ביאור:בבלי כתובות פרק ג - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
<< | תלמוד בבלי · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק שלישי ("אלו נערות") | >>
פרק זה בתלמוד הירושלמי
פרק "אלו נערות"[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תלמוד בבלי כתובות פרק ג משנה א[עריכה]
מתניתין משנתנו - השינון על פי בית הלל וצאצאו רבי יהודה הנשיא
- אלו נערות שיש להן קנס:
- הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית
- הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה -
- שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו - פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד.
- הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו
- ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו,
- ועל הנדה...
- יש להם קנס: אע"פ שהן בהכרת - אין בהן מיתת בית דין:
- אלו נערות שיש להן קנס:
גמרא על כתובות פרק ג משנה א[עריכה]
גמרא הדיון - כלומר הדיון התלמודי בבתי המדרש הבבליים על המשנה
- הני נערות: פסולות - אית להו קנס, כשירות - לא?
- הכי קאמר: אלו נערות פסולות שיש להם קנס: הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית.
- נערה - אין הן, כלומר: כן, קטנה - לא.
- מאן תנא?
- אמר רב יהודה:
- אמר רב: רבי מאיר היא.
- דתניא:
- קטנה מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות - יש לה מכר, ואין לה קנס.
- ומשתביא שתי שערות ועד שתיבגר - יש לה קנס, ואין לה מכר.
- - דברי רבי מאיר.
- שהיה רבי מאיר אומר: כל מקום שיש מכר אין קנס.
- וכל מקום שיש קנס אין מכר.
- וחכמים אומרים:
- קטנה מבת שלש שנים ויום אחד ועד שתיבגר - יש לה קנס.
- קנס - אין. מכר - לא.
|
כתובות דף כט עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אימא - אף קנס במקום מכר.
מי החייבת קנס[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- והני - בני קנסא נינהו? ואמאי? איקרי כאן (דברים כב, יט) 'ולו תהיה לאשה' - אשה הראויה לו?!
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אמר ריש לקיש: 'נערה', 'נערה', 'הנערה': חד - לגופיה, וחד - לאתויי חייבי לאוין, וחד - לאתויי חייבי כריתות.
- רב פפא אמר: 'בתולה', 'בתולות', 'הבתולות': חד - לגופיה, וחד לאתויי חייבי לאוין, וחד לאתויי חייבי כריתות.
- ורב פפא מ"ט לא אמר כר"ל? ההוא - מיבעי ליה לכדאביי.
- דאמר אביי: בא עליה ומתה פטור שנאמר (דברים כב, יט) ונתן לאבי הנערה... - לאבי נערה ולא לאבי מתה.
- וריש לקיש מ"ט לא אמר כרב פפא? ההוא - מיבעי ליה לגזירה שוה.
- דתניא (שמות כב, טז) כסף ישקול כמוהר הבתולות...: שיהא זה - כמוהר הבתולות, ומוהר הבתולות - כזה.
- וריש לקיש נמי מיבעי ליה לכדאביי?
- ורב פפא נמי מיבעי ליה לגזירה שוה?
- אלא שיתא קראי כתיבי: נערה נערה הנערה בתולה בתולות הבתולות.
- תרי לגופייהו, חד לכדאביי, וחד לגזירה שוה, אייתרו ליה תרי: חד - לאתויי חייבי לאוין, וחד - לאתויי חייבי כריתות.
- ולאפוקי מהאי תנא - דתניא:
- ולו תהיה לאשה... -
- שמעון התימני אומר: אשה שיש בה הויה.
- רבי שמעון בן מנסיא אומר: אשה הראויה לקיימה.
- מאי בינייהו?
- אמר ר' זירא: ממזרת ונתינה איכא בינייהו.
- למאן דאמר יש בה הויה - הא נמי יש בה הויה.
- למאן דאמר ראויה לקיימה - הא אינה ראויה לקיימה.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- ולרבי עקיבא דאמר: אין קידושין תופסין בחייבי לאוין - מאי בינייהו?
- איכא בינייהו: אלמנה - לכהן גדול, כרבי סימאי. דתניא:
- רבי סימאי אומר: מן הכל עושה רבי עקיבא ממזרין, חוץ מאלמנה - לכהן גדול,
- שהרי אמרה תורה: לא יקח... ולא יחלל - חילולין הוא עושה, ואין עושה ממזרין.
|
כתובות דף כט עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- ולרבי ישבב דאמר: בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף,
- שהיה אומר: כל שאין לו ביאה בישראל - הולד ממזר.
- מאי בינייהו? איכא בינייהו: חייבי עשה - מצרי ואדומי.
- הניחא לר' ישבב: אי לאפוקי מטעמא דר' סימאי קאתי - שפיר.
- אלא: אי טעמא דנפשיה קאמר - כל שאין לו ביאה בישראל, הולד ממזר! - ואפי' חייבי עשה!!?
- מאי בינייהו? איכא בינייהו: בְּעוּלה לכהן גדול.
- ומ"ש? דהוה ליה עשה שאינו שוה בכל.
קנס של הבא על הנדה לעומת קנס למחלל שבת[עריכה]
- אמר רב חסדא הכל מודים בבא על הנדה - שמשלם קנס
- למ"ד יש בה הויה - הא נמי: יש בה הויה.
- למ"ד ראויה לקיימה - הא נמי: ראויה לקיימה.
- ולאפוקי מדרבי נחוניא בן הקנה.
- דתניא:
- רבי נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת - לתשלומין.
- מה שבת - מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין,
- אף יום הכפורים - מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- מ"ט דר' נחוניא בן הקנה?
- אמר אביי: נאמר אסון - בידי אדם, ונאמר אסון - בידי שמים.
- מה אסון האמור בידי אדם - פטור מן התשלומין,
- אף אסון האמור בידי שמים - פטור מן התשלומין.
דיון: בידי שמים ובידי אדם[עריכה]
- מתקיף לה רב אדא בר אהבה: ממאי דכי קא מזהר להו יעקב לבניה על צינים ופחים - דבידי שמים נינהו? דלמא על אריא וגנבי - דבידי אדם נינהו?
- אטו יעקב: אהא - אזהר, אהא - לא אזהר? יעקב על כל מילי אזהר! וצינים פחים - בידי שמים נינהו.
- והתניא?
- הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים,
- שנאמר: צינים פחים בדרך עיקש, שומר נפשו ירחק מהם.
- ותו: אריא וגנבי - בידי אדם נינהו?
- והאמר רב יוסף:
- וכן תני רבי חייא:
- מיום שחרב בית המקדש - אף על פי שבטלו סנהדרין, ארבע מיתות לא בטלו.
- לא בטלו? הא בטלו להו?!
- אלא: דין ארבע מיתות - לא בטלו:
- מי שנתחייב סקילה: או - נופל מן הגג, או - חיה דורסתו.
- ומי שנתחייב שריפה: או - נופל בדליקה, או - נחש מכישו.
- ומי שנתחייב הריגה: או - נמסר למלכות, או - ליסטים באין עליו.
- ומי שנתחייב חנק: או - טובע בנהר, או - מת בסרונכי.
- אלא איפוך: אריא וגנבי - בידי שמים. צינים ופחים - בידי אדם.
חזרה לדיון בקנס למחלל שבת ויום הכיפורים[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- רבא אמר:
- טעמא דרבי נחוניא בן הקנה מהכא:
- ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא, בתתו מזרעו למולך?
- ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו, והכרתי אותו...
- אמרה תורה: כרת שלי, כמיתה שלכם.
- מה מיתה שלכם - פטור מן התשלומין?
- אף כרת שלי - פטור מן התשלומין!
- מאי איכא בין רבא 'כרת' כמו 'מיתת בית דין' פוטרת מן הקנס לאביי 'אסון' בידי שמים כמו בידי אדם פוטרים מן הקנס?
- איכא בינייהו: זר שאכל תרומה.
- לאביי - פטור. ולרבא - חייב.
- ולאביי פטור?
- והאמר רב חסדא: מודה ר' נחוניא בן הקנה בגונב חֶלבו השומן האסור מן הבהמה של חבירו ואכלו - שהוא חייב? שכבר נתחייב בגניבה - קודם שבא לידי איסור חלב.
- אלמא: דמעידנא דאגביה - קנייה, מתחייב בנפשו - לא הוה עד דאכיל ליה!
