ביאור:בבלי נדרים פרק א - מעומד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מסכת נדרים: משנה

·

תוספתא

·

תלמוד ירושלמי · תלמוד בבלי

---

<< | תלמוד בבלי · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ראשון ("כל כינויי") | >>
פרק זה בתלמוד הירושלמי

פרק "כל כינויי"

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נדרים דף ב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: כל כנויי נדרים
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

נדרים פרק א משנה א (כל כינויי)

מתניתין משנתנו - המשנה של בית הלל הנשיא וצאצאיו עד רבי יהודה הנשיא

כָּל כִּנוּיֵי נְדָרִים - כִּנְדָרִים, וַחֲרָמִים - כּחֲרָמִים, וּשְבוּעוֹת - כִּשְבוּעוֹת, וּנְזִירוּת - כִּנְזִירוּת.

הָאוֹמר לַחֲבֵירוֹ:

"מֻדָּרַנִי מִמְּךָ...", "מֻפְרָשַׁנִי מִמְּךָ...", "מְרוּחָקַנִי מִמְּךָ..."

"...שֶאֲנִי אֹכֵל לְךָ", "...שֶאֲנִי טֹעֵם לְךָ"

– אָסוּר.

"מְנֻדֶה אֲנִי לְךָ...": רַבִּי, עֲקִיבָא, הָיָה חוֹכֵך בָּזֶה - לְהַחֲמִיר.

גמרא בבלי על נדרים פרק א משנה א

הפירוט במשנתנו

"כל כינויי נדרים כנדרים" – מאי שנא גבי נזיר - דלא קתני להו לכולהו,
ומאי שנא גבי נדרים - דקתני לכולהו?

- משום דנדר ושבועה כתיבי גבי הדדי - תני תרתין.
וכיוון דתני תרתין - תני לכולהו.

וליתני כינוי שבועות בתר נדרים?
- איידי דתנא נדרים - דמיתסר חפצא עליה,
תנא נמי חרמים - דמיתסר חפצא עליה.
לאפוקי שבועה, דקאסר נפשיה מן חפצא.

הכינויים והידות

פתח בכינויין - "כל כינויי נדרים",
ומפרש ידות? - "האומר לחבירו 'מודר אני ממך'..."
ותו: ידות - אינשי?!

- איירי בהון, וחיסורי מיחסרא והכי קתני:
כל כינויי נדרים - כנדרים, וידות נדרים - כנדרים...

וליפרוש כינויין ברישא?
-ההוא - דסליק מיניה, ההוא - מפרש ברישא.
כדתנן:
...במה מדליקין ובמה אין מדליקין?
אין מדליקין... כו'.

...במה טומנין ובמה אין טומנין?
אין טומנין... כו'.

...במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה?
לא תצא אשה...


וכל היכא דפתח, לא מפרש ברישא?
והתנן?
יש נוחלין ומנחילין, נוחלין ולא מנחילין,
ואלו נוחלין ומנחילין...

יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן, מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן,
ואלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן...

יש טעונות שמן ולבונה, שמן ולא לבונה,
ואלו טעונות שמן ולבונה...

יש טעונות הגשה ואין טעונות תנופה, תנופה ולא הגשה,
ואלו טעונות הגשה...

יש בכור לנחלה ואין בכור לכהן, בכור לכהן ואין בכור לנחלה,
ואיזהו בכור לנחלה ואין בכור לכהן...

-הלין: משום דאוושו ליה – מפרש ההוא דפתח ברישא.

נדרים דף ב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: אלא לאו דווקא. זימנין...
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

והא במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה, דלא אוושא, וקתני: "יוצא גמל"?
-אלא: לאו דווקא.
זימנין - מפרש ההוא דפתח ברישא, זימנין - ההוא דסליק מפרש ברישא.

-ואיבעית אימא: ידות - איידי דאתיין מדרשא, מפרש להון ברישא.
וליפתח הדין ברישא?
מיפתח פתח בכינויין - דאורייתא ברישא, והדר מפרש ידות - דאתיין ליה מדרשא.

