ביאור:בבלי סוטה פרק ה - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ביאור התלמוד הבבלי מסכת סוטה - המהדורה המעומדת
פרק חמישי - כשם שהמים[עריכה]
|
סוטה דף כז עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
חלוקת הדפים לפי דפוס וילנא[עריכה]
דפים בפרק זה[עריכה]
דפים: דף כ"ז ע"ב (פרק חמישי) | דף כ"ח ע"א | דף כ"ח ע"ב | דף כ"ט ע"א | דף כ"ט ע"ב | דף ל' ע"א | דף ל' ע"ב | דף ל"א ע"א
משניות בפרק זה[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
משניות משנה ראשונה
ויקיטקסט משניות מבוארות:
משנה א[עריכה]
|
וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה, לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ - כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל... וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע: וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, - וְנִסְתְּרָה הסתירה - והחביאה את הדבר מידיעת בעלה - וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה... וְעָבַר עָלָיו אם תעבור עליו "רוח קנאה", וחכמינו פרשוהו: בהכרח 'תעבור עליו רוח' זו רוּחַ קִנְאָה, וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהִוא נִטְמָאָה: אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ - וְהִיא לֹא נִטְמָאָה: וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן, וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ: עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים, לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה, כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן. וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ד'. וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ, וּמִן הֶעָפָר, אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן, - יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם. וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ד', וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן - מִנְחַת קְנָאֹת הִוא, וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים. וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן - וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה: אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ? וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ? הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה! וְאַתְּ - כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ? וְכִי נִטְמֵאת? וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ? ...וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה: יִתֵּן ד' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ, בְּתֵת ד' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת! וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה! וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ - לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ! וְאָמְרָה הָאִשָּׁה: אָמֵן! אָמֵן! וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר, וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים. וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים, וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת, וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי ד' - וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ. וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה. וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם. וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם - וְהָיְתָה: אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ? - וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים. וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ, וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ. וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה? וּטְהֹרָה הִוא? - וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע! זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת - אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה... אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ד' - וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת... וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן וְהָאִשָּׁה הַהִוא - תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ. פרשת האשה החשודה בניאוף (במדבר, פרשת צו) |
סוגיא:המים בדיקה ואיסור גם לו[עריכה]
|
למעשה שלש פעמים חוזר הביטוי "ובאו". תחילה בהשבעת הכהן הוא אומר לה: וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ..., בשנית בתיאור הכללי: וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים,וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים. בפעם השלישית בתאור הקורה אם אכן חטאה: וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם - וְהָיְתָה: אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ? - וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים - לְמָרִים! וְצָבְתָה בִטְנָהּ! וְנָפְלָה יְרֵכָהּ!... |
- כשם שהמים בודקין אותה,
- כך המים בודקין אותו -
- שנאמר: "ובאו וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה... וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים.", "ובאו וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם - וְהָיְתָה: אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ? - וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים - לְמָרִים! וְצָבְתָה בִטְנָהּ! וְנָפְלָה יְרֵכָהּ!..". פרשת נשא
- כשם שאסורה לבעל,
- כך אסורה לבועל -
- שנאמר: "נטמאה", "ונטמאה" (שם).
- - דברי ר' עקיבא
- א"ר יהושע: כך היה דורש זכריה בן הקצב.
- רבי אומר:
- שני פעמים האמורים בפרשה "נטמאה", "ונטמאה"
- אחד לבעל, ואחד לבועל.
סוגיא: טהרת כלי שלישי[עריכה]
- בו ביום דרש ר' עקיבא:
- "וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יטמא" (ויקרא יא)
- אינו אומר "טמא"
- אלא "יְטַמֵּא" - לטמא אחרים -
- לִמֵד על ככר שני, שמטמא את השלישי.