- הכא נמי: בעידנא דאגביה - קנייה, מתחייב בנפשו - לא הוי עד דאכיל ליה?!
- הכא במאי עסקינן? כגון שתחב לו חבירו לתוך פיו.
- סוף סוף כיון דלעסיה - קנייה, מתחייב בנפשו לא הוי - עד דבלעה?
- כגון שתחב לו לתוך בית הבליעה.
- היכי דמי? אי דמצי לאהדורה - ניהדר? אי לא מצי לאהדורה - אמאי חייב?
- לא. צריכא דמצי לאהדורה ע"י הדָּחַק.
|
כתובות דף לא עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- רב פפא אמר: כגון שתחב לו חבירו משקין של תרומה לתוך פיו.
- רב אשי אמר: בְּזַּר - שאכל תרומה משלו, וקרע שיראין של חבירו.
נזק נוסף שגוי בעת היזק מכוון[עריכה]
אכילת חֵלֶב (שומן אסור) גנוב[עריכה]
- גופא:
- אמר רב חסדא:
- מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו - שהוא חייב.
- שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבא לידי איסור חלב.
- לימא: פליגא דרבי אבין? דאמר רבי אבין:
- הזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע, וקרע שיראין בהליכתו - פטור.
- שעקירה - צורך הנחה היא.
- הכא נמי: הגבהה - צורך אכילה היא?
- הכי?! השתא:
- - התם: אי אפשר להנחה בלא עקירה,
- - הכא: אפשר לאכילה בלא הגבהה. דאי בעי - גחין ואכיל.
- אי נמי:
- - התם: אי בעי לאהדורה - לא מצי מהדר לה.
- - הכא: מצי מהדר לה.
- מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא?
- איכא בינייהו: המעביר סכין ברה"ר וקרע שיראין בהליכתו.
- להך לישנא דאמרת: אי אפשר להנחה בלא עקירה - הכא: נמי אי אפשר להנחה בלא עקירה.
- להך לישנא דאמרת: לא מצי מהדר לה - הכא: מצי מהדר לה!
מזיק תוך חילול שבת[עריכה]
- גופא
- אמר רבי אבין: הזורק חץ מתחלת ארבע לסוף ארבע, וקרע שיראין בהליכתו - פטור.
- שעקירה - צורך הנחה היא.
- מתיב רב ביבי בר אביי:
- הגונב כיס בשבת - חייב, שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור סקילה.
- היה מגרר ויוצא, מגרר ויוצא - פטור, שהרי איסור שבת וגניבה באין כאחד.
- ואמאי? הכא: נמי לימא הגבהה צורך הוצאה היא?
- הכא במאי עסקינן? כגון שהגביהו על מנת להצניעו, ונמלך עליו והוציאו.
- וכי האי גוונא מי חייב?!
- והאמר רב סימון: אמר רבי אמי:
- אמר רבי יוחנן: המפנה חפצים מזוית לזוית, ונמלך עליהם והוציאן - פטור.
- שלא היתה עקירה משעה ראשונה - לכך.
- לא תימא: ע"מ להצניעו, אלא אימא: ע"מ להוציאו...
- הכא במאי עסקינן? כשעמד.
|
כתובות דף לא עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- עמד? - למאי?? אי לכתף - אורחיה הוא?!
- אלא בעומד לפוש, אבל לכתף - מאי? פטור?
- אדתני היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא - פטור,
- נפלוג וניתני בדידה: במה דברי' אמורים בעומד לפוש, אבל לכתף - פטור!
- אלא: הא מני? בן עזאי - היא, דאמר: מהלך - כעומד דמי.
- אבל זורק - מאי? פטור!
- ניפלוג [וניתני] בדידה?! 'במה דברים אמורים? במהלך. אבל זורק - פטור!'
- מגרר ויוצא - איצטריכא. ס"ד: אמינא אין דרך הוצאה בכך? - קמ"ל!
- ובמאי? אי ברברבי? - אורחיה הוא. אי בזוטרי? - לאו אורחיה הוא!
- אלא במיצעי? ודאפקיה להיכא?
- אי דאפקיה לרה"ר? - איסור שבת - איכא, איסור גניבה - ליכא!
- אי דאפקיה לרשות היחיד? איסור גניבה - איכא, איסור שבת - ליכא!
- לא. צריכא דאפקיה לצידי רשות הרבים, וכמאן?
- אי כר' אליעזר - דאמר: צידי רה"ר - כרה"ר דמו? איסור שבת - איכא, איסור גניבה - ליכא!
- אי כרבנן - דאמרי: צידי רה"ר - לאו כרה"ר דמו? איסור גניבה - איכא, איסור שבת - ליכא!
- לעולם: כר' אליעזר.
- וכי אמר ר"א צידי רה"ר - כרה"ר דמו
- - הני מילי לענין חיובא דשבת - דזימנין דדחקי רבים ועיילי להתם.
- אבל לענין מיקנא? - קני. מ"ט? דהא לא שכיחי רבים.
- רב אשי אמר: כגון שצירף ידו למטה משלשה - וקיבלו. כדרבא, דאמר רבא:
- ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה.
- רב אחא - מתני הכי.
- רבינא מתני לעולם דאפקיה לרה"ר, וברה"ר נמי קנה.
- ותרוייהו בדיוקא דהא מתני' קמיפלגי דתנן
- היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים פטור
- הגביהו או שהוציאו מרשות בעלים ומת חייב
- רבינא דייק מרישא רב אחא דייק מסיפא
- רבינא דייק מרישא היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים פטור
- טעמא דמת ברשות בעלים הא הוציאו מרשות בעלים ומת חייב
- רב אחא דייק מסיפא הגביהו או שהוציאו
- הוצאה דומיא דהגבהה מה הגבהה דאתי לרשותיה אף הוצאה נמי דאתי לרשותיה
- לרב אחא קשיא רישא לרבינא קשיא סיפא
- רישא לרב אחא לא קשיא כמה דלא אתי לרשותיה רשות בעלים קרינא ביה
- סיפא לרבינא לא קשיא הוצאה דומיא דהגבהה לא אמרינן.
תשלום בנוסף למלקות לאונס קרובת משפחה[עריכה]
|
כתובות דף לב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- הבא על אחותו ועל אחות אביו כו':
- ורמינהו אלו הן הלוקין
- הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו
- ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה
- וקיימא לן דאינו לוקה ומשלם
- אמר עולא לא קשיא כאן באחותו נערה כאן באחותו בוגרת
- אחותו בוגרת נמי הא איכא בושת ופגם בשוטה
- והא איכא צערא במפותה
- השתא דאתית להכי אפי' תימא אחותו נערה: ביתומה ומפותה
- אלמא: קסבר עולא כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי
- מנא ליה לעולא הא
- גמר מחובל בחבירו
- מה חובל בחבירו דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי
- אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי
- מה לחובל בחבירו שכן חייב בחמשה דברים
- ואי ממונא לקולא שכן הותר מכללו בבית דין
- אלא גמר מעדים זוממין
- מה עדים זוממין דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי
- אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי
- מה לעדים זוממין שכן אינן צריכים התראה
- ואי ממונא לקולא הוא שכן לא עשו מעשה
- אלא גמר מתרוייהו
- מה הצד השוה שבהן דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי
- אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי
|
כתובות דף לב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור
- ואי ממונא לקולא הוא שכן יש בהן צד הקל
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אלא עולא תחת תחת גמר
- כתיב הכא תחת אשר ענה וכתיב התם עין תחת עין
- מה התם ממונא משלם מילקא לא לקי
- אף כל היכא דאיכא ממונא ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- רבי יוחנן אמר: אפי' תימא אחותו נערה? כאן - שהתרו בו, כאן - שלא התרו בו.
- אלמא האם לא קסבר רבי יוחנן כל היכא דאיכא ממון ומלקות ואתרו ביה, מילקא - לקי, ממונא - לא משלם?
- מנא ליה לר' יוחנן הא?
- אמר קרא: כדי רשעתו. משום רשעה אחת - אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות.
- וסמיך ליה: ארבעים יכנו. והרי חובל בחבירו - דאיכא ממון ומלקות: ממונא - משלם, מילקא - לא לקי.
- וכי תימא: הני מילי - היכא דלא אתרו ביה, אבל - אתרו ביה: מילקא - לקי, ממונא לא משלם?
- והאמר ר' אמי:
- א"ר יוחנן: הכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה - לוקה.