הניחא - למאן דאמר: כינויין לשון נוכרים הן.
אלא למאן דאמר: 'לשון שבדו להן חכמים להיות נודר בו', מאי איכא למימר?
-מי קתני ידות? ולאו חיסורי קא מחסרת לה?
אקדים נמי ותני ידות!
כל ידות נדרים - כנדרים, וכל כינויי נדרים - כנדרים,
ואלו הן ידות: האומר לחבירו... ואלו הן כינויין: קונם קונח קונס".

המקור ל"ידות"

(ספר במדבר, פרשת נשא) וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר, לְהַזִּיר לַד': מִיַּיִן וְשֵׁכָר - יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן, וְחֹמֶץ שֵׁכָר - לֹא יִשְׁתֶּה, וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים - לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים - לֹא יֹאכֵל. כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ - מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן: מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג - לֹא יֹאכֵל. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ - תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ, עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַד', קָדֹשׁ יִהְיֶה: גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ. כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַד' - עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא. לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ - לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם, כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ. כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ - קָדֹשׁ הוּא לַד'.

וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם: וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ, וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ - בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ, וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. וְהִזִּיר לַד' אֶת יְמֵי נִזְרוֹ - וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם, וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים - יִפְּלוּ, כִּי טָמֵא נִזְרוֹ.

וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר: בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ...

וידות היכא כתיב?
איש... כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לי"יהערה: למעשה כתוב איש או אישה... ראו במקור
ותניא:
נזיר להזיר: לעשות כינויי נזירות - כנזירות, וידות נזירות - כנזירות.

אין לי אלא בנזירות. בנדרים מניין?
תלמוד לומר, איש... כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לי"י -
מקיש נזירות לנדרים ונדרים לנזירות:
מה נזירות – עשה בו ידות נזירות כנזירות, אף נדרים – עשה בהם ידות נדרים כנדרים.

ומה נדרים – עובר בבל יחל ובבל תאחר, אף נזירות – עובר בבל יחל ובבל תאחר.

ומה נדרים – האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו,
אף נזירות – האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו.


מאי שנא גבי נזירות, דכתיב: "נזיר להזיר"? נדרים נמי, הא כתיב: "לנדור נדר"?!
והיקישא למה לי?
-אי כתב נדר לנדור כדכתב נזיר להזיר - כדקאמרת: לא צריך היקישא.
השתא דכתיב: לנדור נדר, דיברה תורה כלשון בני אדם.

נדרים דף ג עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: ...שהנזירות - חל על הנזירות
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

הניחא למאן דאית ליה דיברה תורה כלשון בני אדם
אלא למאן דלית ליה דיברה תורה כלשון בני אדם, האי "לנדור נדר" - מאי עביד ליה?
-דריש ליה לעשות ידות נדרים - כנדרים, ומקיש נזירות - לנדרים.
-"נזיר להזיר", דריש ליה: מלמד שהנזירות - חל על הנזירות.

ולמאן דאמר: דיברה תורה כלשון בני אדם,
ו"נזיר להזיר" – דריש לעשות ידות נזירות כנזירות,
שהנזירות חל על הנזירות מנא ליה?
הניחא - אי סבירא ליה כמאן דאמר: אין נזירות חל על נזירות
אלא אי סבירא ליה כמאן דאמר: נזירות חל על נזירות, מנא ליה?
-נימא קרא ליזור; מאי "להזיר"? שמעת מינה תרתי.

גרסה ארץ ישראלית לסוגיה

ספר במדבר, פרשת מטות וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ד':
אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַד' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ - לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה.
וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַד' וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ:
וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ - וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ? וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם.
וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ? כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם - וַד' יִסְלַח לָהּ - כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ.

וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ, אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ:
וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ? וְקָמוּ נְדָרֶיהָ, וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ - יָקֻמוּ.
וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ - יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ, וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ? וַד' - יִסְלַח לָהּ.

וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה: כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ - יָקוּם עָלֶיהָ.
וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה, אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה:
וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ? לֹא הֵנִיא אֹתָהּ? וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ, וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ - יָקוּם.
וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ? כָּל מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ - לֹא יָקוּם. אִישָׁהּ - הֲפֵרָם, וַד' יִסְלַח לָהּ.

כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר - לְעַנֹּת נָפֶשׁ: אִישָׁהּ - יְקִימֶנּוּ, וְאִישָׁהּ - יְפֵרֶנּוּ.
וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם? וְהֵקִים אֶת כָּל נְדָרֶיהָ, אוֹ אֶת כָּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ - הֵקִים אֹתָם, כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ.
וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ - וְנָשָׂא אֶת עֲו‍ֹנָהּ.
אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, בֵּין אָב לְבִתּוֹ - בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ.

במערבא אמרי:
אית תנא דמפיק ליה - לְיָדוֹת: מן "לנדור נדר",
ואית תנא דמפיק ליה מן "...כל היוצא מפיו יעשה".

בל יחל ובל תאחר

אמר מר: ומה נדרים - עובר בבל יחל ובל תאחר...
בשלמא בל יחל דנדרים, משכחת לה:
כגון דאמר: "ככר זו אוכל", ולא אכלה, עובר משום בל יחל דברו;
אלא בל יחל דנזירות, היכי משכחת לה?
כיוון דאמר "הריני נזיר", הוה ליה נזיר?!
אכל: קם ליה בבל יאכל?! שתה: קם ליה בבל ישתה?!

-אמר רבא: לעבור עליו בשניים.

בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה?
כיוון דאמר "הריני נזיר" - הוה ליה נזיר?!
אכל, קם ליה בבל יאכל!
-באומר: "לכשארצה - אהא נזיר".

ואי אמר "כשארצה", ליכא בל תאחר!!
- אמר רבא, כגון דאמר: "לא איפטר מן העולם עד שאהא נזיר",
דמן ההיא שעתא - הוה ליה נזיר,
מידי דהוה האומר לאשתו: "הרי זו גיטיך שעה אחת קודם מיתתי", אסורה לאכול בתרומה מיד,
אלמא אמרינן: כל שעתא ושעתא דילמא מיית.
הכא נמי - לאלתר הוי נזיר, דאמרינן דילמא השתא מיית.

נדר בבית הקברות (שיטת רב אחא בר יעקב)

נדרים דף ד עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: רב אחא בר יעקב אמר: כגון דנדר, והוא בבית הקברות
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

-רב אחא בר יעקב אמר: כגון דנדר והוא בבית הקברות.
הניחא למאן דאמר: לא חיילא עליה נזירות מאלתר;
אלא למאן דאמר: מאלתר חיילא עליה, מי איכא בל תאחר?
ועוד? האמר מר בר רב אשי:
חיילא נזירות עליה - מאלתר, וכי פליגי – לעניין מלקות פליגי.

-אפילו הכי: קם ליה בבל תאחר - משום דקא מאחר נזירות דטהרה.

בל תאחר במחלל נזירותו במזיד

אמר רב אשי:
הואיל וכן? נזיר שטימא עצמו במזיד - עובר משום בל תאחר: דנזירות - טהרה.

רב אחא בריה דרב איקא אמר: עובר בבל תאחר - תגלחתו.
ולא מיבעיא למאן דאמר תגלחת - מעכבת,
אלא - אפילו למאן דאמר: תגלחת - אינה מעכבת - מצוַת גילוח מיהא לא מיקיים.