- א"ר יהושע:
- מי יגלה עפר מעיניך, רבן יוחנן בן זכאי...
- שהיית אומר:
- עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי,
- שאין לו מקרא מן התורה, שהוא טמא.
- והלא ר' עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה - שהוא טמא.
- שנאמר: "כל אשר בתוכו יטמא".
סוגיא: אלף ואלפיים אמה[עריכה]
- בו ביום דרש ר' עקיבא:
- "ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה" וגו' (במדבר לה)
- ומקרא אחר אֹמֵר: "מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב" (במדבר לה)
- אי אפשר לומר אלף אמה - שכבר נאמר אלפים אמה,
- ואי אפשר לומר אלפים אמה - שכבר נאמר אלף אמה.
- הא - כיצד?
- אלף אמה: מגרש,
- ואלפים אמה: תחום השבת.
- ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר:
- אלף אמה: מגרש
- ואלפים אמה: שדות וכרמים.
סוגיא: דרך שירת הים[עריכה]
- בו ביום דרש רבי עקיבא
- "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', ויאמרו לאמר" (שמות טו) -
- שאין ת"ל "לאמר". ומה ת"ל "לאמר"?
- מלמד: שהיו ישראל עונין שירה אחריו של משה, על כל דבר ודבר - כקוראין את הלל.
- (אשירה לה' כי גאה גאה)
- לכך נאמר: "לאמר".
- רבי נחמיה אומר:
- כקורין את שמע ולא כקורין את הלל.
סוגיא: אהבת ה'[עריכה]
- בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס:
- לא עבד איוב את הקב"ה אלא מאהבה.
- שנא' "הן יקטלני - לא (קריא:לו) אייחל" (איוב י"ג:ט"ו).
- ועדיין הדבר שקול לו: אני מצפה, או איני מצפה?
- ת"ל: "עד אגוע, לא אסיר תומתי ממני" (איוב כז) :
- מלמד שמאהבה עשה.
- אמר רבי יהושע:
- מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי...
- שהיית דורש כל ימיך, שלא עבד איוב את המקום - אלא מיראה.
- שנאמר "איש תם וישר, ירא אלהים וסר מרע" (איוב א)
- והלא יהושע תלמיד תלמידך לִמֵד שמאהבה עשה.
גמרא[עריכה]
|
סוטה דף כח עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- 'אותו' - למאן?
- אילימא לבעל - בעל מאי עביד?
- וכי תימא: דאי אית ביה עון - בדקי ליה מיא?
- כי אית ביה עון, בדידיה -
- מי בדקי לה מיא לדידה?
- והא תניא:
- "ונקה האיש מעון, והאשה ההיא תשא את עונה" -
- בזמן שהאיש מנוקה מעון - המים בודקין את אשתו.
- אין האיש מנוקה מעון - אין המים בודקין את אשתו.
- ואלא לבועל?
- ליתני כדקתני סיפא:
- כשם שאסורה לבעל, כך אסורה לבועל?
- לעולם: לבועל.
- ורישא: איידי דתנא אותה, תני אותו -
- סיפא: איידי דתנא בעל, תנא בועל.
סוגיא: האם דורשים את יתור האות ו[עריכה]
שנאמר "ובאו", "ובאו" : איבעיא להו: "באו ובאו" - קאמר או "ובאו" ובאו" - קאמר? ת"ש:
- כשם שאסורה לבעל, כך אסורה לבועל.
- שנאמר "נטמאה", "ונטמאה".
- ועדיין תיבעי: "נטמאה", "נטמאה" קאמר
- או "נטמאה", "ונטמאה" קאמר?
- ת"ש
מדקתני סיפא -
- רבי אומר שני פעמים האמורין בפרשה:
- "ונטמאה", "ונטמאה" -
- אחד לבעל, ואחד לבועל.
- מכלל דרבי עקיבא ווי קדריש.
