ביאור:בבלי סוטה פרק א משניות ד ה ו - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תבנית:כותרת ביאור:בבלי סוטה - מעומד
<< למשנה הקודמת | פרק ראשון | למשנה הבאה >>
בבלי סוטה פרק המקנא - מהדורה מעומדת
|
סוטה דף ז עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
סוטה פרק ראשון משנה ד
[עריכה]מתניתין משנתנו - ההלכות כפי שאנו צאצאי בית הנשיא הלל משננים
- היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות, ואומר לה:
- בתי!
- הרבה - יין עושה, הרבה - שחוק עושה,
- הרבה - ילדות עושה, הרבה - שכנים הרעים עושין!
- עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה - שלא ימחה על המים.
- ואומר לפניה דברים שאינם כדי לשומען - היא וכל משפחת בית אביה.
- היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות, ואומר לה:
סוטה פרק ראשון משנה ה
[עריכה]- אם אמרה 'טמאה אני' - שוברת כתובתה ויוצאת.
- ואם אמרה 'טהורה אני' - מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור,
- - ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות, ומטהרין את המצורעין...
|
סוטה דף ז עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- וכהן אוחז בבגדיה. אם נקרעו - נקרעו, ואם נפרמו - נפרמו, עד שהוא מגלה את לבה, וסותר את שערה.
- רבי יהודה אומר אם היה לבה נאה - לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה - לא היה סותר.
סוטה פרק ראשון משנה ו
[עריכה]- היתה מתכסה בלבנים - מכסה בשחורים
- היה עליה כלי זהב וקטליאות, נזמים וטבעות - מעבירין ממנה כדי לנוולה,
- ואחר כך מביא חבל מצרי וקושרו למעלה מדדיה וכל הרוצה לראות - בא לראות, חוץ מעבדיה ושפחותיה - מפני שלבה גס בהן.
- וכל הנשים מותרות לראותה שנאמר (יחזקאל כג, מח) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה.
גמרא על סוטה פרק ראשון משניות ד ה ו
[עריכה]גמרא
מנהני מילי
א"ר חייא בר גמדא
א"ר יוסי בר' חנינא: אתיא 'תורה', 'תורה' -
כתיב הכא (במדבר ה, ל) ועשה לה הכהן את כל התורה
וכתיב התם (דברים יז, יא) על פי התורה אשר יורוך
מה להלן בשבעים ואחד אף כאן בשבעים ואחד:
ומאיימין עליה וכו': ורמינהו כדרך שמאיימין עליה שלא תשתה כך מאיימין עליה שתשתה אומרים לה בתי אם ברור לך הדבר שטהורה את עמדי על בורייך ושתי לפי שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי אם יש שם מכה מחלחל ויורד אין שם מכה אינו מועיל כלום לא קשיא כאן קודם שנמחקה מגילה כאן לאחר שנמחקה מגילה:
ואומר לפניה וכו': ת"ר אומר לפניה דברים של הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון (איוב טו, יח) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם יהודה הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא
ראובן הודה ולא בוש מה היה סופו נחל חיי העולם הבא ומה שכרן מה שכרן כדקא אמרינן אלא מה שכרן בעולם הזה (איוב טו, יט) להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם
בשלמא ביהודה אשכחן דאודי דכתיב (בראשית לח, כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני אלא ראובן מנלן דאודי דא"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן מאי דכתיב (דברים לג, ו) יחי ראובן ואל ימות (דברים לג, ז) וזאת ליהודה כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר לפניו רבש"ע מי גרם לראובן שהודה יהודה וזאת ליהודה מיד - (דברים לג, ז) שמע ה' קול יהודה על איבריה לשפא ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא - (דברים לג, ז) ואל עמו תביאנו ולא הוה קא ידע משקל ומטרח בשמעתא בהדי רבנן - (דברים לג, ז) ידיו רב לו לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא - (דברים לג, ז) ועזר מצריו תהיה
בשלמא יהודה דאודי כי היכי דלא תישרף תמר אלא ראובן למה ליה דאודי והאמר רב ששת חציף עלי (בר ישראל) דמפריט חטאיה כי היכי דלא ליחשדו אחוהי:
אם אמרה טמאה אני וכו':
שמעת מינה כותבין שובר.