- היכי דמי? אי דלא אתרו ביה - אמאי לוקה?
- אלא פשיטא דאתרו ביה? וטעמא? - דלית בה שוה פרוטה!
- הא - אית בה שוה פרוטה: ממונא - משלם, מילקא - לא לקי!
- כדאמר רבי אילעא: בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין.
- הכא: נמי בפירוש ריבתה תורה חובל בחבירו - לתשלומין.
- והיכא איתמר דר' אילעא? אהא:
- מעידין אנו את איש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז - ונמצאו זוממין: לוקין ומשלמין
- שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרים: כל המשלם - אינו לוקה.
- ונימא: כל הלוקה - אינו משלם?
- א"ר אילעא: בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין - לתשלומין.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- היכן ריבתה תורה?
- מכדי מאלו, כלומר: מתוך כמו אלו. מלשון דין - 'זה' בארמית. כתיב: ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו
- יד ביד - למה לי? דבר הניתן מיד ליד. ומאי ניהו? ממון.
- חובל בחבירו - נמי מכדי. כתיב: כאשר עשה - כן יעשה לו. כן ינתן בו - למה לי?
- דבר שיש בו נתינה. ומאי ניהו? ממון.
|
כתובות דף לג עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- ורבי יוחנן מ"ט לא אמר כעולא?
- אם כן בטלת ערות אחותך לא תגלה!
- חובל בחבירו - נמי! א"כ בטלת: לא יוסיף פן יוסיף?
- עדים זוממין - נמי?! א"כ בטלת: והיה אם בן הכות הרשע?!
- אלא: עדים זוממין - אפשר לקיומה בבן גרושה ובן חלוצה.
- חובל בחבירו - נמי איכא לקיומה: כגון שהכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה.
- אחותו - נמי איכא לקיומה: באחותו בוגרת?
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אמר לך ר' יוחנן: האי תחת אשר עינה מיבעי ליה לכדאביי, דאמר אביי:
- אמר קרא: תחת אשר עינה! האי 'תחת אשר עינה' - מכלל דאיכא בושת ופגם!
- ועולא נפקא ליה מדרבא. דאמר רבא:
- אמר קרא ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף. הנאת שכיבה - חמשים! מכלל דאיכא בושת ופגם!
עדים זוממים חסרי התראה ופטורים ממלקות (שיטת רבי אליעזר)[עריכה]
- רבי אליעזר אומר:
- עדים זוממין: ממונא משלמי ומילקא לא לקי - משום דלאו בני התראה נינהו.
- אמר רבא: תדע! ניתרי בהו? - אימת?!
- ניתרי בהו מעיקרא? - אמרי: אישתלין!
- ניתרי בהו בשעת מעשה? - פרשי, ולא מסהדי!
- ניתרי בהו לבסוף? - מאי דהוה, הוה!
- מתקיף לה אביי: וניתרי בהו בתוך כדי דבור?
- מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא: וניתרי בהו מעיקרא, ונרמז בהו רמוזי.
- הדר אמר אביי: לאו מילתא היא דאמרי!
- אי סלקא דעתך עדים זוממין צריכין התראה - כי לא מתרינן בהו, לא קטלינן להו!
- מי איכא מידי דאינהו בעו קטיל בלא התראה, ואינהו בעו התראה?
- הא בעינן ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו - וליכא!
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- מתקיף לה רב סמא בריה דרב ירמיה:
- אלא מעתה בן גרושה ובן חלוצה - דלא מכאשר זמם קא מיתרבי, ליבעי התראה?
- אמר קרא: משפט אחד יהיה לכם... משפט - השוה לכולכם!
חובל בחברו פטור ממלקות[עריכה]
- רב שישא בריה דרב אידי אמר:
- חובל בחבירו - נמי: ממונא משלם ומילקא לא לקי - מהכא:
- וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה...
- ואמר רבי אלעזר:
- במצות שבמיתה הכתוב מדבר - דכתיב:
- ואם אסון יהיה: ונתת נפש תחת נפש.
- היכי דמי? אי דלא אתרו ביה? - אמאי מיקטיל?
- אלא: פשיטא, דאתרו ביה -
- ומותרה לדבר חמור - הוי מותרה לדבר הקל...
- ואמר רחמנא: 'ולא יהיה אסון - ענוש יענש!
|
כתובות דף לג עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- מתקיף לה רב אשי:
- ממאי דמותרה לדבר חמור - הוי מותרה לדבר הקל? דלמא לא הוי?!
- אם תמצא לומר: 'הוי' - ממאי דמיתה חמורה? דלמא מלקות חמור?!
דאמר רב: אילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה - פלחו לצלמא.
- א"ל רב סמא בריה דרב אסי לרב אשי,
- ואמרי לה: רב סמא בריה דרב אשי לרב אשי:
- ולא שני לך בין הכאה - שיש לה קצבה, להכאה - שאין לה קצבה?
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד:
- הניחא לרבנן - דאמרי: נפש ממש,
- אלא לרבי - דאמר: ממון, מאי איכא למימר?
- אלא אמר רב יעקב מנהר פקוד, משמיה דרבא: מהכא -
- אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו? - ונקה המכה.
- וכי תעלה על דעתך שזה מהלך בשוק, וזה נהרג?
- אלא: מלמד שחובשין אותו...
- ואי מית - קטלינן ליה, ואי לא מית - שבתו יתן ורפא ירפא.
- היכי דמי: אי דלא אתרו ביה? - אמאי מיקטיל?
- אלא: פשיטא דאתרו ביה. - ומותרה לדבר חמור, מותרה לדבר הקל. :ואמר רחמנא: שבתו יתן ורפא ירפא.
- מתקיף לה רב אשי:
- ממאי דמותרה לדבר חמור - הוי מותרה לדבר הקל?
- דלמא לא הוי?
- ואם תמצא לומר: הוי? - ממאי דמיתה חמורה? דלמא מלקות חמור?
- דאמר רב: אילמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה - פלחו לצלמא.
- א"ל רב סמא בריה דרב אסי לרב אשי,
- ואמרי לה: רב סמא בריה דרב אשי לרב אשי:
- ולא שני לך בין הכאה שיש לה קצבה, להכאה שאין לה קצבה?
- מתקיף לה רב מרי: ממאי דבמזיד - ונקה מקטלא?
- דלמא בשוגג - ונקה מגלות?
- קשיא.
חובל לוקה ומשלם כדברי רבי מאיר (שיטת ריש לקיש)[עריכה]
- ריש לקיש אמר: הא מני? רבי מאיר היא. דאמר: לוקה ומשלם.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אי רבי מאיר? אפילו בתו - נמי?
- וכי תימא: רבי מאיר לוקה ומשלם - אית ליה, מת ומשלם - לית ליה? ולא?! והתניא:
- גנב וטבח בשבת,
- גנב וטבח לעבודת כוכבים,
- גנב שור הנסקל וטבחו:
- משלם תשלומי ארבעה וחמשה
- - דברי רבי מאיר,
- - וחכמים: פוטרין.
- הא איתמר עלה:
- אמר רבי יעקב: אמר רבי יוחנן: ...
- ואמרי לה: אמר רבי ירמיה:
- אמר רבי שמעון בן לקיש, רבי אבין, ורבי אילעא, וכל חבורתא:
- משמיה דרבי יוחנן אמרי:
- - בטובח על ידי אחר.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- וכי זה חוטא וזה מתחייב?
- אמר רבא:
- אמר רחמנא: וטבחו או מכרו
- מה מכירה? - על ידי אחר! אף טביחה: על ידי אחר!
השליח שטבח או מכר[עריכה]
- דבי רבי ישמעאל תנא: 'או' - לרבות את השליח.
- דבי חזקיה תנא: 'תחת' - לרבות את השליח.
- מתקיף לה מר זוטרא: מי איכא מידי, דאילו עבד איהו - לא מיחייב... ועביד שליח - ומחייב?
|
כתובות דף לד עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- איהו לאו משום דלא מיחייב, אלא משום דקם ליה בדרבה מיניה.
- אי בטובח על ידי אחר - מאי טעמייהו דרבנן דפטרי?
- מאן חכמים? רבי שמעון היא! דאמר: שחיטה שאינה ראויה - לא שמה שחיטה.
- התינח: עבודת כוכבים ושור הנסקל...?
- אלא: שחיטת שבת - שחיטה ראויה היא?! דתנן:
- השוחט בשבת וביום הכפורים -
- אף על פי שמתחייב בנפשו - שחיטתו כשרה.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- סבר לה כרבי יוחנן הסנדלר. דתניא:
- המבשל בשבת: בשוגג - יאכל, במזיד - לא יאכל.
- - דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר: בשוגג - יאכל למוצאי שבת, במזיד - לא יאכל עולמית.
- רבי יוחנן הסנדלר אומר:
- בשוגג - יאכל למוצאי שבת: לאחרים ולא לו,
- במזיד - לא יאכל עולמית: לא לו ולא לאחרים.
- מאי טעמא דרבי יוחנן הסנדלר? כדדריש ר' חייא אפיתחא דבי נשיאה:
- ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם...
- מה קודש - אסור באכילה, אף מעשה שבת - אסורין באכילה.
- אי: מה קודש אסור בהנאה? אף מעשה שבת - אסור בהנאה?
- תלמוד לומר: לכם - שלכם יהא.
- יכול: אפילו בשוגג?
- תלמוד לומר: 'מחלליה מות יומת'. במזיד - אמרתי לך, ולא בשוגג.
מעשה שבת[עריכה]
איסור שימוש לאחר השבת בתוצרי שבת אסורים
- פליגי בה רב אחא ורבינא:
- חד אמר: מעשה שבת - דאורייתא, וחד אמר: דרבנן.
- מאן דאמר - דאורייתא: כדאמרן.
- מאן דאמר - דרבנן: אמר קרא קדש היא - היא קודש, ואין מעשיה קודש.
- ולמאן דאמר דרבנן - מאי טעמייהו דרבנן דפטרי?
- כי קא פטרי רבנן אשארא טובח לעבודת כוכבים:
- כיון דשחט ביה פורתא - איתסר ליה אידך...
- כי קא טבח: לאו דמריה - קא טבח!
- אמר רבא: באומר - בגמר זביחה הוא עובדה.
בעלות טביחת שור העומד לסקילה[עריכה]
- שור הנסקל: לאו דידיה הוא - דקטבח?
- אמר רבה:
- הכא במאי עסקינן? כגון שמסרו לשומר,
- והזיק - בבית שומר, ונגמר דיניה - בבית שומר,
- וגנבו גנב - מבית שומר.
- ורבי מאיר סבר לה כרבי יעקב, וסבר לה כרבי שמעון.
- סבר לה כרבי יעקב דאמר: אף משנגמר דינו -
- החזירו שומר לבעליו - מוחזר.
- וסבר לה כרבי שמעון, דאמר: דבר הגורם לממון - כממון דמי.
|
כתובות דף לד עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
מהתורה: משלם קנס וגם נהרג (שיטת רבה)[עריכה]
- רבה אמר: לעולם - בטובח על ידי עצמו, ורבי מאיר: לוקה ומשלם - אית ליה, מת ומשלם - לית ליה.
- ושאני הני - דחידוש הוא שחידשה תורה בקנס: אף על גב דמיקטיל - משלם.
- ואזדא רבה לטעמיה. דאמר רבה:
- היה גדי גנוב לו, וטבחו בשבת: חייב.
- - שכבר נתחייב בגניבה, קודם שיבא לידי איסור שבת.
- גנב וטבח בשבת - פטור.
- - שאם אין גניבה? אין טביחה, ואין מכירה.
- ואמר רבה:
- היה גדי גנוב לו, וטבחו במחתרת: חייב.
- - שכבר נתחייב בגניבה, קודם שיבא לידי איסור מחתרת.
- גנב וטבח במחתרת - פטור.
- שאם אין גניבה? אין טביחה, ואין מכירה.
- וצריכא:
- דאי אשמעינן שבת? משום דאיסורה - איסור עולם,
- אבל מחתרת: דאיסור שעה הוא - אימא לא?
- ואי אשמעינן מחתרת? משום דמחתרתו - זו היא התראתו,
- אבל שבת: דבעיא התראה - אימא לא?
- - צריכא.
טביחת פרה שאולה בשבת פטור (שיטת רב פפא)[עריכה]
- אמר רב פפא:
- היתה פרה גנובה לו וטבחה בשבת - חייב.
- - שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת.
- היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת - פטור.
- אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי:
- רב פפא - פרה אתא לאשמועינן?
- אמר ליה: רב פפא - שאולה אתא לאשמועינן.
- סלקא דעתך? אמינא: הואיל ואמר רב פפא - משעת משיכה הוא דאתחייב ליה במזונותיה,
- הכא: נמי - משעת שאלה אתחייב באונסיה? קא משמע לן.
טביחת ירושת פרה שאולה[עריכה]
- אמר רבא:
- הניח להן אביהן פרה שאולה: - משתמשין בה כל ימי שאלתה.
- מתה? אין חייבין באונסה.
- כסבורין של אביהם היא, וטבחוה ואכלוה? משלמין דמי בשר בזול.
- הניח להן אביהן אחריות נכסים: - חייבין לשלם.
- איכא דמתני לה ארישא, ואיכא דמתני לה אסיפא:
- מאן דמתני לה ארישא: כל שכן אסיפא, ופליגא דרב פפא.
- ומאן דמתני לה אסיפא: אבל ארישא - לא, והיינו דרב פפא.
שורש המחלוקת בנושא עונש נוסף על חייבי מיתה[עריכה]
- בשלמא רבי יוחנן לא אמר כריש לקיש - דקא מוקים לה כרבנן.
- אלא ריש לקיש מאי טעמא לא אמר כר' יוחנן?
- אמר לך כיון דאילו אתרו ביה - פטור, כי לא אתרו ביה - נמי פטור.
|
כתובות דף לה עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- ואזדו לטעמייהו
דכי אתא, רב דימי אמר:
- חייבי מיתות שוגגין וחייבי מלקיות שוגגין - ודבר אחר:
- ר' יוחנן אמר: חייב, וריש לקיש אמר: פטור.
- ר' יוחנן אמר חייב: דהא לא אתרו ביה
- ריש לקיש אמר פטור: כיון דאילו אתרו ביה פטור, כי לא אתרו ביה - נמי פטור.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן:
- ולא יהיה אסון ענוש יענש
- מאי? לאו אסון ממש? - לא. דין אסון!
- איכא דאמרי:
- איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש:
- ולא יהיה אסון ענוש יענש
- מאי? לאו דין אסון? - לא. אסון ממש!
אין עונש נוסף לחייבי מיתה (שיטת רבא)[עריכה]
- אמר רבא
- ומי איכא למאן, דאמר: חייבי מיתות שוגגין - חייבים?
- והא תנא דבי חזקיה
- מכה אדם ומכה בהמה...
- מה? מכה בהמה: לא חילקת בו -
- בין בשוגג בין במזיד,
- בין מתכוין לשאין מתכוין
- בין דרך ירידה לדרך עלייה - לפוטרו ממון...
- אלא: לחייבו ממון!?
- אף מכה אדם: לא תחלוק בו -
- בין בשוגג בין במזיד
- בין מתכוין לשאין מתכוין
- בין דרך ירידה לדרך עלייה - לחייבו ממון...
- אלא: לפוטרו ממון.
- אלא: כי אתא רבין, אמר:
- חייבי מיתות שוגגין - כולי עלמא לא פליגי דפטורין
- כי פליגי? בחייבי מלקות שוגגין - ודבר אחר.
- רבי יוחנן אמר: חייב. חייבי מיתות - איתקוש, חייבי מלקיות - לא איתקוש.
- ריש לקיש אמר: פטור. בפירוש ריבתה תורה חייבי מלקיות - כחייבי מיתות.
חיוב מלקות בנוסף לעונש אחר - מהתורה (הסבר דעת ריש לקיש)[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- היכן ריבתה תורה?
- אמר אביי: אתיא רשע - רשע
- רבא אמר: אתיא מכה - מכה
- אמר ליה רב פפא לרבא: הי מכה?
- אילימא: ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת? האי - בקטלא כתיב?!
- אלא: האי מכה: מכה נפש בהמה ישלמנה - נפש תחת נפש...
- וסמיך ליה: ואיש כי יתן מום בעמיתו, והאי - לאו מכה היא?!
|
כתובות דף לה עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אנן הכאה - הכאה קאמרינן. והא - כי כתיב? בחובל בחבירו - הוא דכתיב.
- וחובל בחבירו - בר תשלומין הוא?
- אם אינו ענין להכאה שיש בה שוה פרוטה, תנהו ענין להכאה שאין בה שוה פרוטה.
- סוף סוף - לאו בר תשלומין הוא?!
- לא. צריכא דבהדי דמחייה - קרע שיראין דיליה.
שאלות על דרשות רבא ואביי (המסבירים את ריש לקיש)[עריכה]
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אמר ליה רב חייא לרבא:
- ולתנא דבי חזקיה, דאמר: מכה אדם ומכה בהמה...
- ממאי דבחול כתיב - וליכא לאיפלוגי?
- דלמא בשבת כתיב - דבבהמה גופה איכא לאיפלוגי.
- לא! סלקא דעתך? דכתיב: ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת - היכי דמי?
- אי דלא אתרו ביה? מכה אדם - אמאי יומת?
- אלא: פשיטא דאתרו ביה? ואי בשבת - מכה בהמה - ישלמנה? אלא: לאו בחול?
- אמר ליה רב פפא לאביי:
- לרבה - דאמר 'חידוש הוא שחידשה תורה בקנס, ואף על גב דמיקטיל - משלם':
- מתניתין כמאן מוקים לה?
- אי כרבי מאיר - קשיא בתו?
- אי כרבי נחוניא בן הקנה - קשיא אחותו
- אי כר' יצחק - קשיא ממזרת?
- הניחא אי סבר לה כר' יוחנן - הוא נמי מתרץ לה כר' יוחנן.
- אלא אי סבר כריש לקיש - היכי מתרץ לה?
- על כרחך כר' יוחנן סבירא ליה.
- אמר ליה רב מתנא לאביי:
- לריש לקיש - דאמר: 'בפירוש ריבתה תורה חייבי מלקיות - כחייבי מיתות':
- מאן תנא דפליג עליה דרבי נחוניא בן הקנה
- אי רבי מאיר, {{ב|אי רבי יצחק|נראה שמדובר בדיון קטוע וחסרה המשך הסוגיה...
קנס על אונס נשים במעמד מיוחד[עריכה]
|
כתובות דף לו עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- תנו רבנן
- עריות ושניות לעריות - אין להן לא קנס ולא פיתוי
- הממאנת אשה שאינה רוצה להינשא למיועד לה בילדותה - אין לה לא קנס ולא פיתוי,
- איילונית - אין לה לא קנס ולא פיתוי,
- והיוצאת משום שם רע - אין לה לא קנס ולא פיתוי.
קנס למי שאנס קרובות משפחה (עריות ושניות לעריות)[עריכה]
- מאי עריות ומאי שניות לעריות?
- אילימא: עריות - עריות ממש, שניות - מדברי סופרים,
- כיון דמדאורייתא חזיא ליה - אמאי אין להן קנס?
- אלא עריות - חייבי מיתות בית דין, שניות - חייבי כריתות, אבל חייבי לאוין - יש להן קנס
- ומני? שמעון התימני היא!
- איכא דאמרי:
- עריות - חייבי מיתות בית-דין וחייבי כריתות, שניות - חייבי לאוין.
- מני? רבי שמעון בן מנסיא היא!
קנס למי שאנס ממאנת או קטנה[עריכה]
- הממאנת - אין לה לא קנס ולא פיתוי...
- הא קטנה בעלמא - אית לה.
- מני? רבנן היא. דאמרי: קטנה יש לה קנס.
- אימא סיפא: איילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי...
- אתא לרבי מאיר, דאמר: 'קטנה - אין לה קנס'. והא - מקטנותה יצתה לבגר?!
- רישא רבנן וסיפא רבי מאיר?
- וכי תימא: כולה רבי מאיר היא, ובממאנת - סבר לה כרבי יהודה...: ומי סבר לה?
- והתניא
- עד מתי הבת ממאנת?
- עד שתביא שתי שערות - דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר: עד שירבה שחור על הלבן.
- אלא: רבי יהודה היא, ובקטנה: סבר לה כרבי מאיר. ומי סבר לה?
- והאמר רב יהודה אמר רב: ...זו - דברי רבי מאיר. ואם איתא: ...זו - דברי רבי מאיר ורבי יהודה מיבעי ליה?
- האי תנא סבר לה כרבי מאיר - בחדא, ופליג עליה - בחדא.
- רפרם אמר: מאי ממאנת - הראויה למאן.
- וליתני 'קטנה'? קשיא.
קנס למי שאנס איילונית[עריכה]
- איילונית אין לה לא קנס ולא פיתוי
- ורמינהי
- החרשת והשוטה והאיילונית - יש להן קנס ויש להן טענת בתולים.
- והא מאי רומיא? הא - רבי מאיר, הא רבנן!
- ודקארי לה, מאי קארי לה?
- משום דאית ליה למירמא אחריתי עילויה:
- החרשת והשוטה והבוגרת ומוכת עץ - אין להן טענת בתולים,
- הסומא ואיילונית - יש להן טענת בתולים.
- סומכוס אומר משום רבי מאיר: סומא - אין לה טענת בתולים.
|
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- אמר רב ששת: לא קשיא. הא - רבן גמליאל, והא - רבי יהושע.
- אימר, דשמעת ליה לרבן גמליאל - היכא דקא טענה איהי. היכא דלא קא טענה איהי - מי שמעת ליה? אין הן כלומר:כן: כיון דאמר רבן גמליאל: 'מהימנא - כגון זו: פתח פיך לאלם הוא'.
נשים במעמד מיוחד ו'טענת בתולים'[עריכה]
טענת בתולין ל'בוגרת'[עריכה]
|
כתובות דף לו עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
(בהמשך לדיון שעלה ב'קנס למי שאנס איילונית')
- והבוגרת אין לה טענת בתולים:
- והאמר רב: בוגרת נותנין לה לילה הראשון
- אי דקא טעין טענת דמים - הכי נמי!
- הכא במאי עסקינן? דקטעין טענת פתח פתוח.
טענת בתולין לעיוורת[עריכה]
- סומכוס אומר משום רבי מאיר: סומא אין לה טענת בתולים
- מאי טעמא דסומכוס?
- אמר רבי זירא: מפני שנחבטת על גבי קרקע.
- כולהו - נמי חבוטי מיחבטי? כולהו רואות - ומראות לאמן. זו - אינה רואה, ואינה מראה לאמה.
טענת בתולין לגרושה על פי 'שם רע'[עריכה]
- והיוצאת משום שם רע אין לה לא קנס ולא פיתוי
- היוצאת - משום שם רע? בת סקילה היא?!
- אמר רב ששת: הכי קאמר: מי שיצא עליה שם רע - בילדותה: אין לה לא קנס ולא פיתוי.
- אמר רב פפא: שמא מינהּ: האי שטרא ריעא - לא מגבינן ביה.
- היכי דמי?
- אילימא: דנפק קלא עליה דשטרא - דזייפא הוא, דכוותה הכא: דנפק עלה קלא דזנאי?
- והא אמר רבא: 'יצא לה שם מזנה בעיר - אין חוששין לה'?
- אלא: דאתו בי תרי ואמרי לדידהו: תבעתנהי באיסורא, דכוותה הכא: דאתו בי תרי ואמרי לדידהו: אמר להו זייפו לי?
- בשלמא התם: שכיחי פרוצין, אלא הכא: אם הוא הוחזק, כל ישראל - מי הוחזקו?
- הכא נמי: כיון דקא מהדר אזיופא, אימר זיופי זייף - וכתב.