- הלכך לרבי עקיבא: שיתא קראי כתיבי:
- חד לצואה דידה, וחד לצואה דידיה,
- חד לעשייה דידה, וחד לעשייה דידיה,
- חד לידיעה דידה, וחד לידיעה דידיה.
- ורבי: תלתא קראי כתיבי:
- חד לצואה
- וחד לעשייה
- וחד לידיעה
- ורבי: 'כשם שהמים בודקין אותה, כך בודקין אותו'
- מנא ליה?
- נפקא ליה מדתני' "לצבות בטן ולנפיל ירך" (במדבר ה)
- בטנו ויריכו של בועל.
סוגיית המשך: צביית בטן למי ואיך[עריכה]
- אתה אומר: בטנו ויריכו של בועל,
- או אינו אלא בטנה ויריכה של נבעלת?
- כשהוא אומר וצבתה בטנה ונפלה יריכה,
- הרי בטנה ויריכה של נבעלת.
- אמור: ומה אני מקיים "לצבות בטן ולנפיל ירך"?
- בטנו ויריכו של בועל.
- ואידך?
- ההוא דמודע לה כהן: דבטן ברישא, והדר ירך -
- שלא להוציא לעז על המים המרים.
- ואידך?
- א"כ לכתוב קרא: "בטנה ויריכה".
- מאי: "בטן וירך"?
- ש"מ לבועל.
- ואימא כולי להכי הוא דאתא?
- אם כן: לכתוב "בטנו ויריכו"
- מאי: "בטן וירך"
- ש"מ תרתי.
סוגיא: דיני סוטה לתרומות ולחיים עם כהן[עריכה]
- א"ר יהושע כך היה דורש זכריה כו':
- ת"ר
- שלש פעמים האמורין בפרשה
- "אם נטמאה"
- "נטמאה"
- "ונטמאה"
- למה?
- שלש פעמים האמורין בפרשה
- אחד לבעל, ואחד לבועל,ואחד לתרומה - דברי רבי עקיבא.
- אמר רבי ישמעאל: קל וחומר -
- ומה גרושה: שמותרת לתרומה - אסורה לכהונה.
- זו: שאסורה בתרומה, אינו דין שאסורה לכהונה.
- מה ת"ל "והיא נטמאה", "והיא לא נטמאה" -
- אם נטמאה - למה שותה?
- אם לא נטמאה - למה משקה?
|
סוטה דף כח עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- מגיד לך הכתוב שהספק אסורה.
- מכאן אתה דן לשרץ:
- ומה סוטה - שלא עשה בה שוגג כמזיד, ואונס כרצון:
- עשה בה ספק כודאי,
- שרץ שעשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון -
- אינו דין שיעשה בו ספק כודאי.
- וממקום שבאת:
- מה סוטה - רשות היחיד,
- אף שרץ - רשות היחיד.
- ומה סוטה - דבר שיש בו דעת לִישָאֵל,
- אף שרץ - דבר שיש בו דעת לִישָאֵל.
- ומכאן אמרו:
- דבר שיש בו דעת לִישָאֵל:
- ברשות היחיד - ספיקו טמא.
- ברה"ר ברשות הרבים - ספיקו טהור
- ומכאן אמרו:
- ושאין בו דעת לישאל -
- בין ברה"י בין ברה"ר
- ספיקו טהור
סוגית המשך: מקור איסור סוטה לכוהן[עריכה]
|
סוטה דף כט עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- ורבי ישמעאל:
- א"ר עקיבא תרומה, ומהדר ליה איהו כהונה?
- ותו לרבי עקיבא: כהונה מנא ליה?
- וכי תימא 'כהונה' לא צריכא קרא - שהרי עשה בה ספק זונה כזונה...
- 'תרומה' - נמי לא תיבעי קרא - שהרי עשה בה ספק זונה כזונה!?
