ביאור:בורא הכל - גם להתחרט יכול

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרשת בְּרֵאשִׁית נפתחת בבריאה הכוללת והמלאה של העולם "בראשית ברא אלוהים, את השמיים ואת הארץ". בריאה המלווה בברכה: "ויברך אותם, אלוהים, ויאמר להם אלוהים פרו ורבו ומלאו את-הארץ, וכבשוה; ורדו בדגת הים, ובעוף השמיים, ובכל-חיה, הרומשת על-הארץ" (בראשית א כח). בסיכומו של תהליך הבריאה הכולל והמלא, מספר הסופר המקראי שאלוהים מבטא שביעות רצון מלאה ונחת מרובה ממעשה הבריאה העצום: "וירא אלוהים את-כל-אשר עשה, והנה-טוב מאוד" (שם פסוק לא).

ההרגשה הנקלטת בקריאת ובלימוד סיפור בריאה זה היא חיובית ביותר. לא רק שתהליך הבריאה נפתח בבריאת האור "ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור" (שם פסוק ג), אלא התמונה המתקבלת היא של עולם מלא אורה ותקווה. נפלא!

והנה לא חלפו מילים רבות ותופעות שליליות באות לעולם: התנערות מאחריות אישית,[1] קנאת-אחים ורצח[2].

והנה גם כאשר נראה שבני האדם אכן מלאו בדקדקנות את הברכה שבורכו בה: ויהי כי-החל האדם, לרוב על-פני האדמה; ובנות, יולדו להם" (בראשית ו א). מספר הכתוב במקרא, שאלוהים מביע כעס, ביקורת וכוונה להשמיד את האנושות כולה, כולל בעלי החיים: "ויאמר ה', לא-ידון רוחי באדם לעולם, בשגם, הוא בשר; והיו ימיו, מאה ועשרים שנה." (שם פסוק ג); וירא ה', כי רבה רעת האדם בארץ, וכל-יצר מחשבות ליבו, רק רע כל-היום. ויינחם ה', כי-עשה את-האדם בארץ; ויתעצב, אל-ליבו. ויאמר ה', אמחה את-האדם אשר-בראתי מעל פני האדמה, מאדם עד-בהמה, עד-רמש ועד-עוף השמיים: כי ניחמתי, כי עשיתים" (שם, ה–ז).

וכל זאת למה?

יש פרשנים הרואים כבר בריבוי מוקד שלילי: "רבי יוחנן אמר: רביה באה לעולם; ריש לקיש אמר: מריבה באה לעולם" (בבא בתרא טז ב). הרמב"ן מאמץ פרשנות זו וטוען: "כי מיד כאשר החלו בני האדם לרוב החלו לחטוא, ועמדו בחטאם ימים רבים".

המקרא מביא בהמשך סיפור קצר על יוזמת בני אלים: "ויראו בני-האלוהים את-בנות האדם, כי טובות הנה; ויקחו להם נשים, מכול אשר בחרו" (שם פסוק ב).

תיאור זה מביא פרשנים להטיל אשמה על בנות ועל בני האדם: "ויראו בני הגדולים את בנות האדם כי יפות הן ומתאפרות ומיפות שערותיהן ומהלכות בגילוי בשר והִרהרו לזנות ויקחו להן נשים מכל שחשקו" (כתר יונתן). "בני האלהים" - בני השרים והשופטים. (דבר אחר בני האלהים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבים בהם). כל אלהים שבמקרא לשון מרות[...] כי טובות הנה - אמר רבי יודן טבת כתיב, כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה, היה גדול נכנס ובועלה תחלה: מכל אשר בחרו - אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה" (רש"י). "ויש אומרים כי בני האלהים בני שת, ובנות האדם בנות משפחת קין [...] ויתכן שלקחו הנשים גם בחזקה" (ראב"ע).

"ויראו בני האלהים את בנות האדם [...] אמרו שם [פרקי רבי אליעזר] רבי אומר המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים, ראו בנות דורותיו של קין שהיו מהלכות ערומות בשר ערוה ומכחלות עיניהם כזונות, תעו אחריהן ולקחו מהן לנשים" (ריקנאטי).

אם-כן, מפתיחה מלאת הוד, תקווה ואור הכתוב מעביר אותנו, שלב אחר שלב, לאווירת ייאוש ונכאים שנושאת בחובה אסון קרוב. איך אפשר להבין מהפך זה? הרי בספרו כך את מהלך העניינים המחבר המקראי מעורר קושי, איך אלוהים הכל יכול לא מונע חטא ורוע?