משנה כתובות פרק ג משנה ב[עריכה]
- מתניתין
- ואלו שאין להן קנס
- הבא על הגיורת ועל השבויה ועל השפחה
שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד רבי יהודה אומר שבויה שנפדית הרי היא בקדושתה אע"פ שגדולה הבא על בתו על בת בתו על בת בנו על בת אשתו על בת בנה על בת בתה אין להן קנס מפני שמתחייב בנפשו שמיתתן בידי בית דין וכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון שנאמר (שמות כא, כב) ואם לא יהיה אסון ענוש יענש: גמ' א"ר יוחנן רבי יהודה ורבי דוסא אמרו דבר אחד רבי יהודה הא דאמרן רבי דוסא דתניא שבויה אוכלת בתרומה דברי ר' דוסא אמר רבי דוסא וכי מה עשה לה ערבי הלז וכי מפני שמיעך לה בין דדיה פסלה מן הכהונה אמר רבה דלמא לא היא עד כאן לא קאמר ר' יהודה הכא אלא שלא יהא חוטא נשכר אבל התם כרבנן סבירא ליה אי נמי עד כאן לא קאמר ר' דוסא התם אלא בתרומה דרבנן אבל קנס דאורייתא כרבנן סבירא ליה אמר ליה אביי וטעמיה דרבי יהודה הכא שלא יהא חוטא נשכר הוא והא תניא ר' יהודה אומר שבויה שנשבית הרי היא בקדושתה אפי' בת עשר שנים כתובתה מאתים והתם מאי שלא יהא חוטא נשכר איכא התם נמי דלמא מימנעי ולא נסבי לה וסבר ר"י בקדושתה קיימה והתניא הפודה את השבויה ישאנה מעיד בה לא ישאנה ר' יהודה אומר בין כך ובין כך לא ישאנה הא גופה קשיא אמרת הפודה את השבויה ישאנה והדר תנא מעיד בה לא ישאנה משום דמעיד בה לא ישאנה הא לא קשיא הכי קאמר הפודה את השבויה ומעיד בה ישאנה מעיד בה כדי לא ישאנה מ"מ קשיא לר' יהודה אמר רב פפא אימא רבי יהודה אומר בין כך ובין כך ישאנה רב הונא בריה דרב יהושע אומר לעולם כדקתני ר' יהודה לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי בין כך ובין כך ישאנה אלא לדידכו בין כך ובין כך לא ישאנה מבעי ליה ורבנן הפודה את השבויה ומעיד בה ישאנה לא שדי איניש זוזי בכדי מעיד בה כדי לא ישאנה שמא עיניו נתן בה רמי ליה רב פפא בר שמואל לרב יוסף
מתוך: כתובות לז א (עריכה) וסבר רבי יהודה בקדושתה קיימא והתניא הגיורת שנתגיירה וראתה דם ר' יהודה אומר דיה שעתה ר' יוסי אומר הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה וצריכה להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד א"ל גיורת אשבויה קא רמית גיורת לא מנטרא נפשה שבויה מנטרא נפשה ורמי שבויה אשבויה דתניא הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתירות על בנות ג' שנים ויום אחד צריכות להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אשתיק א"ל מידי שמיע לך בהא אמר ליה הכי אמר רב ששת שראוה שנבעלה א"ה מאי טעמא דר' יוסי אמר רבה קסבר ר' יוסי אשה מזנה משמשת במוך שלא תתעבר בשלמא גיורת כיון דדעתה לאיגיורי מנטרא נפשה שבויה נמי דלא ידעה היכא ממטו לה שפחה נמי דשמעה מפי מרה אלא יוצאה בשן ועין מאי איכא למימר וכי תימא כל ממילא לא א"ר יוסי הרי אנוסה ומפותה דממילא ותניא אנוסה ומפותה צריכות להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אלא אמר רבה קסבר ר' יוסי אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר ואידך חיישי' שמא לא נהפכה יפה יפה: שנא' (שמות כא, כב) ולא יהיה אסון ענוש יענש וכו': והא מהכא נפקא מהתם נפקא (דברים כה, ב) כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות חדא במיתה וממון וחדא במלקות וממון וצריכא דאי אשמעינן מיתה וממון משום דאיכא איבוד נשמה אבל מלקות וממון דליכא איבוד נשמה אימא לא ואי אשמעינן מלקות וממון משום דלא חמיר איסוריה אבל מיתה וממון דחמיר איסוריה אימא לא צריכא ולרבי מאיר דאמר לוקה ומשלם תרתי למה לי חדא במיתה וממון
מתוך: כתובות לז ב (עריכה) וחדא במיתה ומלקות וצריכא דאי אשמעינן מיתה וממון משום דחדא בגופיה וחדא בממוניה לא עבדינן אבל במיתה ומלקות דאידי ואידי בגופיה אימא מיתה אריכתא היא ונעביד ביה ואי אשמעינן מיתה ומלקות דתרתי בגופיה לא עבדינן אבל מיתה וממון דחדא בגופיה וחדא בממוניה אימא נעביד ביה צריכא (במדבר לה, לא) ולא תקחו כופר לנפש רוצח למה לי דאמר רחמנא לא תשקול ממונא מיניה ותפטריה מקטלא (במדבר לה, לב) לא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו למה לי דאמר רחמנא לא תשקול ממונא מיניה ותפטריה מן גלות ותרי קראי למה לי חד בשוגג וחד במזיד וצריכי דאי אשמעינן מזיד משום דחמיר איסוריה אבל שוגג דלא חמיר איסוריה אימא לא ואי אשמעינן שוגג משום דליכא איבוד נשמה אבל מזיד דאיכא איבוד נשמה אימא לא צריכא (במדבר לה, לג) ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו למה לי מבעי ליה לכדתניא מנין שאם נתערפה עגלה ואח"כ נמצא ההורג מנין שאין פוטרין אותו. שנאמר ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה וגו' (דברים כא, ט) ואתה תבער הדם הנקי מקרבך למה לי מיבעי ליה לכדתניא מנין למומתים בסייף שהוא מן הצואר ת"ל ואתה תבער הדם הנקי מקרבך הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן מן הצואר אף שופכי דמים מן הצואר אי מה להלן בקופיץ וממול עורף אף כאן בקופיץ וממול עורף אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה (ויקרא כז, כט) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה למה לי מיבעי ליה לכדתניא מנין ליוצא ליהרג ואמר אחד ערכו עלי מנין שלא אמר כלום שנאמר כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה יכול אף קודם שנגמר דינו כן ת"ל מן האדם ולא כל האדם ולרבי חנניא בן עקביא דאמר נערך מפני שדמיו קצובין האי כל חרם מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר. להן שנאמר (שמות כא, ל) אם כופר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן ת"ל חרם מן האדם לא יפדה ואין לי אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה מיתות קלות שניתנה שגגתן לכפרה מנין ת"ל כל חרם ולא ממילא מלא תקחו כופר שמעת מינה לא תשקול ממונא מיניה ותיפטריה כל חרם ל"ל אמר רמי בר חמא איצטריך ס"ד אמינא
מתוך: כתובות לח א (עריכה) הני מילי היכא דהרגו דרך עלייה שלא ניתנה שגגתו לכפרה אבל הרגו דרך ירידה דניתנה שגגתו לכפרה אימא נישקול ממונא מיניה וניפטריה קמ"ל א"ל רבא הא מדתנא דבי חזקיה נפקא דתנא דבי חזקיה מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לא חלקת בו בין שוגג למזיד בין מתכוין לשאין מתכוין בין דרך ירידה לדרך עלייה לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד בין מתכוין לשאין מתכוין בין דרך ירידה לדרך עליה לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון אלא אמר רמי בר חמא איצטריך ס"ד אמינא ה"מ היכא דסימא את עינו והרגו בה אבל היכא דסימא את עינו והרגו בדבר אחר אימא נישקול ממונא מיניה א"ל רבא הא נמי מאידך תנא דבי חזקיה נפקא דתנא דבי חזקיה (שמות כא, כד) עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין אלא אמר רב אשי איצטריך ס"ד אמינא הואיל וחידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטיל משלם קמ"ל ולרבה דאמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטיל משלם האי כל חרם מאי עביד ליה סבר לה כתנא קמא דר' חנניא בן עקביא: מתני' נערה שנתארסה ונתגרשה רבי יוסי הגלילי אומר אין לה קנס ר"ע אומר יש לה קנס וקנסה לעצמה: גמ' מ"ט דר' יוסי הגלילי אמר קרא (דברים כב, כח) אשר לא אורשה הא אורסה אין לה קנס ור"ע אשר לא אורשה לאביה הא אורסה לעצמה אלא מעתה נערה ולא בוגרת ה"נ דלעצמה בתולה ולא בעולה ה"נ דלעצמה אלא לגמרי הכא נמי לגמרי אמר לך ר"ע האי לא אורשה מיבעי ליה לכדתניא אשר לא אורשה פרט לנערה שנתארסה ונתגרשה שאין לה קנס דברי ר' יוסי הגלילי ר"ע אומר יש לה קנס וקנסה לאביה והדין נותן הואיל ואביה זכאי בכסף קידושיה ואביה זכאי בכסף קנסה מה כסף קידושיה אע"פ שנתארסה ונתגרשה לאביה אף כסף קנסה אע"פ שנתארסה ונתגרשה לאביה א"כ מה ת"ל אשר לא אורשה מופנה להקיש לו ולדון הימנו ג"ש נאמר כאן אשר לא אורשה ונאמר להלן (שמות כב, טו) אשר לא אורשה מה כאן נ' אף להלן נ' ומה להלן שקלים אף כאן שקלים ור"ע מאי חזית דאשר לא אורשה לג"ש ובתולה למעוטי בעולה
מתוך: כתובות לח ב (עריכה) אימא בתולה לגזירה שוה ואשר לא אורסה פרט לנערה שנתארסה ונתגרשה מסתברא אשר לא אורסה לגזירה שוה שהרי אני קורא בה נערה בתולה אדרבה בתולה לגזירה שוה שהרי אני קורא בה אשר לא אורסה מסתברא הא אישתני גופה והא לא אישתני גופה ורבי יוסי הגלילי האי סברא מנא ליה נפקא ליה מדתניא (שמות כב, טז) כסף ישקול כמוהר הבתולות שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות כזה קשיא דר"ע אדר' עקיבא תרי תנאי ואליבא דר"ע בשלמא ר"ע דמתני' לא אתיא ג"ש ומפקא ליה לקרא מפשטיה לגמרי אלא לר"ע דברייתא אתיא גזירה שוה ומפקא מפשטיה לגמרי אמר רב נחמן בר יצחק קרי ביה אשר לא ארוסה ארוסה בת סקילה היא ס"ד אמינא הואיל וחידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטיל משלם ולרבה דאמר חידוש הוא שחידשה תורה בקנס אע"ג דמיקטיל משלם מאי איכא למימר סבר לה כרבי עקיבא דמתניתין תנו רבנן קנסה למי לאביה ויש אומרים לעצמה לעצמה אמאי אמר רב חסדא הכא בנערה שנתארסה ונתגרשה עסקינן וקמיפלגי בפלוגתא דר"ע דמתניתין ורבי עקיבא דברייתא אמר אביי בא עליה ומתה פטור שנאמר (דברים כב, כט) ונתן לאבי הנערה ולא לאבי מתה מלתא דפשיטא ליה לאביי מיבעיא ליה לרבא דבעי רבא יש בגר בקבר או אין בגר בקבר יש בגר בקבר ודבנה הוי או דלמא אין בגר בקבר ודאביה הוי
מתוך: כתובות לט א (עריכה) ומי מעברא והתני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך אלו הן קטנה ומעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ותמות מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל מניקה שמא תגמול את בנה ואיזוהי קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד עד שתים עשרה שנה ויום אחד פחות מיכן ויתר על כן משמשת כדרכה והולכת דברי ר"מ וחכמים אומרים אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו משום שנאמר (תהלים קטז, ו) שומר פתאים ה' וכי תימא דאיעברא כשהיא נערה ואולידה כשהיא נערה ובשיתא ירחי מי קא ילדה והאמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים וכי תימא בציר הוא דליכא הא טפי איכא הא אלא קאמר אלא הכי קמיבעיא ליה יש בגר בקבר ופקע אב או דלמא אין בגר בקבר ולא פקע אב מר בר רב אשי בעי לה הכי מיתה עושה בגרות או אין עושה בגרות תיקו בעי מיניה רבא מאביי בא עליה ונתארסה מהו א"ל מי כתיב ונתן לאבי הנערה אשר לא ארוסה ולטעמיך הא דתניא בא עליה ונשאת לעצמה מי כתיב ונתן לאבי הנערה אשר לא נשואה הכי השתא התם הואיל ובגרות מוציאה מרשות אב ונישואין מוציאין מרשות אב מה בגרות בא עליה ובגרה לעצמה אף נישואין בא עליה ונשאת לעצמה אלא אירוסין מי קא מפקי מרשותא דאב לגמרי הא תנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין לה נדריה: מתני' המפתה נותן שלשה דברים והאונס ארבעה המפתה נותן בושת ופגם וקנס מוסיף עליו אונס שנותן את הצער מה בין אונס למפתה האונס נותן את הצער והמפתה אינו נותן את הצער האונס נותן מיד והמפתה לכשיוציא האונס שותה בעציצו והמפתה אם רצה להוציא מוציא כיצד שותה בעציצו אפילו היא חיגרת אפי' היא סומא ואפילו היא מוכת שחין נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראויה לבא בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר (דברים כב, יט) ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו: גמ' צער דמאי אמר אבוה דשמואל צער שחבטה על גבי קרקע מתקיף לה רבי זירא אלא מעתה חבטה על גבי שיראין הכי נמי דפטור וכי תימא הכי נמי והתניא ר' שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון אונס אינו משלם את הצער מפני
מתוך: כתובות לט ב (עריכה) שסופה להצטער תחת בעלה אמרו לו אינו דומה נבעלת באונס לנבעלת ברצון אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה צער של פיסוק הרגלים וכן הוא אומר (יחזקאל טז, כה) ותפשקי את רגליך לכל עובר אי הכי מפותה נמי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה משל דמפותה למה הדבר דומה לאדם שאמר לחבירו קרע שיראין שלי והפטר שלי דאבוה נינהו אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה פקחות שבהן אומרות מפותה אין לה צער והא קא חזינן דאית לה אמר אביי אמרה לי אם כמיא חמימי על רישיה דקרחא רבא אמר אמרה לי בת רב חסדא כי ריבדא דכוסילתא רב פפא אמר אמרה לי בת אבא סוראה כי נהמא אקושא בחינכי: האונס נותן מיד המפתה לכשיוציא וכו': לכשיוציא אשתו היא אמר אביי אימא לכשלא יכנוס תניא נמי הכי אע"פ שאמרו המפתה נותן לכשלא יכנוס בושת ופגם נותן מיד ואחד האונס ואחד המפתה בין היא ובין אביה יכולין לעכב בשלמא מפותה כתיב (שמות כב, טז) אם מאן ימאן אביה אין לי אלא אביה היא עצמה מנין תלמוד לומר ימאן מכל מקום אלא אונס בשלמא איהי כתיב (דברים כב, יט) ולו תהיה מדעתה אלא אביה מנלן אמר אביי שלא יהא חוטא נשכר רבא אמר ק"ו ומה מפתה שלא עבר אלא על דעת אביה בלבד בין היא ובין אביה יכולין לעכב אונס שעבר על דעת אביה ועל דעת עצמה לא כל שכן רבא לא אמר כאביי כיון דקא משלם קנס לאו חוטא נשכר הוא אביי לא אמר כרבא מפתה דאיהו מצי מעכב אביה נמי מצי מעכב אונס דאיהו לא מצי מעכב אביה נמי לא מצי מעכב תניא אידך אע"פ שאמרו אונס נותן מיד כשיוציא הוא אין לה עליו כלום כשיוציא מי מצי מפיק לה אימא כשתצא היא אין לה עליו כלום מת יצא כסף קנסה בכתובתה רבי יוסי ברבי יהודה אומר יש לה כתובה מנה במאי קמיפלגי רבנן סברי טעמא מאי תקינו רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והא לא מצי מפיק לה ורבי יוסי ברבי יהודה סבר הא נמי מצער לה עד דאמרה היא לא בעינא לך: אונס שותה בעציצו: אמר ליה רבא מפרזקיא לרב אשי מכדי מיגמר גמרי מהדדי
