ביאור:בבלי כתובות פרק ה - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
<< | תלמוד בבלי · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק חמישי ("אף על פי") | >>
פרק זה בתלמוד הירושלמי
פרק "אף על פי"[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
משנה כתובות פרק ה משנה א[עריכה]
מתניתין משנתנו - ההלכות על פי הגרסה שאנו, בית הנשיא הלל וצאצאיו עד רבי יהודה הנשיא, משננים על פה
- אַף עַל פִּי שֶּׁאָמרוּ בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם וְאַלְמָנָה מָנֶה:
- - אִם רָצָה לְהוֹסִיף אַפִילוּ מֵאָה מָנֶה - יוֹסִיף.
- נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה - בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין:
- - גּוֹבָה אֶת הַכֹּל
- רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:
- מִן הַנִּשּׂוּאִין: גּוֹבָה אֶת הַכֹּל.
- מִן הָאֵירוּסִין: בְּתוּלָה - גּוֹבֶה מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה - מָנָּה: שֶׁלּא כְּתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכוֹנְסָהּ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם רָצָה כּוֹתֵב לִבְתוּלָה שְׁטַר שֶׁל מָאתַיִם, וְהִיא כוֹתֶבֶת: 'הִתְקָבַלְתִּי מִמְּךָ מָנֶּה'.
- וְלָאַלְמָנָה: ...מָנָּה, וְהִיא כוֹתֶבֶת: הִתְקָבַלְתִּי מִמְּךָ חֲמִשִּׁים זוּז.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַפּוֹחֵת לִבְתוּלָה מִמָּאתַיִם, וְלָאַלְמָנָה מִמֶּנֶּה - הָרֵי זוֹ בעילת זְנוּת:
בבלי כתובות גמרא על פרק ה משנה א[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ארוסה לכהן - אכילת תרומה[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
הגיע זמן ולא נישאו:
- אמר עולא:
- דבר תורה: ארוסה בת ישראל - אוכלת בתרומה.
- שנאמר: וכהן כי יקנה נפש - קנין כספו...
- - והאי: נמי קנין כספו הוא!
- מה טעם אמרו: 'אינה אוכלת'?
- - שמא ימזגו לה כוס בבית אביה, ותשקה לאחיה ולאחותה.
- אי הכי: 'הגיע זמן ולא נישאו' - נמי?!
- התם - דוכתא מייחד לה.
- אלא: מעתה לקיט כהן לישראל - לא ליכול בתרומה - דלמא אתו למיכל בהדיה?!
- השתא: מדידהו ספו ליה, מדידיה אכלי?
- רב שמואל בר רב יהודה אמר: משום סימפון
- אי הכי נכנסה לחופה ולא נבעלה - נמי?
- התם מיבדק בדיק לה והדר מעייל.
- אלא: מעתה - עבד כהן שלקחו מישראל - לא ליכול בתרומה משום סימפון?
- סימפון בעבדים ליכא. דאי דאבראי - הא קחזי ליה, ואי דגואי - למלאכה קא בעי, ושבסתר - לא איכפת ליה.
תרומה לעבד גנב או קוביוסטוס[עריכה]
|
כתובות דף נח עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו
- מאי איכא? לסטים מזויין או מוכתב למלכות?
- הנהו - קלא אית להו.
- מכדי בין למר ובין למר - לא אכלה. מאי בינייהו?
- איכא בינייהו: קבל מסר והלך:
- רבי טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה וכו':
- אמר אביי: מחלוקת בבת כהן לכהן,
- אבל בבת ישראל לכהן דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה
- ואמר אביי: מחלוקת בארוסה
- אבל בנשואה דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה
- תניא נמי הכי:
- רבי טרפון אומר: נותנין לה הכל תרומה
- רבי עקיבא אומר: מחצה חולין ומחצה תרומה.
- במה דברים אמורים? בבת כהן לכהן,
- אבל: בת ישראל לכהן - דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה
- במה דברים אמורים? בארוסה,
- אבל: בנשואה - דברי הכל מחצה חולין ומחצה תרומה
- רבי יהודה בן בתירא אומר: נותנין לה שתי ידות של תרומה, ואחת של חולין
- רבי יהודה אומר: נותן לה הכל תרומה, והיא מוכרת ולוקחת בדמים חולין
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מקום שהוזכרה תרומה - נותנין לה כפלים בחולין.