אחת הדרכים החשובות לדיון בקושי זה מופיעה בקבלה ובחסידות.

האר"י הקדוש[3] טען: "כי קדם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף. [...] וצמצם את האור אין סוף לצדדין, ונשאר חלל פנוי. ובתוך החלל הפנוי, ברא העולמות" (כמבאר ב"עץ חיים" בתחלתו בהיכל א' ענף ג').[4]

באופן דומה טוען רבי נחמן מברסלב[5]: "כאשר רצה השם יתברך לברוא את העולם, לא היה מקום לבראו מחמת שהיה הכל אין סוף. על כן צמצם את האור לצדדין, ועל ידי הצמצום הזה נעשה חלל הפנוי. [...] וזה החלל הפנוי, היה מוכרח לבריאת העולם. כי בלתי החלל הפנוי, לא היה שום מקום לבריאת העולם כנ"ל" (ליקוטי מוהר"ן קמא סד).

איננו מתכוונים לעסוק כאן בקבלה או בחסידות אלא להדגים קו חשיבה בסיסי הטוען: העולם המוחשי בו אנו חיים ואלוהים הם שתי ישויות נפרדות. האלוהים יכל היה לברוא את עולם הטבע והמוחש רק על ידי צמצום היקף יישותו הנצחית. כך שעולם הטבע המוחשי אינו אלוהי, בבחינת: "השמיים שמיים, לה'; והארץ, נתן לבני-אדם" (תהלים קטו טז). לא האלוהים אחראי לכישלונות ולרוע ולחטא של בני האדם, האדם רק הוא אחראי לכך.

הלא, בפרשת בראשית למדנו "ויאמר ה' אלוהים, הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת, טוב ורע" (בראשית ג כב). לאדם יכולת להבחין בין טוב לרע, והוא ורק הוא-הוא המחליט במה לבחור. האלוהים ברא עולם טוב, אנו בני האדם יכולים לשמור, לטפח או להרוס ולקלקל. אפשר להחזיר את טובו של העולם, את טובה של החברה, אם נבחר בטוב ונפעל על-פיו.

ועוד דבר אנו לומדים מפרשת בראשית: אלוהים הגדול בורא הכל גם להתחרט יכול, ואין זה פוגם בגדולתו ובנצחיותו. ומאטעלע אומר: ככל שמנהיג חכם יותר הוא לוחץ פחות, ככל שהוא בטוח יותר, הוא עושק פחות, וככל שהוא יציב יותר הוא כופה פחות. ואז גם הוא חופשי יותר לשיקול דעת ולהתחשבות וזוכה בכבוד אמת.

הערות ומראה מקום:[עריכה]

  1. ^ "וישמעו את-קול ה' אלוהים, מתהלך בגן--לרוח היום; ויתחבא האדם ואשתו, מפני ה' אלוהים, בתוך, עץ הגן. ויקרא ה' אלוהים, אל-האדם; ויאמר לו, אייך. י ויאמר, את-קולך שמעתי בגן; ואירא כי-עירום אנוכי, ואיחבא. ויאמר--מי הגיד לך, כי עירום אתה; המן-העץ, אשר ציוויתיך לבלתי אכול-ממנו--אכלת. ויאמר, האדם: האישה אשר נתת עימדי, היא נתנה-לי מן-העץ ואוכל. ויאמר ה' אלוהים לאישה, מה-זאת עשית; ותאמר, האישה, הנחש השיאני, ואוכל" (בראשית ג, ח–יג).
  2. ^ "וייחר לקין מאוד, וייפלו פניו [...]ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל-הבל אחיו ויהרגהו" (בראשית ד, ה...ח).
  3. ^ רבי יצחק לוריא (1534–1572), האר"י ראשי-תיבות של: אשכנזי רבי יצחק או האלקי רבי יצחק או האדון רבי יצחק או אדוננו רבי יצחק), שהיה גדול מקובלי צפת במאה ה-16.
  4. ^ על-פי הרב שג"ר, "צמצום ומחשבות טובות", ישיבת שיח יצחק.
  5. ^ 1771–1810, נין, מצד אימו לבעש"ט מייסד החסידות.


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של מוטי לקסמן שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-10-13.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0101_4