- אלא לר' עקיבא, ארבעה קראי כתיבי:
- חד לבעל
- וחד לבועל
- וחד לכהונה
- וחד לתרומה
- ורבי ישמעאל תלתא קראי כתיבי:
- חד לבעל
- וחד לבועל
- וחד לתרומה.
- וכהונה אתיא בקל וחומר.
סוגיית המשך: דין סוטה ואכילת תרומה[עריכה]
- ורבי ישמעאל - ממאי דאיצטריך קרא לתרומה, וכהונה אתיא בקל וחומר?
- דילמא כי אצטריך - לכהונה,
- ותרומה שריא?
- אמר לך: מסתברא דומיא דבעל ובועל.
- מה בעל ובועל מחיים,
- אף תרומה נמי מחיים -
- לאפוקי כהונה - דלאחר מיתה.
- ור"ע,
- דומיא דבעל ובועל לית ליה.
- ואי נמי - אית ליה:
- מילתא דאתיא בקל וחומר,
- טרח וכתב לה קרא.
סוגיא: דיני טהרה - כשאפשר לשאול (רב גידל)[עריכה]
- אמר רב גידל, אמר רב:
- דבר שיש בו דעת לישאל, ואין בו דעת לישאל -
- מהאי קרא נפקא "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל" (ויקרא ז)
- ודאי טמא - הוא דלא יאכל,
- הא ספק טמא וספק טהור - יאכל.
- אימא סיפא "והבשר, כל טהור יאכל בשר" (ויקרא ז)
- ודאי טהור - הוא דיאכל בשר,
- הא ספק טמא וספק טהור - לא יאכל?
- אלא לאו שמע מינה -
- כאן שיש בו דעת לישאל, כאן שאין בו דעת לישאל!
סוגיא: דיני טהרה - ברשות הרבים, וכשאין דעת לנטמא[עריכה]
- ...ואיצטריך ד'רב גידל - אמר רב', ואיצטריך למיגמר מסוטה:
- דאי מדרב - הוה אמינא: בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים.
- איצטריך למיגמר מסוטה.
- ואי מסוטה - הוה אמינא: עד דאיכא דעת נוגע ומגיע.
- צריכא.
סוגיא: המקור הקדום לטומאת "ככר שלישי"[עריכה]
- בו ביום דרש רבי עקיבא וכל כלי חרש כו':
- ומאחר דאין לו, למה טמא?
- אמר רב יהודה, אמר רב:
- מן התורה אין לו, מדין 'קל וחומר' יש לו!
- ומה טבול יום? - שמותר בחולין: פוסל בתרומה!
- ככר שני - שפסול בחולין: אינו דין שיעשה שלישי בתרומה?
|
סוטה דף כט עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- איכא למיפרך: מה לטבול יום? - שכן אב הטומאה!?
- תיתי מטבול יום דשרץ:
- מה לטבול יום דשרץ - שכן במינו אב הטומאה? כלי חרש חרס יוכיח!
- מה לכלי חרש - שכן מטמא מאוירו? טבול יום יוכיח!
- וחוזר הדין: לא ראי זה, כראי זה. ולא ראי זה, כראי זה.
- הצד השוה שבהן: שמותרין בחולין ופוסלין בתרומה.
- כל שכן ככר שני - שפוסל בחולין - דפוסל בתרומה!!
- ו'דור אחר' פריך:
- מה להצד השוה שבהן: שכן יש בהן צד חמור.
- ורבן יוחנן בן זכאי?
- צד חמור לא פריך.
סוגיא: רביעי פסול[עריכה]
- תניא:
- אמר רבי יוסי:
- מנין לרביעי בקודש - שפסול?
- ודין הוא:
- מה מחוסר כיפורים? - שמותר בתרומה: פסול בקודש?
- שלישי - שפסול בתרומה: אינו דין הוא שיעשה רביעי בקודש?
- ולמדנו:
- שלישי לקודש - מן התורה,
- ורביעי - מקל וחומר.
- ולמדנו:
- שלישי לקודש מן התורה מנלן?
- דכתיב "והבשר אשר יגע בכל טמא, לא יאכל" (ויקרא ז)
- מי לא עסקינן דנגע בשני, ואמר רחמנא 'לא יאכל'?
- רביעי - מקל וחומר כדאמרן.
- אמר ר' יוחנן:
- טעם {ב|בריבי|אולי זו שגיאת העתקה, והמקור הוא: ברביעי, ולפי רש"י כינוי לרבי יוסי}, איני יודע מה הוא?!
- שהרי תשובתו בצדו:
- אוכל הבא מחמת טבול יום, יוכיח!
- - שפסול בתרומה, ואינו עושה רביעי בקודש.
- דתניא ובמקרה זה אנו שמים לב לדברי חכמינו לעומת אבא שאול:
- אבא שאול אומר: טבול יום - תחילה לקודש:
- לטמא שנים, ולפסול אחד.
- אבא שאול אומר: טבול יום - תחילה לקודש:
- ר' מאיר אומר:
- מטמא אחד, ופוסל אחד.
- ר' מאיר אומר:
- וחכמים אומרים:
- כשם שפוסל אוכלי תרומה ומַשְקי תרומה,
- כך פוסל אך אינו מטמא אוכלי קודש ומשקי קודש.
- וחכמים אומרים:
- מתקיף לה רב פפא:
- ממאי דר' יוסי - כרבנן סבירא ליה?
- דילמא כאבא שאול {ב|ס"ל|סבירא ליה}, דאמר:
- 'לטמא שנים, ולפסול אחד'?
|
סוטה דף ל עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אי סלקא דעתך כאבא שאול ס"ל, לייתיה לרביעי בקודש - מאוכל שבא מחמת טבול יום?!
- ומה אוכל הבא מחמת טבול יום? דטבול יום גופיה - מותר בחולין, אמרת: עושה רביעי בקודש?
- אוכל 'שלישי הבא מחמת שני', דשני גופיה אסור בחולין - אינו דין שעושה רביעי בקודש?!
- וכי תימא:
- משום דאיכא למיפרך: 'מה לטבול יום שכן אב הטומאה'?
- הא אייתינה ממחוסר כיפורים, ולא פרכיה!
סוגיא: שני עושה שלישי[עריכה]
- אמר רב אסי, אמר רב:
- ואמרי לה:
- אמר רבה בן איסי, אמר רב:
- {ב|ר"מ|רבי מאיר}, ור' יוסי, ור' יהושע, ור' אלעזר, ור' אליעזר,
- כולהו סבירא להו דאין שני עושה שלישי - בחולין.
- - ר"מ, דתנן:
- כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים:
- מטמא את הקודש,
- ופוסל את התרומה,
- ומותר בחולין ובמעשר
- דברי ר"מ.
- וחכמים אוסרין במעשר.
- - ר"מ, דתנן:
- - ר' יוסי: הא דאמרן.
- דאם איתיה,
- לייתיה לרביעי בתרומה,
- וחמישי בקודש.
- - רבי יהושע דתנן:
- {ב|ר"א|רבי אליעזר} אומר:
- האוכל אוכל ראשון: ראשון.
- שני: שני.
- שלישי: שלישי.
- - רבי יהושע דתנן:
- רבי יהושע אומר:
- האוכל אוכל ראשון ואוכל שני: שני.
- שלישי:
- שני - בקודש,
- ואין שני כלומר הוא שלישי - בתרומה, בחולין וגם בחולין שנעשו על טהרת תרומה חולין שנזהרו בהם כדי שאפשר יהיה להפריש מהם תרומה.
- על טהרת התרומה - אֵין הן, כלומר: כן,
- על טהרת הקודש - לא. אלמא?
- קסבר: אין שני עושה שלישי בחולין.