- מאי בינייהו? איכא בינייהו טירחא:
תרומה ליבם[עריכה]
- היבם אינו מאכיל בתרומה:
- מאי טעמא (ויקרא כב, יא) קנין כספו אמר רחמנא והאי קנין דאחיו הוא:
- עשתה ששה חדשים בפני הבעל:
- השתא בפני הבעל אמרת לא בפני היבם מיבעיא זו ואין צריך לומר זו קתני:
אכילת תרומה רק אחרי נישואין (שיטת המשנה המאוחרת)[עריכה]
|
כתובות דף נח עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- זו משנה ראשונה כו':
- מאי טעמא
- אמר עולא ואיתימא רב שמואל בר יהודה משום סימפון
- בשלמא לעולא: קמייתא - שמא ימזגו לה כוס בבית אביה, ובתרייתא משום סימפון
- אלא לרב שמואל בר יהודה קמייתא משום סימפון ובתרייתא משום סימפון?
- מאי בינייהו? איכא בינייהו בדיקת חוץ
- מר סבר בדיקת חוץ שמה בדיקה ומר סבר בדיקת חוץ לא שמה בדיקה:
כתובות פרק ה משנה ?[עריכה]
- מתני' המקדיש מעשה ידי אשתו הרי זו עושה ואוכלת המותר
- רבי מאיר אומר הקדש
- רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין:
גמרא בבלי כתובות פרק ה משנה ?[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
גמרא
עצמאות כלכלית לאישה[עריכה]
- אמר רב הונא:
- אמר רב: יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה
- קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה
- וכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה הרשות בידה
- מיתיבי תקנו מזונות תחת מעשה ידיה
- אימא תקנו מעשה ידיה תחת מזונות
- לימא מסייע ליה:
- המקדיש מעשה ידי אשתו הרי היא עושה ואוכלת
- מאי? לאו בניזונת?
- לא! בשאינה ניזונת.
- אי בשאינה ניזונת - מאי למימרא?
- אפילו למאן דאמר: יכול הרב לומר לעבד: 'עשה עמי - ואיני זנך'
- הני מילי בעבד כנעני - דלא כתיב ביה עמך,
- אבל עבד עברי - דכתיב ביה עמך - לא, וכל שכן אשתו!
- סיפא איצטריך ליה:
- מותר -
- רבי מאיר אומר הקדש
- רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין
שיטת ריש לקיש לגבי עצמאות אישה (שיטת רבי מאיר)[עריכה]
- ופליגא דריש לקיש, דאמר ריש לקיש:
- לא תימא: טעמא דרבי מאיר - משום דקסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם,
- אלא: טעמא דרבי מאיר - מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה, נעשה כאומר לה: 'יקדשו ידיך - לעושיהם'.
- והא לא אמר לה הכי?
- כיון דשמעינן ליה לרבי מאיר, דאמר: אין אדם מוציא דבריו לבטלה,
- נעשה כאומר לה יקדשו ידיך לעושיהם
- וסבר רבי מאיר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם
- והתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר או לאחר שתתגיירי
- לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך או שתמות אחותיך או לאחר שיחלוץ ליך יבמיך
- רבי מאיר אומר מקודשת
- מההיא - אין. מהא - ליכא למשמע מינה:
'מוֹתר' - דמי הכיס של האשה[עריכה]
המותר רבי מאיר אומר הקדש:
- אימת קדוש
- רב ושמואל דאמרי תרווייהו: מותר לאחר מיתה קדוש
- רב אדא בר אהבה אמר: מותר מחיים קדוש
- הוי בה רב פפא: במאי?
- אילימא: במעלה לה מזונות, ומעלה לה מעה כסף לצרכיה - מאי טעמא דמאן דאמר: 'לאחר מיתה קדוש'?
- ואלא: כשאין מעלה לה מזונות ולא מעלה לה מעה כסף לצרכיה? מאי טעמא דמאן דאמר: 'מחיים קדוש'?
|
כתובות דף נט עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- לעולם: במעלה לה מזונות, ואינו מעלה לה מעה כסף לצרכיה.