מתוך: כתובות מ א (עריכה) להא מילתא נמי ליגמרו מהדדי אמר קרא (שמות כב, טו) מהר ימהרנה לו לאשה לו מדעתו: כיצד שותה בעציצו כו': אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא ניתי עשה ונדחה ל"ת אמר לי היכא אמרינן ניתי עשה ונידחי ל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפשר לקיומיה לעשה אבל הכא אי אמרה דלא בעינא מי איתיה לעשה כלל: מתני' יתומה שנתארסה ונתגרשה ר' אלעזר אומר האונס חייב והמפתה פטור: גמ' אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן ר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה דאמר יש לה קנס וקנסה לעצמה ממאי מדקתני יתומה ר"א אומר האונס חייב והמפתה פטור יתומה פשיטא אלא הא קמ"ל דנערה שנתארסה ונתגרשה כיתומה מה יתומה לעצמה אף נערה שנתארסה ונתגרשה לעצמה א"ר זירא אמר רבה בר שילא אמר רב המנונא סבא א"ר אדא בר אהבה אמר רב הלכה כר' אלעזר קרי רב עליה דרבי אלעזר טובינא דחכימי: מתני' איזהו בושת הכל לפי המבייש והמתבייש פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק כמה היתה יפה וכמה היא יפה קנס שוה בכל אדם וכל שיש לו קצבה מן התורה שוה בכל אדם: גמ' ואימא חמשים סלעים אמר רחמנא מכל מילי א"ר זירא יאמרו בעל בת מלכים חמשים בעל בת הדיוטות חמשים א"ל אביי אי הכי גבי עבד נמי יאמרו עבד נוקב מרגליות שלשים עבד עושה
מתוך: כתובות מ ב (עריכה) מעשה מחט שלשים אלא א"ר זירא אילו באו עליה שנים אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה יאמרו בעל שלימה חמשים בעל פגומה חמשים א"ל אביי אי הכי גבי עבד נמי יאמרו עבד בריא שלשים עבד מוכה שחין שלשים אלא אמר אביי אמר קרא (דברים כב, כט) תחת אשר עינה הני תחת אשר עינה מכלל דאיכא בושת ופגם רבא אמר אמר קרא (דברים כב, כט) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף הנאת שכיבה נ' מכלל דאיכא בושת ופגם ואימא לדידה א"ק (במדבר ל, יז) בנעוריה בית אביה כל שבח נעוריה לאביה ואלא הא דאמר רב הונא אמר רב מנין שמעשה הבת לאביה שנאמר (שמות כא, ז) וכי ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה למה לי תיפוק ליה מבנעוריה בית אביה אלא ההיא בהפרת נדרים הוא דכתי' וכי תימא נילף מיניה ממונא מאיסורא לא ילפינן וכי תימא נילף מקנסא ממונא מקנסא לא ילפינן אלא מסתברא דאביה הוי דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין: פגם רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת: היכי שיימינן לה אמר אבוה דשמואל אומדין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה לשמשו שפחה בעולה לשמשו מאי נפקא ליה מינה אלא בין שפחה בעולה לשפחה שאינה בעולה להשיאה לעבדו ולעבדו מאי נפקא ליה מינה בעבד שיש לו לרבו קורת רוח הימנו: מתני' כל מקום שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר קטנה יש לה מכר ואין לה קנס נערה יש לה קנס ואין לה מכר הבוגרת אין לה לא מכר ולא קנס: גמ' אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים יש לה קנס במקום מכר דתניא קטנה מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין לה קנס משתביא שתי שערות עד שתיבגר יש לה קנס ואין לה מכר דברי ר"מ שהיה ר"מ אומר כ"מ שיש מכר אין קנס וכ"מ שיש קנס אין מכר וחכמים אומרים קטנה מבת ג' שנים ויום אחד ועד שתיבגר יש לה קנס קנס אין מכר לא אימא אף קנס במקום מכר א"ר חסדא מ"ט דר"מ א"ק (דברים כב, יט) ולו תהיה לאשה במהוה עצמה הכתוב מדבר ורבנן אמר ר"ל א"ק נערה אפילו קטנה במשמע שמעה רב פפא בריה דרב חנן מבי כלוחית אזל אמרה קמיה דרב שימי בר אשי א"ל אתון אהא מתניתו לה אנן אהא מתנינן לה אמר ר"ל המוציא שם רע על הקטנה פטור שנא' (דברים כב, יט) ונתנו לאבי הנערה נערה מלא דיבר הכתוב מתקיף לה רב אדא בר אהבה טעמא דכתב רחמנא נערה הא לאו הכי הוה אמינא אפילו קטנה והא כתיב (דברים כב, כ) ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנערה והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה וקטנה לאו בת עונשין היא אלא כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע:
מתוך: כתובות מא א (עריכה) מתני' האומר פתיתי את בתו של פלוני משלם בושת ופגם על פי עצמו ואין משלם קנס האומר גנבתי משלם את הקרן על פי עצמו ואין משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה המית שורי את פלוני או שורו של פלוני הרי זה משלם על פי עצמו המית שורי עבדו של פלוני אין משלם ע"פ עצמו זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו: גמ' וליתני אנסתי לא מבעיא קאמר לא מבעיא אנסתי דלא קא פגים לה דמשלם בושת ופגם על פי עצמו אבל פתיתי דקא פגים לה אימא לא משלם על פי עצמו קא משמע לן מתניתין דלא כי האי תנא דתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון אף בושת ופגם אינו משלם ע"פ עצמו לא כל הימנו שיפגום בתו של פלוני אמר ליה רב פפא לאביי ניחא לה לדידה מאי דלמא לא ניחא ליה לאביה ניחא ליה לאביה מאי דלמא לא ניחא להו לבני משפחה ניחא להו לבני משפחה מאי אי אפשר דליכא חד במדינת הים דלא ניחא ליה: האומר גנבתי משלם את הקרן וכו': איתמר פלגא ניזקא רב פפא אמר פלגא ניזקא ממונא רב הונא בריה דרב יהושע אמר פלגא ניזקא קנסא רב פפא אמר פלגא ניזקא ממונא קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ובדין הוא דמשלם כוליה ורחמנא הוא דחייס עלויה דאכתי לא איעד תורא רב הונא בריה דרב יהושע אמר פלגא ניזקא קנסא קסבר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי ובדין הוא דלא לישלם כלל ורחמנא הוא דקנסיה כי היכי דנינטריה לתוריה: סימן היזיק מה והמית כלל: תנן הניזק והמזיק בתשלומין בשלמא למאן דאמר פלגא ניזקא ממונא היינו דשייך ניזק בתשלומין אלא למ"ד פלגא ניזקא קנסא השתא דלאו דידיה קא שקיל בתשלומין איתיה לא נצרכא אלא לפחת נבילה פחת נבילה תנינא תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה חדא בתם וחדא במועד וצריכא דאי אשמועינן תם משום דאכתי לא איעד אבל מועד דאיעד אימא לא ואי אשמועינן מועד משום דקא משלם כוליה אבל תם אימא לא צריכא ת"ש מה בין תם למועד שהתם משלם חצי נזק מגופו ומועד משלם נזק שלם מן העלייה ולא קתני שהתם אינו משלם ע"פ עצמו ומועד משלם ע"פ עצמו תנא ושייר מאי שייר דהאי שייר שייר חצי כופר אי משום חצי כופר לאו שיורא הוא
מתוך: כתובות מא ב (עריכה) הא מני ר' יוסי הגלילי היא דאמר תם משלם חצי כופר ת"ש המית שורי את פלוני או שורו של פלוני הרי זה משלם על פי עצמו מאי לאו בתם לא במועד אבל בתם מאי אינו משלם על פי עצמו אדתני סיפא עבדו של פלוני אינו משלם ע"פ עצמו ניפלוג וניתני בדידה במה דברים אמורים במועד אבל תם אינו משלם על פי עצמו כולה במועד קמיירי ת"ש זה הכלל כל המשלם יתר על מה שהזיק אינו משלם ע"פ עצמו הא פחות ממה שהזיק משלם ע"פ עצמו לא תימא הא פחות ממה שהזיק אלא אימא הא כמה שהזיק משלם ע"פ עצמו אבל פחות מאי אינו משלם ע"פ עצמו ליתני זה הכלל כל שאינו משלם כמה שהזיק אינו משלם על פי עצמו דמשמע פחות ומשמע יתר תיובתא והלכתא פלגא ניזקא קנסא תיובתא והלכתא אין טעמא מאי איתותב משום דלא קתני כמה שהזיק לא פסיקא ליה כיון דאיכא חצי נזק צרורות דהלכתא גמירי לה דממונא הוא משום הכי לא קתני והשתא דאמרת פלגא ניזקא קנסא האי כלבא דאכל אימרי ושונרא דאכיל תרנגולי רברבי משונה הוא ולא מגבינן בבבל אבל זוטרי אורחיה הוא ומגבינן ואי תפס לא מפקינן מיניה ואי אמר אקבעו לי זימנא לארץ ישראל מקבעינן ליה ואי לא אזיל משמתינן ליה בין כך ובין כך משמתינן ליה דאמרינן ליה סליק הזיקך מדרבי נתן דתניא ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו שנאמר (דברים כב, ח) ולא תשים דמים בביתך: -->