לדלג לתוכן

בוסתנאי/פרק ה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


5) הכלה אתה עושה לבית דוד?

בשמחה רבה שמעו בני בית הנשיא ראש הגולה במחוזא ר׳ חנינאי ‫את כל בשורות הנצחון ודבר גבורות אשר עשו צבאות מלכם כוסדראי. עבדי המלך אשר הביאו את המלקוח ואת השלל הגדול מאת המלחמה אל הבירה ‫החדשה דיסתגירד ספרו נפלאות באזניהם ותגל נפשם. והשמועה הגיעה כי ‫המלך שב מדרכו ובא דיסתנירדה. ודבר שלח אל ראש הגולה לבוא הוא ‫וכל בני ביתו אנשים נשים וטף אל היכלו כבוד לחדות בשמחה את פניו ולחוג עמו יחד חג נצחונותיו. כל בני בית הנשיא קמו ויחרדו בשמחה לראות ‫באור פני מלכם רצון. אך ילתא אשת הונא לבדה לא הלכה עמם כי ‫צירי לידה אחזוה. במרכבת כבוד לתפארה ישב ראש הגולה ר׳ חנינאי ‫הזקן לבדו וחמשים איש רצים לפניו קוראים בקול: פנו מקום פנו מקום ‫לנשיא בית יהודה! ושנים עשר איש רוכבי סוסים מחצצרים בחצוצרות וכל ‫בני ביתו כולם במרכבות יקרות נוסעים ובאים לרגלו.

המלך כוסדראי ישב על כסאו הגדול טאק־ריש על כר נרחב לפני ‫ארמונו בבוא חנינאי ראש הגולה וכל בני ביתו, חנינאי מהר ויגש אל המלך ‫ויפול על פניו ארצה וישתחו ויקם ויאמר: ברוך אתה בבואך אדונינו המלך, ‫אשריך כי הפלאת לעשות חיל והכרעת אויביך.

"כן דברת חנינאי", ענה המלך, "הכרע הכרעתי את אויבי, ובנך הונא יהיה מלך בירושלים". ‬ ‫"ברוך תהיה לה׳, אדוני ומלכי", ענה חנינאי, "עתה ישוב ויפרח בית ‫דוד, ברוך תהיה לה׳ כי שמרת את הבטחתך, ובגלל הדבר הזה היה אלהי ‫דוד אבי בעזרך".

"בגלל זאת? לא כן חנינאי, אורמוצד אלהי הפרסיים הטה אלי חסד. האם כל בני ביתך נאספו ובאו עמך פה, חנינאי?"

"כל בני ביתי נצבים עמי פה לפני כסאך כבוד אך אשת בני הונא ‫לבדה לא יכלה ללכת עמנו".

"הגידו נא לי האם באמת הנכם מבני דוד מלך ישראל?"

– "צאצאי דוד אנחנו כולנו אדונינו המלך".

"האם בלב שלם ובנפש אמונה אתם מאמינים ומיחלים כי עוד יכון ‫ויוקם כסא דוד?"

– "הננו מאמינים ויודעים אדונינו מלכינו! כי יש יום לתקומת בית דוד, כי כן הבטיחנו אלהינו על ידי עבדיו הנביאים".

"אי לזאת אובידה את האמונה והתקוה הזאת ואשרשה מארץ החיים, כי כל עוד אל גואלם ומשיחם ישאו היהודים נפשם לא תהיה רוחם נאמנה עמי ולא יעבדוני באמת. כלה אעשה לצאצאי בית דוד ונכרתה התקוה הנואלה הזאת מלב היהודים. ועתה דע חנינאי כי הונא בנך כבר מת מות נבל ובוגד, ואתה וביתך תכרעו לטבח כלכם ביום הזה". חרדה ‫אחזה את חנינאי פלצות בעתתהו ויפול על פניו ויקרא: אהה ה׳ אלהים, הכלה אתה עושה לבית דוד? עוד דבריו בפיו וחרב שר הטבחים ‫מחצה וחלפה רקתו ושוטרי ראש הפלך קמו ויהרגו את כל בית חנינאי ‫מאה איש, אז שלח המלך את עבדיו למחוזא להמית את ילתא אשת הונא אשר לא באה בתוך הבאים. – זה פרי חג הנצחון אשר עשה כוסדראי, ‫ויאמר בלבבו האח על תקות ישראל כי נכרתה אבדה. – אך לא ינום ‫ולא יישן שומר ישראל.

בעצם היום אשר מת הונא, מהר בנימן וישם פניו אל פרס לבוא אל ‫חנינאי להזהירו ולהודיעו כי יצא הקצף מאת המלך. לילה כיום היה לו כחשיכה כאורה לעשות דרכו בלי חשך, אך אחר המועד ובא אל מחוזא בעצם היום אשר הלך חנינאי וביתו לקדם את פני המלך, ותקותו להציל ‫את חנינאי נוחלה אבדה. אך עוד נשארה ילתא, וימהר ויבוא לפניה ויאמר: "‫הכבודה בנשים! אנכי בנימן איש טבריא רע אישך הונא, חזקי והתעודדי ‫כי מגור מסביב וחייך תלואים לך מנגד.