- רב ושמואל סברי: תקנו מזונות - תחת מעשה ידיה, ומעה כסף - תחת מותר.
- וכיון דלא קא יהיב לה מעה כסף: מותר - דידה הוי.
- רב אדא בר אהבה סבר: תקנו מזונות - תחת מותר, ומעה כסף - תחת מעשה ידיה.
- וכיון דקא יהיב לה מזוני: מותר - דידיה הוי.
- במאי קמיפלגי?
- מר סבר: מידי - דשכיח, ממידי דשכיח.
- ומר סבר: מידי - דקייץ, ממידי - דקייץ.
מיתיבי תקנו מזונות תחת מעשה ידיה אימא תחת מותר מעשה ידיה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יין כחובת הבעל לאשתו[עריכה]
|
כתובות דף סה עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
ונותן לה חצי קב קיטנית:
ואילו יין - לא קתני!
מסייע ליה לר' אלעזר. דאמר ר' אלעזר:
אין פוסקין יינות לאשה.
ואם תאמר אלכה אחרי מאהבי - נותני לחמי ומימי, צמרי ופשתי, שמני ושקויי.
- דברים שהאשה משתוקקת עליהן. ומאי נינהו? תכשיטין.
דרש רבי יהודה איש כפר נביריא, ואמרי לה איש כפר נפור חיל:
מנין שאין פוסקין יינות לאשה שנאמר: ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה,
שתה - ולא שתת.
אלא: מעתה 'אכלה', ולא 'אכל'?
הכי: נמי אנן מדשני קרא בדבוריה, קאמרינן: מכדי בגוה קא עסיק ואתי. מאי טעמא שני?
שמע מינה: שתה - ולא שתת.
מיתיבי: רגילה - נותנין לה.
- רגילה שאני. דאמר רב חיננא בר כהנא:
אמר שמואל: רגילה - נותנין לה כוס אחד. שאינה רגילה - נותנין לה שני כוסות.
מאי קאמר?
אמר אביי: הכי קאמר:
רגילה: בפני בעלה - שני כוסות. שלא בפני בעלה - נותנין לה כוס אחד.
אינה רגילה: בפני בעלה - אלא כוס אחד. שלא בפני בעלה - אין נותנין לה כל עיקר.
ואי בעית אימא:
רגילה - נותנין לה לציקי קדירה.
דאמר רבי אבהו:
אמר רבי יוחנן: מעשה בכלתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים סאתים יין - לציקי קדרה, מערב שבת לערב שבת.
אמרה להן כך תפסקו לבנותיכם.
תנא: שומרת יבם היתה - ולא ענו אחריה אמן.
תנא:
כוס אחד - יפה לאשה.
שנים - ניוול הוא.
שלשה - תובעת בפה.
ארבעה - אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת.
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
אמר רבא: לא שנו אלא שאין בעלה עמה, אבל בעלה עמה - לית לן בה.
והא חנה - דבעלה עמה הואי? אכסנאי - שאני.
דאמר רב הונא:
מנין לאכסנאי שאסור בתשמיש המטה שנאמר:
וישכימו בבקר וישתחוו לפני ד' וישובו ויבאו אל ביתם הרמתה -
וידע אלקנה את חנה אשתו, ויזכרה ד'.
השתא - אין, מעיקרא - לא.
חומא דביתהו דאביי אתאי לקמיה דרבא.
אמרה ליה: פסוק לי מזוני. פסק לה.
- פסוק לי חמרא. אמר לה: ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא.
אמרה ליה: חיי דמר דהוי משקי ליה בשופרזי.
כי האי בהדי דקא מחויא ליה, איגלי דרעא. נפל נהורא בבי דינא.
קם רבא על לביתיה תבעה לבת רב חסדא.
אמרה ליה בת רב חסדא: מאן הוי האידנא בבי דינא?
אמר לה: חומא דביתהו דאביי. נפקא אבתרה מחתא לה בקולפי דשידא עד דאפקה לה מכולי מחוזא.
אמרה לה קטלת ליך תלתא ואתת למיקטל אחרינא?!
