בוסתנאי/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


2) הפליט

בהיכלו הנפלא בעיר בירת מלכות פרס נציבין (קטעסיפאן) ישב ‫המלך כוסדראי (קאסראעס) השני, המלך האדיר הזה ראה רעה רבה בימי חלדו‪ ,‬חליפות ותמורות שונות, ‬נגרש ונטרד מנחלת אבותיו בימי נעוריו, ‫התהלך מגוי אל גוי לבקש לו מנוח, ועתה עומד בגאון הודו על רום ‫מעלת הגדולה והכבוד, ארמנות תפארה והיכלי עונג לו, לכל תקופות‬ השנה, גם כסאות מלוכה לו בכל ארמונותיו, כסאות זהב משובצים כל אבן ‫יקר מעשה ידי אמן, ובהם כסאו המפואר הנודע בשמו טאק״ריש עשוי ‫בתבנית שנים עשר מזלות לאותות ולמועדי שעות היום, אלף נשים יפות ‫כחמה בארמנותיו, חמשים אלף סוסים יקרים באורוותיו, אלף ושתי מאות ‫פילים לעבודת המלך, משוררים ומשוררות יוצאים ויוצאות במחול לאין ‫ספורות עומדים הכן להרנין לבבו לחדוות עינו ולענג אזנו. לפני שנים מועטות ‫היה המלך האדיר הזה נודד בעמים בורח מפני חמת המציק עני וגווע. ‬ ‫אביו הארמוץ הרביעי מלך אכזר וקצר רוח, הכלים והכעיס תמרורים את ‫שר צבאו באהראם, איש גבור החיל אשר הפליא להראות גבורות ידו במלחמתו‬ ‫את התתרים ויכניעם. אך גבורת ימינו ואומץ רוחו העירו קנאה בלב מלכו ‫הרועה האוילי הזה, ותצר עינו בשר צבאו הגדול הנאמן בבריתו, וישלח ‫לו שמלת אשה פלך ומטוה מתנה; גבור החיל הזה קבל את מתנות המלך, ‫לבש את השמלה, אחז את הפלך בידו ויצא אל צבאות חילו ויקרא: אלה ‫המתנות אשר שלח לי המלך עקב אשר עבדתיו באמונה והכיתי את אויביו! ‫חרדה אחזה את כל אנשי החיל וירגזו, ובחמת עברתם על הארמוץ קראו ‫כולם פה אחד: היה לנו אתה באהראם למלך: יחי המלך! ויובילוהו בכבוד‬ ‫מלכים אל נציבין. גם גדולי העם בעיר הזאת קשרו על הארמוץ, ‫נתנוהו במאסר, עיוורו את עיניו, – ואחרי כן הרגוהו. וכוסדראי בנו בכורו ‫יורש הכסא, בראותו את אשר הגיע לאביו ברח מן הארץ וימלט אל הרומאים ‫לחסות בצל הקיסר מאויריטיוס, נכמרו רחמי הקיסר הזה על הנסיך האומלל ‫הזה, ויאספהו באהבה וברצון ויתן לו גם צבא וחיל ללכת אל נחלת אבותיו ‫ולהלחם בבאהראם. וכאשר הקריב כוסדראי בראש חיל רומא אל ארץ פרס, ‫עזבו גדולי המדינה את באהראם וישישו לקראתו, אף הוכה באהראם במלחמה ‫וינס אל התתרים, וכוסדראי עלה על כסא אבותיו. ויהי כאשר נכונה המלוכה ‫בידו ויגמול טוב על אוהביו אשר עזרו אחריו, ויפקוד חטאת הקמים עליו ‫בשטף אף וחמת אכזריות, וביותר הראה קשה את היהודים, כי כאשר נלאו ‫לשאת עול הארמוץ הכבד והרעות אשר הפגיע בהם, שמחו לקראת שר ‫הצבא באהראם ויחזיקו בידו. על כן חרה אף כוסדראי עליהם, ויעשה ‫בהם נקמות.

‫ולמאויריטיוס קיסר רומא, שמר כוסדראי את החסד ואת הטוב אשר ‫עשה עמו.

כוסדראי ישב על כסאו הנפלא טאק-ריש בארמונו הגדול בנציבין ‫ואזניו קשובות לקול המנצח בנגינות בארבור. והנה סריס המלך בא ‫וישתחוה ויניח מכתב להדום רגליו. סופרו הראש פתחוהו ויקרא ‫לאמר: עבד עבדיך טהעאפאנאס בן הקיסר מאויריטיוס אשר היטיב ‫לך לפנים מבקש מלפניך מלך אדיר כי תתן לו לראות את פניך.

‫ויחרד כוסדראי חרדה גדולה ויקרא, האם בגפו כנס ובורח בא אלי ‫בן קיסר רומא הרם והנשא, מהרו קראו לו ויבוא.


סריס המלך יצא ויביא נער אחד אל אולם הכסא, ויפול על ‫פניו ארצה להדום הכסא.

"קום נא למה אתה נופל על פניך" קרא כוסדראי. "קום נא הגידה ‫מי אתה?" ‬‬ ‫הנער קם ויאמר: אנכי עבדך טהעאפאנעס בן אוהבך ומגנך הקיסר מאויריטיוס אשר רצחוהו נפש הקושרים והמורדים.

‫ויהי כשמוע כוסדראי את הדברים האלה קרע את בגדיו, נפל על פניו ארצה ‫ויזעק זעקה גדולה ומרה: מאויריטיוס אוהבי אבי ומושיעי, הכמות נבל מת?

"התאפק נא אדוני המלך, מנע עיניך מדמעה, קומה והתעוררה וחשוב מחשבות נקם לנקום נקמת דמי אבי ודמי אחי, נקום נקמת אמי ואחיותי, ‫והשיבה לי את כתר מלכותי כאשר השיב לך אבי את כסא אבותיך". ‬ "כדבריך כן אעשה" השיב המלך. "אך ספרה נא לי איך נעשתה התועבה הגדולה הזאת". ‪ ‬"הלא ידעת אדוני ומלכי את שרירות לב אנשי חיל רומא ומשובת ‫דרכם, וידעת גם ידעת כי אבי הקיסר עצר בם בעז משפט ולא שלח רסנו ‫מעל פניהם. אי לזאת חרה אפם באבי, וימליכו איש אחד בן בלי שם, ‫איש אחד משרי הצבא ושמו פהאקאס, הלבישוהו ארגמן וילכו אחריו אל ‫קאנסטאנטינאפאל, והמון העם בעיר הזאת גם לבבם לא היה שלם עם אבי, ‫עקב אשר מנע מהם חמדת תענוגותיהם מאשר חסה עינו על אוצרות ‫המלוכה, ויהי בראותם כי אנשי החיל המליכו איש אחר ששו לקראתו ‫ויקומו על מלכם הישר והצדיק בהיותו מתהלך יחף ברחובות העיר לעת ‫עבודתו את אלהיו ויחרפוהו ויקללוהו, וינס אבי ואשתו הגבירה ותשעה ‫ילדיו אל כאלצעדאן, ואחי הגדול טהעאדזיוס המולך ברומא אץ לבוא אליך ‫אדוני ומלכי לבקש עזרך, אך בדרך הדביקוהו חרשי משחית וירצחוהו, ‫והעריץ פהאקאס שלח אנשיו ויתפשו את אבי בכאלצעדאן וימיתוהו אחרי ‫אשר שחטו את ילדיו לעיניו‪ ,‬גם באמי ובאחיותי עשו שפטים נוראים, ‫ואמלט אך אנכי לבדי. ומאז המית פהאקאס את כל זרע המלוכה השיב צור ‫חרבו על אוהבי אבי אשר היו באמונה עמו, התעולל והתגולל עליהם ‫לעשות בהם נקמות רצח באכזריות נוראה מאד. נהרי נחלי דמי נקיים ‫ישטופו ויעבורו בכל גלילות ארצנו, אנשי החיל אשר היו בעוזריך מתבוססים ‫בדמיהם קצוצי ראשיהם וידיהם, וגם קבורה אין להם. אדוני ומלכי! מחרב ‫אויב ומתנקם נמלטתי, ממבקשי נפשי לספותה נצלתי, והנני נופל לפניך ‫על פני לבקש: הושיעה אדוני כי לך יאתה, נקום נקמת אבי, אמי, ובניו. ‫פקוד על העריץ הבליעל הזה עון מרדו ורצחו והשיבה את עבדך אל נחלת ‫אבותיו".

‫וככלות הנער לדבר שב ויפול אפים ארצה, וישא קולו ויבך. המלך ‫הרים את הנער ויחבקהו וינשקהו, "הרגע ידידי, אנכי מגן לך ומשמרת אתה עמדי, אויביך אויבי המה, הנני לנקום נקמת אוהבי, אבי, מגני ומושיעי, ‫נקמת הישר במלכים, רגלי תמחץ בדמי המורדים והפושעים ולא אשיב‬ ‫חרבי אל תערה עד אשיבך אל נחלת אביך ואושיבך על כסאו".

‫ויצו המלך לתת אל בן הקיסר ארמון אחד מארמנותיו, להלבישו ‫בגדי חמודות, אף כסף וזהב נתן לו ועבדים לעמוד לפניו ולשרתו כמשפט המלכים. ואת הציר אשר שלח פהאקאס לבשר את כוסדראי ‫כי עלה על כסא המלוכה נתן במאסר.

‫אחרי הדברים האלה קרא המלך לכל נסיכיו ושריו, וגם חנינאי ראש ‫הגולה ובנו הונא באו בתוך הקרואים, המלך העמיד את בן הקיסר הנמלט ‫אליו, לפני קרואי המועד ויספר להם את אשר עשה פהאקאס המורד לאביו ‫ולכל זרע המלוכה.

מלחמת נקם במורדים! קראו כל אנשי האספה פה אחד, מלחמה ‫ברוצחים ומורדים!.

‫נועצו נוסדו יחד ויגמרו אומר להגיח בארם נהרים (מיסופאטאמיא) ‫ולהשיב את מערדן, דארא, ארמידא, עדעססע, המבצרים אשר נתן ‫כוסדראי אל מאויריטיוס הקיסר כמתנת תודה על אשר היה בעזרו, ולהבקיע ‫אל ארץ ישראל ולשים את פניהם אל לב הממשלה אל קאנסטאנטינאפאל.