחוק ביחס לכלל האוכלוסייה האזרחית.

במידה והוא מסכים לדרישות חד משמעיות אלו, ניתנת לו האפשרות להתיישב בארץ. עם היקלטותו באחד מערי המרכז, הוא אמור להציע את עצמו לעבודה, קשה ככל שתהיה, על מנת לפרנס את עצמו ואת משפחתו. אין לו את האופציה לפנות לחיי פשע, לאחר שהוזהר שכל סטייה מן החוק תביא להמתתו.

במקרה שהפליט אינו מסוגל מבחינה טכנית לפרנס את עצמו, יוכל ליהנות מן הזכויות הסוציאליסטיות המוקנות לכל אזרח בארץ, קופות הצדקה יסייעו בעדו לחיות ולא יתנו לו לגווע ברעב.

בכך הסרנו את החשש מעליית רמת הפשיעה כתוצאה מקליטת העלייה.

חל עליו איסור חמור לפולחן דתי הנוגד את הדת השלטת. בכך נמנעת ממנו האפשרות להקים מרכזי התאספות לצורך פולחן דתי, לא קיים חשש להשפעה זרה על כלל האזרחים, ואין לדאוג לאווירה דתית בלתי רצויה ברחובות.

גם איסור זה מגובה בענישה החמורה ביותר.

במידה והפליט אינו מוכן לוותר על האפשרות לפשיעה או הימנעות מפולחן דתי, אנו שולחים אותו היישר מעבר לגבול.

עצם הצבת הברירה בפניו, מסירה מעל כתפינו את האחריות לשלומו. נכון שאין אנו מציגים בפניו כאופציה את דרך החיים המועדפת עליו, אך יש לזכור כי לא אנו הבאנו אותו בידינו למצב לא רצוי זה. ככל שהוא אינו מסכים לקבל את מערכת החוקים כמחייבת, הוא בוחר בחיים במדינת מוצאו - שם הוא נתון לאיום מוחשי.

נוהל קליטה זה, מהווה איזון ראוי בין הקצוות השונות. אין הוא עומד בסטנדרטים המוסריים המחמירים של השמאל, בכך שהוא מתכתב עם המציאות ודואג לצורכי המדינה המארחת, ובהחלט מעדיף את רווחת התושבים בני הלאום על פני רווחת הפליטים.

אין הוא מתיישר עם רגשות הלב הלאומניות הקוראים להעדיף את רווחת התושבים על פני חיי הפליטים, ואינו אוטם את רגשי חמלתו המתעוררים לשם הסרת כל חשש פגיעה במרקם החיים השגרתי.

אולם, ככל שניתנה לפליט את האפשרות לזכות להגנה ולקליטה, והוא בחר מחמת רצונו לפשוע או להישאר באדיקותו הדתית לוותר על כך, האחריות לכך מוטלת אך ורק על כתפיו.

החלת נוהל זה כדמותו וצלמו, אינו אפשרי לעת עתה, כל עוד עונש מוות אינו קיים בדין הישראלי. אך גם אם נעניש את הפליט על כל סטייה חוקית בהרחקה לצמיתות מן הארץ - ההרתעה תישמר.

בכל אופן, המסר המרכזי הוא: העדפת רווחת התושבים בני הלאום המקורי על פני רווחת האורחים. והעדפת חיי הפליטים על פני רווחת התושבים.