אמר אביי תני מקרעת
א"ל רבא והא שוברת קתני
אלא אמר רבא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן:
|
סוטה דף ח עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשערי מזרח: מעלין אותה? התם קיימא דמסקינן לה ומחתינן לה כדי לייגעה דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בית דין מסיעין את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן:
ששם משקין את הסוטות וכו':
בשלמא סוטות דכתיב (במדבר ה, יח) והעמיד הכהן את האשה לפני ה'
מצורעין נמי דכתיב (ויקרא יד, יא) והעמיד הכהן המטהר וגו'
אלא יולדת מאי טעמא
אילימא משום דאתיין וקיימין אקורבנייהו דתניא
אין קרבנו של אדם קרב אלא אם כן עומד על גביו אי הכי זבין וזבות נמי אה"נ ותנא חדא מינייהו נקט ת"ר אין משקין שתי סוטות כאחת כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה רבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה אלא אמר קרא (במדבר ה, יג) אותה לבדה ות"ק הכתיב אותה ת"ק ר"ש היא דדריש טעם דקרא ומה טעם קאמר מה טעם אותה לבדה כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה מאי בינייהו איכא בינייהו רותתת ורותתת מי משקין והא אין עושין מצות חבילות חבילות דתנן אין משקין שתי סוטות כאחת ואין מטהרין שני מצורעין כאחת ואין רוצעין שני עבדים כאחת ואין עורפין שתי עגלות כאחת לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות אמר אביי ואיתימא רב כהנא לא קשיא כאן בכהן אחד כאן בשני כהנים:
והכהן אוחז בבגדיה:
תנו רבנן (במדבר ה, יח) ופרע את ראש האשה אין לי אלא ראשה גופה מנין ת"ל האשה אם כן מה ת"ל ופרע את ראשה מלמד שהכהן סותר את שערה:
ר' יהודה אומר אם היה לבה וכו':
למימרא דר' יהודה חייש להרהורא ורבנן לא חיישי והא איפכא שמעינן להו דתניא האיש מכסין אותו פרק אחד מלפניו והאשה שני פרקים אחד מלפניה ואחד מלאחריה מפני שכולה ערוה דברי רבי יהודה וחכ"א האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה אמר רבה הכא טעמא מאי שמא תצא מב"ד זכאית ויתגרו בה פרחי כהונה התם הא מסתלקא וכי תימא אתי לאיגרויי באחרניית' האמר רבא גמירי דאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות אמר רבא דר' יהודה אדר' יהודה קשיא דרבנן אדרבנן ל"ק אלא אמר רבא דר' יהודה אדר' יהודה ל"ק כדשנין
|
סוטה דף ח עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא הכא טעמא מאי משום (יחזקאל כג, מח) ונוסרו כל הנשים התם אין לך ייסור גדול מזה וכי תימא לעביד בה תרתי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה לימא דרב נחמן תנאי היא לא דכולי עלמא אית להו דרב נחמן והכא בהא קמיפלגי מר סבר בזיוניה עדיף ליה טפי מצערא דגופיה ומר סבר צערא דגופיה עדיף ליה טפי מבזיוניה:
היתה מכוסה לבנים וכו':
תנא אם היו שחורים נאים לה מכסין אותה בגדים מכוערים:
היו עליה כלי זהב וכו':
פשיטא השתא נוולי מנוויל לה הני מיבעיא מהו דתימא בהני אית לה בזיון טפי כדאמרי אינשי שליח ערטיל וסיים מסאני קמ"ל:
ואחר כך מביא חבל וכו':
בעא מיניה רבי אבא מרב הונא חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה משום שלא ישמטו בגדיה מעליה הוא ובצלצול קטן נמי סגי או דילמא משום דאמר מר היא חגרה לו בצלצול לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה מעכב א"ל תניתוה ואח"כ מביא חבל המצרי וקושרו לה למעלה מדדיה כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה:
וכל הרוצה לראות בה יראה וכו':
הא גופא קשיא אמרת כל הרוצה לראות בה רואה אלמא לא שנא גברי ולא שנא נשי והדר תני כל הנשים מותרות לראותה נשים אין אנשים לא אמר אביי תרגמה אנשים אמר ליה רבא והא כל הרוצה לראות בה רואה קתני אלא אמר רבא כל הרוצה לראות בה רואה לא שנא גברי ולא שנא נשי ונשים חייבות לראותה שנאמר (יחזקאל כג, מח) ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה: