ביאור:בבלי כתובות פרק יג - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
<< | תלמוד בבלי · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק שלשה עשר ("שני דייני") | >>
פרק זה בתלמוד הירושלמי
פרק "שני דייני"[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
רב ענן ומקרה של חנופה שגויה[עריכה]
- רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דגיגים דבי גילי
- א"ל מאי עבידתיך? א"ל דינא אית לי
לא קביל מיניה - א"ל פסילנא לך לדינא.
- אמר ליה: דינא דמר לא בעינא. - קבולי לקביל מר, דלא למנען מר מאקרובי בכורים.
דתניא (מלכים ב ד, מב)
- ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים, לחם שעורים וכרמל בצקלונו.
- וכי אלישע אוכל בכורים הוה?
- אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם - כאילו מקריב בכורים.
- אמר ליה: קבולי לא בעינן דאיקביל.
- השתא דאמרת לי טעמא - מקבילנא.
|
כתובות דף קו עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- שדריה לקמיה דרב נחמן, שלח ליה: נידייניה מר להאי גברא, דאנא - ענן, פסילנא ליה לדינא.
- אמר מדשלח לי הכי - שמע מינה קריביה הוא.
- הוה קאים דינא דיתמי קמיה.
- אמר: האי - 'עשה', והאי - 'עשה'.
- עשה דכבוד תורה עדיף.
- סלקיה לדינא דיתמי, ואחתיה לדיניה.
- כיון דחזא בעל דיניה יקרא דקא עביד ליה, איסתתם טענתיה.
לימוד רב ענן בסדר אליהו - הצטמצם[עריכה]
- רב ענן - הוה רגיל אליהו דאתי גביה, דהוה מתני ליה 'סדר דאליהו'.
- כיון דעבד הכי - איסתלק.
- יתיב בתעניתא ובעא רחמי, ואתא.
- כי אתא, הוה מבעית ליה בעותי פחד, מפני שלא הרגיש נוח אחרי המקרה, ועבד ועשה, כלומר: רב ענן הכין תיבותא תיבה, ארגז שבו התחבא רב ענן בזמן המפגשים, ויתיב קמיה - עד דאפיק ליה סידריה.
- והיינו דאמרי: 'סדר דאליהו רבה', 'סדר אליהו זוטא'.
המנעות מתפילה בשנות הזעם[עריכה]
- בשני דרב יוסף הוה ריתחא.
- אמרי ליה רבנן לרב יוסף: ליבעי מר רחמי.
- אמר להו: השתא? ומה אלישע דכי הוו רבנן מיפטרי מקמיה - הוו פיישי תרי אלפן ומאתן רבנן... בעידן ריתחא - לא הוה בעי רחמי! אנא - איבעי רחמי?!
|
וְהָרָעָב בָּאָרֶץ... וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה, וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים: לֶחֶם בִּכּוּרִים - עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים, וְכַרְמֶל גרעיני חיטה לא בשלה בְּצִקְלֹנוֹ בתוך קליפתו, וַיֹּאמֶר: "תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ". וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ: "מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ?", וַיֹּאמֶר: "תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ, כִּי כֹה אָמַר ד': אָכֹל וְהוֹתֵר". וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ - כִּדְבַר ד'. |
- וממאי דפיישי הכי:
- דכתיב (מלכים ב ד, מג) ויאמר משרתו: מה? אתן זה לפני מאה איש?!
- מאי 'לפני מאה איש'. - אילימא דכולהו לפני מאה איש. בשני בצורת - טובא הוו!
- אלא דכל חד וחד מהלחם - קמי מאה איש.
התלמידים הרבים בישיבות[עריכה]
- כי הוו מיפטרי רבנן -
- מבי רב - הוו פיישי אלפא ומאתן רבנן.
- מבי רב הונא - הוו פיישי תמני מאה רבנן.
- רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי.
- כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דרב הונא ונפצי גלימייהו, הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא.
- ואמרי במערבא: קמו ליה ממתיבתא דרב הונא בבלאה.
- כי מיפטרי רבנן מבי רבה ורב יוסף - הוו פיישי ארבע מאה רבנן,
- וקרו לנפשייהו 'יתמי'.
- כי הוו מיפטרי רבנן מבי אביי, ואמרי לה מבי רב פפא
- ואמרי לה מבי רב אשי - הוו פיישי מאתן רבנן, וקרו נפשייהו יתמי דיתמי.
שכר לבעלי מלאכה עבור עבודת המקדש[עריכה]
- א"ר יצחק בר רדיפא א"ר אמי:
- מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
- אמר רב יהודה אמר שמואל: ת"ח המלמדין הלכות שחיטה לכהנים - היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
- אמר רב גידל אמר רב: ת"ח המלמדים הלכות קמיצה לכהנים - נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
- אמר רבה בר בר חנה:
- אמר רבי יוחנן: מגיהי ספרים לפי מפרשים ראשונים: ספרי תורה לצורך קריאתם במקדש בידי המלך שבירושלים - היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
- אמר רב נחמן:
- אמר רב: נשים האורגות בפרכות - נוטלות שכרן מתרומת הלשכה
- ואני אומר: - מקדשי בדק הבית, הואיל ופרכות - תחת בנין עשויות.
- מיתיבי:
- נשים האורגות בפרכות, ובית גרמו - על מעשה לחם הפנים, ובית אבטינס - על מעשה הקטרת
- כולן היו נוטלות שכרן - מתרומת הלשכה.
- התם בדבבי. דאמר רבי זירא:
- אמר רב: שלשה עשר פרכות היו במקדש שני:
- שבעה - כנגד שבעה שערים.
- אחד - לפתחו של היכל, ואחד - לפתחו של אולם.
- שנים - בדביר, שנים כנגדן - בעליה:
- תנו רבנן:
- נשים המגדלות בניהן לפרה - היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה.
- אבא שאול אומר: נשים יקרות שבירושלים היו זנות אותן ומפרנסות אותן.
|
כתובות דף קו עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- בעא מיניה רב הונא מרב:
- כלי שרת - מהו שיעשו מקדשי בדק הבית?
- צורך מזבח נינהו - ומקדשי בדק הבית אתו?
- או: צורך קרבן נינהו - ומתרומת הלשכה היו עושין אותן?
- - אמר לו: אין נעשין אלא מתרומת הלשכה.
- איתיביה: (דברי הימים ב כד, יד)
- וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע (הכהן) את שאר הכסף, ויעשהו כלים לבית י"י כלי שרת וגו'
- אמר לו: דאקרייך כתובי - לא אקרייך נביאי!
- (מלכים ב יב, יד) אך לא יעשה בית ה' ספות וגו' - כי לעושי המלאכה יתנוהו.
- אי הכי? קשו קראי אהדדי?!
- לא קשיא כאן - שגבו והותירו, כאן - שגבו ולא הותירו.
- וכי גבו והותירו - מאי הוי?
- אמר רבי אבהו:
- (לב) בית דין מתנה עליהן -
- אם הוצרכו - הוצרכו, ואם לאו - יהו לכלי שרת.
תשלום עבור כלי שרת[עריכה]
- תנא דבי רבי ישמעאל:
- כלי שרת באין מתרומת הלשכה, שנאמר: '...את שאר הכסף...'
- איזהו כסף שיש לו שיריים? הוי אומר: זה תרומת הלשכה.
- ואימא שיריים גופייהו?
- כדאמר רבא: העולה - עולה ראשונה.
- הכי נמי: הכסף - כסף ראשון.
|
... תרומת הלשכה . ראו מותר נסכים |
- מיתיבי:
- הקטורת, וכל קרבנות צבור - באין מתרומת הלשכה.
- מזבח הזהב, ולבונה וכלי שרת - באין ממותר נסכים.
- מזבח העולה, הלשכות והעזרות - באין מקדשי בדק הבית.
- חוץ לחומת העזרה - באין משירי הלשכות.
- זו היא ששנינו:
- חומת העיר ומגדלותיה, וכל צרכי העיר - באין משירי הלשכה.
- תנאי היא - דתנן:
- מותר תרומה - מה היו עושין בה? - ריקועי זהב ציפוי לבית קדשי הקדשים.
- רבי ישמעאל אומר:
- מותר פירות - לקיץ המזבח.
- מותר תרומה - לכלי שרת.
- ר"ע אומר מותר תרומה לקיץ המזבח מותר נסכים לכלי שרת
- רבי חנינא סגן הכהנים אומר:
- מותר נסכים לקיץ המזבח מותר תרומה לכלי שרת
- וזה וזה לא היו מודים בפירות.
- פירות מאי היא? דתניא
- מותר תרומה מה היו עושין בה?
- לוקחין פירות בזול ומוכרין אותם ביוקר
- והשכר מקיצין בו את המזבח.
- וזו היא ששנינו מותר פירות לקיץ המזבח.
- מאי: זה וזה לא היו מודין בפירות? דתנן
- מותר שירי לשכה מה היו עושין בהן?
- לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות והשכר להקדש דברי ר' ישמעאל
- רבי עקיבא אומר:
- אין משתכרין בשל הקדש - אף לא בשל עניים.
- בשל הקדש מאי טעמא לא? - אין עניות במקום עשירות.
- בשל עניים מאי טעמא לא? דלמא מתרמי להו עניא - וליכא למיתבא ליה.
מי שהלך למדינת הים[עריכה]
- מי שהלך למדינת הים:
|
קז דף א עמוד פוסקין מזונות לאשת איש בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- איתמר:
- רב אמר: פוסקין מזונות לאשת איש
ושמואל אמר אין פוסקין מזונות לאשת איש
אמר שמואל מודה לי אבא בשלשה חדשים הראשונים - לפי שאין אדם מניח ביתו ריקן בששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בשלא שמעו בו שמת רב אמר פוסקין - דהא משועבד לה ושמואל אמר אין פוסקין - מ"ט? רב זביד אמר אימא צררי אתפסה רב פפא אמר חיישינן שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך
מאי בינייהו? איכא בינייהו גדולה ולא ספקה, אי נמי קטנה וספקה.