פרשת כי תצא כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַד', - אֱלֹקיךָ: לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ, כִּי דָּרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ד', - אֱלֹקיךָ, מֵעִמָּךְ - וְהָיָה בְךָ חֵטְא! וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר - לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא!
מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר - וְעָשִׂיתָ, כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַד', - אֱלֹקיךָ: נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ. {ס}

מר זוטרא בריה דרב מרי אמר: עובר בבל תאחר - קרבנותיו.
ומן הכא נפקא ליה? מהתם נפקא ליה! -
כי דרוש ידרשנו, אלו חטאות ואשמות ! בבלי פרק 'ארבעה ראשי שנים' על משנה א

- מהו? דתימא: חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר...
מאי חידוש? אילימא: דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר - בנדר, הרי חטאת חֵלֶב, שאין מתפיסה בנדר - ועובר בבל תאחר?!
אלא מאי חידושיה?
- סלקא דעתך? אמינא:
הואיל ואם אמר: 'הריני נזיר אפילו מן חרצן' – הוי נזיר לכל,
אימא: לא ליעבור עליה משום בל תאחר?
קא משמע לן.

הניחא למאן דאמר כי נזיר מן חרצן - הוי נזיר לכל.
אלא לרבי שמעון, דאמר: אין נזיר עד שיזיר מכולן, - מאי איכא למימר?
ועוד: האי חידוש - לחומרא הוא?!

נדרים דף ד עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: ...ואם גילח על אחת משלשתן
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

-אלא: מאי חידושיה?
דסלקא דעתך? אמינא:
הואיל ואם גילח על אחת משלשתן - יצא,
לא ליעבור עליה בבל תאחר?
קא משמע לן.


-ואיבעית אימא, מאי חידושיה?
משום דלא מתפיסו בנדר.
והא דקא קשיא לך: חטאת חֵלֶב?
חטאת חלב - קאתיא לכפרה. חטאת נזיר למאי אתיא?

והרי חטאת יולדת? דלא אתיא לכפרה - ועבר עלה משום בל תאחר?
-ההיא: קא שריא לה למיכל בקדשים.

הפרת האב והבעל לאשה מנזירות

אמר מר:
ומה נדרים, האב מיפר נדרי בתו, ובעל מיפר נדרי אשתו?
אף נזירות: האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו.


למה לי היקשא? תיתי במה מצינו מנדרים?
-דילמא גבי נדרים - הוא דמיפר, משום דלא אית ליה קיצותא.
אבל גבי נזירות, דאית ליה קיצותא, - דסתם נזירות שלושים יום, אימא: לא?
קא משמע לן.

הבנת המשנה בשני חלקיה (לשון ההפרשה, ותוכנהּ)

...האומר לחבירו מודר אני וכו':

אמר שמואל: בכולן עד שיאמר: שאני אוכל לך, שאני טועם לך.

מיתיבי:

מודר אני ממך..., מופרשני ממך..., מרוחקני ממך... - הרי זה אסור על פי תוספתא זו, המלים 'הרי זה אסור' חוזרות כבר בסוף הפתיחה של המשנה.

...שאני אוכל לך, ...שאני טועם לך

- הרי זה אסור!

-הכי קתני: במה דברים אמורים, באומר ...שאני אוכל לך, ...שאני טועם לך.

והתניא איפכא?

...שאני אוכל לך, ...שאני טועם לך - אסור.

מודרני ממך... ומופרשני ממך..., מרוחקני ממך... - הרי זה אסור!

-תני הכי: וכבר אמר מודרני.

אי הכי, היינו רישא!?

ועוד: ...אסור, ...אסור - למה לי למתני?

נדרים דף ה עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: אבל אמר 'מודרני מימך' לחודיה...
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

-אלא אמר שמואל:

טעמא - דאמר: ...שאני אוכל לך, ...שאני טועם לך - הוא דאסור וחבירו מותר:

אבל אמר מודרני הימך יש גורסים: 'מימך' לחודיה - שניהן אסורין! כי הא דאמר רבי יוסי ברבי חנינא:

מודרני הימך... - שניהן אסורין.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נדרים דף ט עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: (משנה) כנדרי רשעים
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

נדרים פרק א משנה ב (כנדרי רשעים)

"כנדרי רשעים": נדר - בנזיר, ובקרבן ובשבועה.

"כנדרי כשרים": לא אמר כלום.

"כנדבותם": נדר - בנזיר ובקרבן.

גמרא בבלי נדרים פרק א משנה ב

נזירות לפי 'כנדרי רשעים'

ודלמא הכי קאמר: כנדרי רשעים לא נדרנא?

-אמר שמואל:

באומר: "כנדרי רשעים הריני", "...עלי" ו"...הימנו".

"...הריני" – בנזירות; "...עלי" – בקרבן; "...הימנו" – בשבועה.

"הריני" – נזירות בנזירות, דלמא "הריני בתענית" קאמר?

-אמר שמואל:

כשהיה נזיר עובר לפניו.

"הימנו" – בשבועה, דלמא "הימנו דאכילנא" קאמר?

-אמר רבא:

דאמר, "הימנו שלא אוכל".

אי הכי, מאי למימרא?

-מהו? דתימא: הא - לא מפיק שבועה מפומיה?

קא משמע לן הדין האלו - כלומר: נדר על פי 'כנדרי רשעים - הימנו שלא אוכל'.

הבדל בין נדר לנדבה - בנזירות

להשלים מקור: טוב אשר לא תידור (קהלת 5)

---

את הפסוק "טוב אשר לא תידור משתידור ולא תשלם" לצורך הבנת דברי שני המתווכחים, רבי מאיר ורבי יהודה, יש להבין כהשוואה בין שני סוגי נודרים. לדעת שניהם ישנו סוג נוסף של נודר העדיף על שני אלו.
מסקנת רבי מאיר היא שאין לנדור כלל. יתכן שזו בעצם הבנתו בפרשנות הפסוק - כהמלצה מעשית: טוב שלא תידור. והסיבה: משום שכל אדם עלול שלא לעמוד בהתחייבויותיו. אך מפשוטו של הברייתא יוצא שרבי מאיר אינו מפרש כך את הפסוק, אלא מסכים עם רבי יהודה שמדובר בהשוואת שני סוגי נודרים.
לפי רבי מאיר כנראה שבפסוק מדובר בהשוואה בין המעוניין לנדור, לעבריין - זה שכבר נדר. קהלת ממליץ למעוניין לנדור שימנע מכך. רבי מאיר מציג נודר נוסף - איש אשר אינו מעוניין כלל לנדור, ואינו צריך את ההמלצה.
מסקנת רבי היא שעדיף לנדור ולהמנע מכך רק אם אינך בטוח שתשלם. למעשה הבנתו את הפסוק היא כמעין מדרג עדיפויות המוצג לנו: הגרוע - הנודר ואינו משלם. פחות מכך - מי שלא נדר. לפי דבריו, אין זו המלצה שלא לנדור, אלא רק הצבעה על הבעייתיות של אי תשלום הנדר. העצה היא: אם אינך מתכוון לשלם, אולי עדיף שפשוט לא תיכנס לזה. אבל אם בכוונתך לשלם - לך על זה!

להשלים מקורות: אשם נזיר טמא - פרשת נשוא: כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא... וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם – וְטִמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ... וְגִלַּח רֹאשׁוֹ... וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי... וְהִזִּיר לַה' אֶת יְמֵי נִזְרוֹ, וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם, וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ, כִּי טָמֵא נִזְרוֹ"

'כנדרי כשרים' - לא אמר כלום... 'כנדבותם' - נדר וכו'

– מאן תנא דשאני ליה בין נדר לנדבה?

לימא לא רבי מאיר ולא רבי יהודה?

נדרים דף ט עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: כי קאמר רבי מאיר
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

דתניא:

"טוב אשר לא תדור" וגו' -

טוב מזה מהאדם שמעוניין לנדור ומזה מהאדם שנדר אך לא שילם - שאינו נודר כל עיקר בכלל - כלומר: איש הנמנע מנדרים, ומראש לא מעוניין בהם, גם ללא ההמלצה הניתנת בפסוק

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:

טוב מזה שאינו נודר כלל - כי שמע לעצת קהלת, כנראה כי הוא אינו בטוח שישלם ומזה שנודר ואינו משלם - נודר ומשלם עדיף כלומר: הפסוק אינו שולל לחלוטין את מעשה הנדר.

-אפילו תימא: 'רבי מאיר'.

כי קאמר רבי מאיר? – בנדר, בנדבה - לא קאמר וגם לפי דעתו נדבה היא מעשה רצוי.

והא קתני: 'כנדבותם': נדר - בנזיר ובקרבן?

-תני: ...נדב - בנזיר ובקרבן.

מאי שנא נודר - דלא? - דלמא אתי בה לידי תקלה?

נדבה - נמי לא! דלמא אתי בה לידי תקלה?

כהלל הזקן, דתניא:

אמרו על הלל הזקן, שלא מעל אדם בעולתו לא קרה שאנשים השתמשו בעולה שלהם שלא לצורך המקדש. הר"ן ופירוש המיוחס לרש"י פירשו באופן אחר ומסובך - כל ימיו של הלל הזקן, כלומר: הרבה מאוד תקלות ארעו בזמנים אחרים, ומדובר בעולת נדבה. מדוע חשבתם שלא תהיה תקלה בנדבה, ואישרתם "כנדבות כשרים"?.

-מביאה כשהיא חולין לעזרה - ומקדישה, וסומך עליה ושוחטה המנדב קרבן יכול לפעול כך שלא תהיה אפשרות לתקלה בדרך, על ידי הקדשה בתוך המקדש.

הניחא: נדבה דקרבנות, נדבה דנזירות - מאי איכא למימר?

-סבר לה כשמעון הצדיק, דתניא:

אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם 'נזיר טמא' קרבן אשם המובא כתוצאה מטומאת הנזיר, אלא אחד.

פעם אחת בא אדם אחד - נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים.

אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנאה?

אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי. הלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם.

אמרתי לו הנער אמר לבבואה שלו: רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה? העבודה שאגלחך לשמים! ולכן תחילה 'גידל פרע' שערו - כנזיר, ואז גילחו - כשנטמא

מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו. אמרתי לו: בני, כמוך ירבו גוזרי נזירות בישראל! עליך הכתוב אומר: "איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'".

מתקיף לה רבי מני:

מאי שנא אשם נזיר טמא דלא אכל? - דאתי על חטא?

כל אשמות נמי לא ליכול?! - דעל חטא אתו!

-אמר ליה רבי יונה:

היינו טעמא: כשהן תוהין חוטאים, מלשון תוהו ודומה ל"תאיה" - ירידה מן הדרך הסלולה – נוזרין,

וכשהן מטמאין ונאלצים לשוב ולהזיר את עצמם לצורך ה'תשובה' ורבין עליהן ימי נזירות – מתחרטין בהן, ונמצאו מביאין חולין לעזרה.

אי הכי אפילו 'נזיר טהור' אשם 'נזיר טהור' - קרבן הבא בסוף ימי הנזירות, ולא כתוצאה מטומאה אקראית - נמי לא יאכל?

- 'נזיר טהור' לא, דאמודי אמיד נפשיה דיכול לנדור.

ההבדל בין נדר לנדבה בנזירות - גרסה נוספת

נדרים דף י עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: אפילו תימא רבי יהודה
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

"טוב אשר לא תדור" וגו' -
טוב מזה מהאדם שמעוניין לנדור ומזה מהאדם שנדר אך לא שילם - שאינו נודר כל עיקר בכלל - כלומר: איש הנמנע מנדרים, ומראש לא מעוניין בהם, גם ללא ההמלצה הניתנת בפסוק - דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: טוב מזה שאינו נודר כלל - כי שמע לעצת קהלת, כנראה כי הוא אינו בטוח שישלם ומזה שנודר ואינו משלם - נודר ומשלם עדיף כלומר: הפסוק אינו שולל לחלוטין את מעשה הנדר.