- - {ב|ר"א|רבי אלעזר} דתניא:
- ר' אלעזר אומר:
- שלשתן שוין: הראשון שבקודש ושבחולין ושבתרומה -
- מטמא שנים ופוסל אחד - בקודש,
- מטמא אחד ופוסל אחד - בתרומה,
- ופוסל אחד - בחולין.
- - {ב|ר"א|רבי אלעזר} דתניא:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָאוֹכֵל אֹכֶל רִאשׁוֹן - רִאשׁוֹן גזירה שמא יטמאו תרומה (על פי זבים פרק ה', משנה י"ב)
אֹכֶל שֵׁנִי - שֵׁנִי, אֹכֶל שְׁלִישִׁי - שְׁלִישִׁי.
רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הָאוֹכֵל אֹכֶל רִאשׁוֹן, אֹכֶל שֵׁנִי - שֵׁנִי. שְׁלִישִׁי - שֵׁנִי לַקֹּדֶשׁ, - לֹא שֵׁנִי לִתְרוּמָה, שֶׁנֶּעֱשָׁה לְטַהֲרַת תְּרוּמָה.}}
|
סוטה דף ל עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- - {ב|ר"א|רבי אליעזר} דתנן:
- ר"א אומר:
- חלה ניטלת מן הטהורה על הטמאה. כיצד?
- שתי עיסות: אחת טהורה, ואחת טמאה -
- נוטל כדי חלה, מעיסה שלא הורמה חלתה,
- ונותן פחות מכביצה - באמצע,
- כדי ליטול מן המוקף.
- - {ב|ר"א|רבי אליעזר} דתנן:
דף ל' עמוד ב[עריכה]
- וחכמים אוסרין.
- ותניא: כביצה -
- סברוה אידי ואידי -
- בעיסה ראשונה וחולין הטבולין לחלה: לא כחלה דמו.
- מאי, לאו בהא קמיפלגי:
- דמר סבר: אין שני עושה שלישי - בחולין,
- ומר סבר: שני עושה שלישי - בחולין?
- אמר רב מרי בריה דרב כהנא:
- דכולי עלמא - אין שני עושה שלישי - בחולין.
- והכא - בחולין הטבולין לחלה קמיפלגי:
- מר סבר: כחלה דמו,
- ומר סבר: לא כחלה דמו.
- ואיבעית אימא:
- דכולי עלמא - חולין הטבולין לחלה - לא כחלה דמו.
- ואין שני עושה שלישי - בחולין.
- והכא: במותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל קמיפלגי:
- {ב|מ"ס|מר סבר}: מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל,
- ומר סבר: אסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל.
סוגיא: מקור תחום השבת[עריכה]
- בו ביום דרש רבי עקיבא וכו':
- במאי קא מיפלגי?
- מר סבר תחומין דאורייתא ומר סבר דרבנן.
סוגיא: אופן שירת הים[עריכה]
- ת"ר:
- בו ביום דרש רבי עקיבא:
- בשעה שעלו ישראל מן הים, נתנו עיניהם לומר שירה.
- וכיצד אמרו שירה?
- כגדול המקֲרא את הלל, והן עונין אחריו ראשי פרקים.
- משה אמר: "אשירה לה'" (שמות טו), והן אומרים: "אשירה לה'".
- משה אמר: "כי גאה גאה", והן אומרים: "אשירה לה'".
- רבי אליעזר, בנו של רבי יוסי הגלילי אומר:
- כקטן המקרא את הלל, והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר:
- משה אמר: "אשירה לה'",והן אומרים: "אשירה לה'".
- משה אמר: "כי גאה גאה", והן אומרים: "כי גאה גאה".
- רבי נחמיה אומר:
- כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת,
- שהוא פותח תחילה והן עונין אחריו.
- במאי קמיפלגי?
- רבי עקיבא סבר: "לאמר" - אמילתא קמייתא,
- ורבי אליעזר בנו של ר"י הגלילי סבר: "לאמר" - אכל מילתא ומילתא,
- ור' נחמיה - סבר:
- "ויאמרו" - דאמור כולהו בהדי הדדי,
- "לאמר" - דפתח משה ברישא.