תנן
מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות
חנן אמר תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה
נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תשבע בתחלה ובסוף
עד כאן לא פליגי אלא לענין שבועה
אבל מזוני יהבינן לה
תרגמה שמואל בששמעו בו שמת
תא שמע מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות בני כהנים גדולים אומרים תשבע חנן אומר לא תשבע ואם בא ואמר פסקתי לה מזונות - נאמן. הכא נמי בששמעו בו שמת.
והא אם בא ואמר קאמר?! אם בא לאחר שמועה
ת"ש
מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות
ואם בא ואמר צאי מעשה ידיך במזונותיך - רשאי
קדמו בית דין ופסקו - מה שפסקו פסקו
הכא נמי בששמעו בו שמת
ת"ש מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות ב"ד יורדים לנכסיו וזנין ומפרנסין לאשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר אמר רב ששת במשרה את אשתו ע"י שליש אי הכי בניו ובנותיו נמי כשהשרה לזו ולא השרה לזו
מאי פסקא אלא אמר רב פפא כששמעה בו שמת בעד אחד. היא: דאי בעית אינסובי בעד אחד - מצי מינסבא מזוני - נמי יהבינן לה בניו ובנותיו: דאי בעו למיחת לנכסיו בעד אחד - לא מצו נחתי מזוני - נמי לא יהבינן להו.
מאי דבר אחר רב חסדא אמר תכשיט רב יוסף אמר צדקה
מ"ד תכשיט כל שכן
מתוך: כתובות קז ב (עריכה) צדקה מ"ד צדקה אבל תכשיט יהבינן לה דלא ניחא ליה דתינוול
תא שמע היבמה ג' חדשים הראשונים ניזונת משל בעלה מיכן ואילך אינה ניזונת לא משל בעלה ולא משל יבם עמד בדין וברח ניזונת משל יבם אמר לך שמואל למאי ניחוש לה להאי אי משום צררי לא מיקרבא דעתיה לגבה אי משום מעשה ידיה לא משתעבדא ליה
תא שמע האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי רצתה ניזונת רצתה גובה כתובתה גירשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה הכא נמי כששמעו בו שמת
ומאי שנא עד כדי כתובתה דאיהי היא דאפסידה אנפשה
תא שמע
כיצד אמרו ממאנת אין לה מזונות
אי אתה יכול לומר ביושבת תחת בעלה
שהרי בעלה חייב במזונות
אלא כגון שהלך בעלה למדינת הים
לותה ואכלה עמדה ומיאנה
טעמא דמיאנה הא לא מיאנה יהבינן לה
אמר לך שמואל הכא למאי ניחוש לה אי משום צררי צררי - לקטנה לא מתפיס ואי משום מעשה ידיה - קטנה לא ספקה
מאי הוה עלה? כי אתא רב דימי אמר מעשה בא לפני רבי בבית שערים ופסק לה מזונות לפני רבי ישמעאל בצפורי ולא פסק לה מזונות תהי בה רבי יוחנן וכי מה ראה רבי ישמעאל שלא פסק לה מזונות הא לא נחלקו בני כהנים גדולים וחנן אלא לענין שבועה אבל מזוני יהבינן לה
א"ל רב שמן בר אבא כבר תרגמה רבינו שמואל בבבל כששמעו בו שמת א"ל פתריתו בה כולי האי
כי אתא רבין אמר מעשה בא לפני רבי בבית שערים ולא פסק לה מזונות לפני רבי ישמעאל בציפורי ופסק לה מזונות א"ר יוחנן מה ראה רבי שלא פסק לה דהא לא נחלקו חנן ובני כהנים גדולים אלא לענין שבועה אבל מזונות יהבינן לה אמר ליה רב שמן בר אבא כבר תרגמה שמואל בבבל כששמעו בו שמת אמר ליה פתריתו בה כולי האי
והלכתא כותיה דרב ופוסקין מזונות לאשת איש והלכתא כותיה דרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה
והלכתא כותיה דרב זביד בקוניא דאמר רב זביד הני מאני דקוניא חיורי ואוכמי - שרו ירוקי אסירי ולא אמרן אלא דלית בהו קרטופני אבל אית בהו קרטופני אסירי:
פרק יג משנה ב[עריכה]
מתני' מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופירנס את אשתו חנן אומר איבד את מעותיו נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו ישבע כמה הוציא ויטול א"ר דוסא בן הרכינס כדבריהם א"ר יוחנן בן זכאי יפה אמר חנן הניח מעותיו על קרן הצבי:
גמרא בבלי על פרק יג משנה ב[עריכה]
גמ' תנן התם המודר הנאה מחבירו
מתוך: כתובות קח א (עריכה) שוקל לו את שקלו ופורע את חובו ומחזיר לו אבידתו ובמקום שנוטלין שכר תפול הנאה להקדש.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הדרן עלך פרק שני דייני ומסכת כתובות