ואיבעית אימא:

-אפילו תימא רבי יהודה. כי אמר רבי יהודה – בנדבה. בנדר - לא אמר.

והקתני: "טוב מזה ומזה - נודר ומקיים"?

תנֵי "נודב ומקיים".

מאי שנא נודר דלא? - דילמא אתי בה לידי תקלה?!

נדבה נמי? דילמא אתי לידי תקלה!

-רבי יהודה לטעמיה - דאמר:

אדם מביא כבשתו לעזרה ומקדישה, וסומך עליה ושוחטה.

תינח: נדבה דקרבנות. נדבה דנזירות - מאי איכא למימר?

-רבי יהודה לטעמיה, דתניא:

רבי יהודה אומר:

חסידים הראשונים היו מתאווין להביא קרבן חטאת,

לפי שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידיהם.

מה היו עושין? עומדין ומתנדבין נזירות למקום, - כדי שיתחייב קרבן חטאת למקום.

להשלים מקור: וכיפר עליו מאשר חטא על הנפש

רבי שמעון אומר: לא נדרו בנזיר... אלא:

הרוצה להביא עולה - מתנדב ומביא, שלמים, - מתנדב ומביא,

תודה וארבעה מיני לחמה - מתנדב ומביא.

אבל בנזירות - לא התנדבו, כדי שלא יִקָׂרְאוּ חוֹטְאִין, שנאמר:

"וכפר עליו מאשר חטא על הנפש".

שיטת רבי אלעזר הקפר

אמר אביי: שמעון הצדיק ורבי שמעון ורבי אלעזר הקפר, כולן שיטה אחת הן, - דנזיר חוטא הוי.

שמעון הצדיק ורבי שמעון, הא דאמרן.

ורבי אלעזר הקפר ברבי, דתניא:

רבי אלעזר הקפר ברבי אומר:

"וכפר עליו מאשר חטא על הנפש" - וכי באיזו נפש חטא זה? אלא שציער עצמו מן היין.

והלא דברים קל וחומר!

ומה זה? - שלא ציער עצמו אלא מן היין - נקרא חוטא?

המצער עצמו מכל דבר, על אחת כמה וכמה!

מכאן: כל היושב בתענית נקרא חוטא.

והדֵין קרא - בנזיר טמא כתיב!

משום דשנה שונה - חוזר שנית בחטא - הוא.

נדרים פרק א משנה ג (האומר קונם)

מתניתין משנתנו - ההלכות שמשננים בית הנשיא הלל ועד ימי רבי יהודה הנשיא

האומר: "קונם", "קונח", "קונס" - הרי אלו כינויין לקרבן.

"חרק", "חרך", "חרף", הרי אלו כינויין לחרם.

"נזיק", "נזיח", "פזיח", הרי אלו כינויין לנזירות.

"שבותה", "שקוקה", נודר במוהי, הרי אלו כינויין לשבועה.

גמרא בבלי נדרים פרק א על משנה ג

להשלים מקור 'בחדש אשר בדא מלבו, ומקור: "קרבן לד'"

איתמר:

'כינויין':

רבי יוחנן אמר: לשון אומות הן.

רבי שמעון בן לקיש אמר: לשון שבדו להם חכמים להיות נודר בו,

וכן הוא אומר: "בחדש אשר בדא מלבו".

נדרים דף י עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: מניין שלא יאמר אדם לד' עולה
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

וטעמא מאי - תקינו רבנן כינויין? - דלא לימא קרבן.

ולימא קרבן? - דילמא אמר קרבן לי"י.

ולימא "קרבן לה'"? - דילמא אמר "לה'" ולא אמר קרבן, וקא מפיק שם שמים לבטלה... ותניא:

רבי שמעון אומר,

מניין שלא יאמר אדם לי"י עולה, לי"י מנחה, לי"י תודה, לי"י שלמים?

תלמוד לומר: קרבן לי"י.