- תנו רבנן:
- דרש רבי יוסי הגלילי:
- בשעה שעלו ישראל מן הים, נתנו עיניהם לומר שירה.
- וכיצד אמרו שירה?
- עולל מוטל על ברכי אמו, ותינוק יונק משדי אמו,
- כיון שראו את השכינה:
- עולל הגביה צוארו, ותינוק שמט דד מפיו,
- ואמרו: "זה אלי ואנוהו"
- שנאמר "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז" (תהילים ח)
|
להשלים כאן תהלים מזמור 68 |
|
סוטה דף לא עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- היה רבי מאיר אומר:
- מנין {ב|שאפי'|שאפילו} עוברים שבמעי אמן אמרו שירה?
- שנאמר: "במקהלות ברכו אלהים, י"י ממקור ישראל" (תהילים סח)
- {ב|(|קטע מחוק בגרסאות מעודכנות, מסומן בש"ס וילנא על ידי סוגריים עגולים.}והא לא חזו?
- אמר רבי תנחום: כרס נעשה להן כאספקלריא המאירה, וראו).
סוגיא: עבודת ה' של איוב[עריכה]
- בו ביום דרש רבי יהושע בן הורקנוס שלא עבד איוב כו':
- וליחזי האי "לא" (איוב י"ג:ט"ו) - אי בלמ"ד אל"ף כתיב: לא - הוא.
- אי בלמ"ד וי"ו כתיב: לו - הוא.
- וכל היכא דכתיב בלמ"ד אל"ף - לא הוא?
- אלא מעתה "בכל צרתם לא צר" (ישעיהו סג) - דכתיב בלמ"ד אל"ף.
- הכי נמי דלא הוא?
- וכ"ת וכי תימא - ואם תאמר ה"נ הכי נמי?
- והכתיב: "ומלאך פניו הושיעם"!
- אלא (לאו) מלה זו מחוקה בגרסאות מעודכנות ומסומנת בסוגריים עגולים בש"ס דפוס וילנא משמע הכי ומשמע הכי.
- תניא:
- רבי מאיר אומר:
- נאמר "ירא אלהים" באיוב,
- ונאמר "ירא אלהים" באברהם.
- מה "ירא אלהים" האמור באברהם - מאהבה,
- אף "ירא אלהים" האמור באיוב - מאהבה.
- ואברהם גופיה מנלן?
- דכתיב "זרע אברהם אוהבי" (ישעיהו מא)
סוגית המשך: עבודת ה' מאהבה או מיראה[עריכה]
- מאי איכא בין עושה מאהבה לעושה מיראה?
- איכא הא, דתניא:
- רבי שמעון בן אלעזר אומר:
- גדול העושה מאהבה - יותר מן העושה מיראה.
- שזה תלוי לאלף דור, וזה תלוי לאלפים דור.
- הכא כתיב "...לאלפים, לאהבי ולשומרי מצותי" (שמות כ)
- והתם כתיב "ולשומרי מצותיו - לאלף דור". (דברים ז)
- התם - נמי כתיב: "לאוהביו ולשומרי מצותיו - לאלף דור"?
- האי - לדסמיך ליה,
- והאי - לדסמיך ליה.
- הנהו תרי תלמידי, דהוו יתבי קמיה דרבא.
- חד אמר ליה: אקריון בחלמאי "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהילים לא)
- וחד אמר ליה: אקריון בחלמאי "וישמחו כל חוסי בך, לעולם ירננו ויעלצו בך אוהבי שמך" (תהילים ה)
- אמר להו תרוייכו רבנן צדיקי גמורי אתון -
- מר מאהבה ומר מיראה.
(הערה: פרק הבא ממשיך בדף זה ל"א עמוד א' לפי ש"ס וילנא)
הדרן עלך פרק כשם שבודק