ביאור:בבלי סוטה פרק א משנה ג - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תבנית:כותרת ביאור:בבלי סוטה - מעומד << למשנה הקודמת | פרק ראשון | למשנה הבאה >>
בבלי סוטה פרק המקנא - מהדורה מעומדת
סוטה פרק ראשון משנה ג - חלק ראשון[עריכה]
מתניתין משנתנו - ההלכות כפי שאנו צאצאי בית הנשיא הלל משננים
- ואלו אסורות מלאכול בתרומה:
- האומרת טמאה אני לך, ושבאו עדים שהיא טמאה
- והאומרת איני שותה, ושבעלה אינו רוצה להשקותה
- ושבעלה בא עליה בדרך:
- ואלו אסורות מלאכול בתרומה:
הערה: חלק שני של משנה זו נמצא בהמשך
גמרא על סוטה פרק ראשון משנה ג - חלק ראשון[עריכה]
גמרא
אמר רב עמרם הא מילתא אמר לן רב ששת ואנהר לן עיינין ממתניתין:
סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה
מ"ט דאמר קרא (במדבר ה, יג) ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה דליכא דידע בה
לאפוקי הא - דהא איכא דידע בה.
ואנהר לן עיינין ממתני' דקתני
ושבאו לה עדים שהיא טמאה
דאתו עדים אימת
אי נימא מקמי דתשתי זונה היא
אלא לבתר דשתאי
אי אמרת בשלמא אין המים בודקין אותה שפיר
אלא אי אמרת מים בודקין אותה תיגלי מילתא למפרע דסהדי שקרי נינהו
אמר ליה רב יוסף לעולם אימא לך: מים בודקין אותה
והא אימור זכות תולה לה
במאי קמיפלגי במתנוונה דרבי דתנן
רבי אומר זכות תולה במים המרים ואינה יולדת
ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת
לסוף שהיא מתה באותה מיתה
רב ששת סבר בין לרבי ובין לרבנן הויא מתנוונה
ורב יוסף סבר לרבי הויא מתנוונה לרבנן לא הויא מתנוונה
מתיב רב שימי בר אשי ר' שמעון אומר אין זכות תולה במים המרים
ואם אתה אומר זכות תולה במים המרים מדהה אתה את המים בפני כל הנשים השותות ואתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו
והן אומרים טמאות היו אלא שתלה להן זכות
ואם איתא יש לה עדים במדינת הים נמי אתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו
והן אומרים טמאות היו אלא שיש להן עדים במדינת הים
לר' שמעון קאמרת
לר' שמעון מדזכות לא תליא עדים נמי לא תלו
סוטה דף ו עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
מתיב רב
ואלו שמנחותיהן נשרפות
האומרת טמאה אני ושבאו לה עדים שהיא טמאה
דאתו עדים אימת
אילימא מקמי דתקדוש תיפוק לחולין
אלא לבתר דקדוש
אי אמרת בשלמא מים בודקין אותה אלמא בת מקדש ומקרב היא
וכי קדוש מעיקרא שפיר קדוש ומשום הכי מנחתה נשרפת
אלא אי אמרת אין המים בודקין אותה
תיגלי מילתא למפרע דכי קדוש מעיקרא בטעות קדוש ותיפוק לחולין
אמר רב יהודה מדיסקרתא כגון שזינתה בעזרה
דכי קדוש מעיקרא שפיר קדוש
מתקיף לה רב משרשיא
והלא פירחי כהונה מלוין אותה
שזינתה מפירחי כהונה עצמן
רב אשי אמר כגון שנצרכה לנקביה דאטו פירחי כהונה בכיפה תלי לה
רב פפא אמר לעולם כדאמרינן מעיקרא
ודקאמרת תיפוק לחולין מדרבנן גזירה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול
מתיב רב מרי
נטמאת מנחתה
עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה
משקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותשרף
קדש הקומץ ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא או עד שמתה היא הרי היא ככל המנחות ותשרף
קרב הקומץ ולא הספיק לאכול שירים עד שמת הוא או עד שמתה היא הרי היא ככל המנחות ותאכל
שעל הספק באת מתחילה
כיפרה ספיקה והלכה לה
באו לה עדים שהיא טמאה מנחתה נשרפת
נמצאו עדיה זוממין מנחתה חולין
עדים זוממין קאמרת? עדים זוממין קלא אית להו
סוטה דף ז עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
תניא כוותיה דרב ששת ולאו מטעמיה
טהורה ולא שיש לה עדים במדינת הים
וטהורה ולא שתלתה לה זכות היא
ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה
ורבי שמעון נהי דוי"ו לא דריש והא איכא?
- יש לה עדים במדינת הים לא שכיחא.
סוטה פרק ראשון משנה ג - חלק שני[עריכה]
מתני'
- כיצד עושה לה מוליכה לבית דין שבאותו מקום
- ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך
- רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה:
גמרא על סוטה פרק ראשון משנה ג - חלק שני[עריכה]
גמ' תרי ואיהו הא תלתא לימא מסייע לי' לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בעיר אבל בדרך עד דאיכא שלשה שמא יצטרך אחד מהן לנקביו ונמצא אחד מהן מתייחד עם הערוה
לא הכא היינו טעמא כי היכי דליהוו עליה סהדי
תלמידי חכמים אין כולי עלמא לא לימא מסייע ליה לאידך דרב דאמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא כשרין אבל פרוצין אפילו עשרה נמי לא מעשה היה והוציאוה עשרה במטה
לא הכא היינו טעמא דידעי לאתרויי ביה:
רבי יהודה אומר בעלה וכו':
תניא
רבי יהודה אומר בעלה נאמן מקל וחומר
ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה
סוטה שהיא בלאו לא כל שכן
ורבנן היא הנותנת נדה דכרת חמירא ליה ומהימן סוטה דלאו לא חמירא ליה ולא מהימן
ורבי יהודה מק"ו מייתי לה והא רבי יהודה מקראי מייתי לה דתניא (במדבר ה, טו) והביא האיש את אשתו אל הכהן מן התורה האיש מביא את אשתו אבל אמרו חכמים מוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך רבי יוסי אומר בעלה נאמן עליה מקל וחומר ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה סוטה שהיא בלאו לא כ"ש אמרו לו לא אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר תאמר בסוטה שאין לה היתר ואומר (משלי ט, יז) מים גנובים ימתקו וגו' ר' יהודה אומר מן התורה האיש מביא את אשתו אל הכהן שנא' והביא האיש את אשתו
אמר להו קל וחומר ברישא ופרכוה והדר אמר להו קרא רבי יהודה היינו תנא קמא איכא בינייהו 'אבל אמרו'.