"אל תשאלי את פי מה זאת! חושי ואל תעמודי והמלטי על נפשך אל ‫אביך לסורא.

‫וכמו צלחה על ילתא רוח ה׳ התחזקה ותתאפק ולא שאלה את פי המדבר אליה, אך מהרה ותצו לרתום המרכבה ותסע היא ובנימין ואחת ‫משפחותיה הנאמנות עמה אל סורא. למראה עיניו נבהל רבינו כפנאי ואימות מות נפלו עליו בראותו את ילתא לפניו, ובנימין פנה אליו ויאמר לו בלאט, "סכנת מות מרחפת על בתך ועל הילד אשר במעיה! חושה אל תתמהמה רגע, ושימה את בתך במקום סתר ונעלמו עקבותיה".

גם רבינו כפנאי האמין לדברי האיש המדבר אליו מבלי שאלה וחקירה וישלח את בתו מתחפשת בלוי סחבות אל אחד הכפרים אל בית איש עני ונאמן רוח להתחבא שמה, ובנימין מהר וישב אל ארצו ואל עירו חרש ביום הגיעה השמועה אליו כי המית המלך את הנשיא ואת ביתו.


כוסדראי רגז תחתיו בשמעו כי נמלטה ילתא אלמנת הונא וישלח את עבדיו אל סורא לבקשה ולהמיתה, וכאשר לא נמצאה ילתא גם בסורא‬ ‫נתנו את הגאון אביה בבור ויענוהו וייסרוהו מוסר אכזרי למען הצל מפיו דבר על אודות בתו איפוא נחבאה, אך הגאון נתן גוו למכים ולחייו למורטים, שחה לעפר נפשו, ויצוריו כצל כולם, ואמץ רוחו לא עזבו ולא נתן תודה.

וכוסדראי חגג חגי נצחונותיו בששון ושמחה, נתן את לבו כלב האדיר במלכים באמרו כי הפליא לעשות מכורש, מאחשורש, מדריוש ומכל‬ ‫מלכי פרס, כל מיטיבי שיר שרו כבודו, כל סופרי דברי הימים ספרו‬ ‫נפלאותיו, מדי יום ביום עלה עליז גאוה על כסאו הנפלא כולו זהב טהור ואבני יקרות, התהלך בארמוני תפארתו מלאים כל שלל סגולות העמים‬ ‫אשר כבש, והתענג על חמדת מרבית נשיו ופילגשיו, נפשו מלאה שובע שמחות, עוז וחדוה לפניו, עליון הוא למלכי ארץ, אין ברוזנים משלו.

ויהי היום והמלך הקיץ משנתו וירא והנה פצע במצחו ודם נוזל ממנו, חרדה אחזה כל בני ביתו והרופאים מהרו לחבוש פצעו, אך מה זה היה לו ויד מי פגעה בו? בני בית המלך האמינו כי בהתהפכו על משכבו בלילה נקף ראשו בארובות אפריונו, אבל המלך ידע כי לא כן ‫הדבר, חלום נורא חלם המלך בלילה ההוא, ותמונת איש עלה לפניו ויך בקרדומו על מצחו, אך החלום כולו נשכח מזכרונו ולא ידע מה דברו, כנבוכדנאצר לפנים קרא כוסדראי גם היום את חרטומיו ומגיו להגיד לו את החלום ופתרונו, וגם המה ענו לו כאשר ענו חרטומי נבוכדנאצר: ספר לנו חלומך ונגיד לך פתרונו. כוסדראי לא הבהיל את חרטומיו ולא הפחיד עצמותיהם כאשר עשה נבוכדנאצר. אך רוחו חובלה ונפשו אבלה עליו. כבד אבן ונטל החול הכבידו ראשו עליו, בהלך נפשו נראו לו חזיונות חלומו ועד ארגיעה שבו עלו בתהו, ככה התפעמה רוחו בקרבו, ומרירות נפשו אחזתהו פלצות וחייו לשאול הגיעו.

‫דבר החלום הזה הגיע גם אל הבור אשר הגאון רבינו כפנאי היה אסור שם וכפנאי בקש לבוא לפני המלך. "הובילוני אל כוסדראי", אמר רבינו‬ ‫כפנאי, "ואנכי אגיד לו חלומו, וארפאהו מחליו". ויוגד למלך ויצו להביא את רבינו כפנאי לפניו. אנשי פקודות הכלא רצו להפשיט ממנו את בגדיו המגואלים בדמי המכות אשר הכוהו ולהלבישו בגדים אחרים, אך כפנאי ‫לא שמע להם ויאמר: בבגדי אלה הביאוני אל המלך, עיניו תראינה את אשר עשה לי ולגואלי ושארי, וינחם. או אז יש לו תקוה כי תעלה ארוכה לו וירפא מיגונו.