וקל וחומר: ומה זה, שלא נתכוון אלא להזכיר שם שמים על הקרבן, אמרה תורה: "קרבן לה'"; לבטלה – על אחת כמה וכמה!

לימא כתנאי: בית שמאי אומרים: כינויי כינויין אסורין; ובית הלל אומרים: כינויי כינויין מותרין? מאי לאו, מאן דאמר כינויי כינויין אסורין, קסבר (כינויי) כינויין לשון אומות הן, ולמאן דאמר מותרים, קסבר לשון שבדו להן חכמים? -לא, דכולי עלמא כינויין לשון אומות הן. ובית שמאי סברי, בהני נמי משתעי אומות; ובית הלל סברי, בהני לא משתעי אומות.

ואיבעית אימא, בית שמאי סברי, גזרינן כינויי כינויין משום כינויין; ובית הלל סברי, לא גזרינן כינויי כינויין משום כינויין. היכי דמי כינויי כינויין דנדרים? תני רב יוסף: "מקנמנא", "מקנחנא", "מקנסנא".

היכי דמי כינויי כינויין דחרם? תני מפשאה: "חרקים", "חרכים", "חרפים".

כינויי כינויין דנזירות: תני רב יוסף: "מחזקנא", "מנזחנא", "מפיחנא".

איבעיא להו: "מיפחזנא" מאי? "מיתחזנא" מאי? "מיתעזנא" מאי? אמר ליה רבינא לרב אשי: "קינמא" (קינמא) מאי? קונם קאמר, או דילמא קינמן בשם קאמר?

אמר ליה רב אחא בריה דרב חייא לרב אשי: "קינה" מאי? קינה של תרנגולין קאמר, או דילמא לשון דקונם? תיבעי.

כינויי כינויין דשבועה היכי דמי? "שבואל", "שבותיאל", "שקוקאל". "שבואל"?! שבואל בן גרשום משמע! אלא "שבובאל", "שבותיאל", "שקוקאל". (מהו)

אמר שמואל: אמר "אשיבתא", לא אמר כלום. "אשקיקא", לא אמר כלום. "קרינשא", לא אמר כלום:

נדר במוהי הרי אלו כינויין: תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: האומר "במוהי", לא אמר כלום. "במומתא דאמר מוהי", הרי אלו כינויין לשבועה:

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה נדרים פרק א משנה ד

האומר "לחולין שאוכל לך", "לא כשר" ו"לא דכי",

"טהור" ו"טמא", "נותר" ו"פיגול", אסור.

"כאימרא", "כדירים", "כעצים", "כאשים", "כמזבח", "כהיכל", "כירושלים",

נדר באחד מכל משמשי המזבח, אף על פי שלא הזכיר קרבן, הרי זה נדר בקרבן.

רבי יהודה אומר: האומר "ירושלים", לא אמר כלום:

גמרא בבלי נדרים פרק א משנה ד

נדרים דף יא עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: סברוה: מאי לחולין?
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • צורת הדף באתר כתבים עבריים

גמרא העיון - הדיון התלמודי בישיבות בבל, סביב המשנה

סברוה: מאי "לַחולין"? לא לחולין ליהוי אלא קרבן.

מני מתניתין? אי רבי מאיר, לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן, דתנן:

רבי מאיר אומר:

כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן, אינו תנאי.

אלא רבי יהודה היא? אימא סיפא,

רבי יהודה אומר: האומר "ירושלים" לא אמר כלום.

מדסיפא רבי יהודה, רישא לאו רבי יהודה היא!?

-כולה רבי יהודה היא, והכי קתני:

שרבי יהודה אומר: האומר "ירושלים" לא אמר כלום.

וכי אמר "כירושלים" לרבי יהודה מי מיתסר? והתניא:

רבי יהודה אומר: האומר "כירושלים" לא אמר כלום, עד שיִדוֹר בדבר הַקָּרֵב בירושלים!

כולה רבי יהודה היא, ותרי תנאי אליבא דרבי יהודה.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הדרן עלך כל כינויי