דביתהו דרב יוסף בריה דרבא, אתאי לקמיה דרב נחמיה בריה דרב יוסף
אמרה ליה: פסוק לי מזוני. פסק לה.
- פסוק לי חמרא. פסק לה.
אמר לה: ידענא בהו בבני מחוזא דשתו חמרא.
דביתהו דרב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל אתאי לקמיה דרב יוסף
א"ל פסוק לי מזוני - פסק לה.
פסוק לי חמרא - פסק לה.
פסוק לי שיראי - אמר לה: שיראי? למה?
אמרה ליה: לך ולחברך ולחברורך:
מפץ ומחצלת[עריכה]
ונותן לה מטה ומפץ וכו':
מפץ ומחצלת למה לה דיהב לה?
אמר רב פפא: באתרא דנהיגי דמלו פוריא בחבלי - דמבגר לה.
תנו רבנן
אין נותנין לה כר וכסת.
משום ר' נתן אמרו: נותנין לה כר וכסת.
היכי דמי? אי דאורחה - מאי טעמא דתנא קמא? ואי דלאו אורחה מאי טעמא דרבי נתן?
לא! צריכא - כגון דאורחיה דידיה, ולאו אורחה דידה.
תנא קמא סבר: אמר לה כי אזילנא - שקילנא להו, וכי אתינא - מייתינא להו בהדאי.
ורבי נתן סבר: אמרה ליה זימנין דמיתרמי בין השמשות, ולא מצית מייתי להו, ושקלת להו לדידי - ומגנית לי על ארעא:
כתובות דף סה עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ונותן לה כפה:
אמר ליה רב פפא לאביי:
האי תנא - שליח ערטלאי ורמי מסאני.
אמר ליה: תנא במקום הרים קאי, דלא סגיא בלא תלתא זוגי מסאני.
ואגב אורחיה, קא משמע לן דניתבינהו ניהלה במועד, כי היכי דניהוי לה שמחה בגוייהו:
וכלים של חמשים זוז:
אמר אביי חמשים זוזי פשיטי. ממאי?
מדקתני במה דברים אמורים בעני שבישראל, אבל במכובד - הכל לפי כבודו.
ואי סלקא דעתך: חמשים זוז ממש? עני חמשים זוז מנא ליה?
אלא שמע מינה: חמשים זוזי פשיטי:
חובת הלבשת אשתו[עריכה]
ואין נותנין לה לא חדשים וכו':
תנו רבנן: מותר מזונות - לבעל. מותר בלאות - לאשה.
מותר בלאות לאשה - למה לה?
אמר רחבה שמתכסה בהן בימי נדתה - כדי שלא תתגנה על בעלה.
אמר אביי:
נקטינן: מותר בלאות אלמנה ליורשיו.
התם: הוא - דלא תתגני באפיה, הכא: תתגני ותתגני:
'אוכלת'[עריכה]
נותן לה מעה כסף וכו':
מאי אוכלת?
רב נחמן אמר אוכלת ממש.
רב אשי אמר תשמיש.
תנן: אוכלת עמו לילי שבת. בשלמא למ"ד אכילה - היינו דקתני אוכלת.
אלא: למאן דאמר תשמיש מאי אוכלת? לישנא מעליא כדכתיב (משלי ל, כ) אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און.
מיתיבי רשב"ג אומר אוכלת בלילי שבת ושבת בשלמא למ"ד אכילה היינו דקתני ושבת אלא למאן דאמר תשמיש תשמיש בשבת מי איכא
והאמר רב הונא ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהן ביום
האמר רבא בבית אפל מותר:
מניקה[עריכה]
ואם היתה מניקה:
דרש רבי עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה
אע"פ שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים
אבל זן קטני קטנים. עד כמה - עד בן שש.
כדרב אסי דאמר רב אסי: קטן בן שש יוצא בעירוב אמו.
ממאי?
מדקתני: היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה
מאי טעמא? לאו משום דבעי למיכל בהדה?
ודלמא: משום דחולה היא?
אם כן: ליתני 'אם היתה חולה'. מאי אם היתה מניקה?
ודלמא: הא - קא משמע לן דסתם מניקות חולות נינהו?
איתמר אמר רבי יהושע בן לוי:
מוסיפין לה יין שהיין יפה לחלב.