באר היטב על יורה דעה ש

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך יורה דעה ש |

סעיף א[עריכה]

(א) לבדים:    כתב הש"ך ורוב הפוסקים ס"ל דלבדים אינן אסורין אלא מדרבנן ובקשין מותר לגמרי כדלקמן סימן ש"א ס"ב בהג"ה.

סעיף ב[עריכה]

(ב) וקשר:    תתכגון שמעביר המחט פעם אחד ואינו מעביר כל החוט ומעביר המחט פעם שני ונמצא שני ראשי החוטין ביחד וקושר שני ראשי החוטין. הרא"ש וטור.

סעיף ג[עריכה]

(ג) אבל:    כ' הט"ז וקשה דמשע כאן דיש איסור בחבור ע"י קשר אם היה בענין שאינו יכול להוציא ראשי הקרעים בלא התרת הקשר ולעיל בס"ב כ' הרמ"א דאפילו בשתי תכיפות לא הוה חיבור בלא קשר וכן להיפך וצ"ל דהתם לא מחבר הצמר ופשתים עצמן רק ע"י חוט התפירה ע"כ בעינן תרתי ב' תפירות וגם קשרים משא"כ כאן דאסור היינו שאם היה קושר הבגד צמר עם בגד פשתן עצמו ועכ"פ כ"ע מודו דאם עושה נקבים בבגד עצמו ומחברם בחוט על ידי קשירת קיום דאסור והרבה נכשלין בזה שקושרין הטלומ"ק של בגד במשיחה של פשתן וקושרין בצד אחד קשר של קיום עכ"ל.

(ד) התפירה:    רק ע"י קרע קטן כדאיתא בתוספות.

(ה) בכה"ג:    כלומר אפילו כשאינו תוחב התפירה בעצמם. ט"ז וש"ך.

סעיף ד[עריכה]

(ו) אוסרים:    כ' הט"ז ולדיעה זו אסור להדק חגורה אם לובש בגד צמר על החלוק של פשתן אבל בתשו' הרשב"א מבואר שכבר נהגו כל ישראל בהיתר בחגורה עכ"ל.

(ז) שוקיים:    וה"ה אנפלאות שקורין שטרימ"ף. ש"ך.

(ח) לפשוט:    והלבוש השיג על דברי הר"ב האלו דהא בשני חלוקות ודאי מיירי כשיש להם בתי זרועות והיאך אפשר לפשוט התחתון בלא העליון ואין דבריו נראין דמ"מ יכול להכניס זרועותיו לפנים ולפשוט אח"כ החלוק ואע"ג דהשתא הוציא ידיו גם מחלוק העליון מ"מ החלוק העליון נשאר עדיין על הגוף עצמו ודמי לדלעיל בצמר בכר וכסת דאע"ג דמוכרח לעשות קרע קטן שרי עכ"ל הש"ך וכ' הט"ז דהעיקר בזה דכל שצריך הפשטות העליון תחלה אפילו מקצת ממנו יש איסור כיון שא"א להפשיט התחתון אא"כ יתחיל להפשיט העליון והנך בתי שוקיים שהזכיר הרמ"א היינו שיש להם למטה צורת מלבוש על הרגל נמצא שא"א לזוז ממקומם את התחתונים כל זמן שהעליונים על מקומם אבל אם הבתי שוקיים עשוים באופן שאין למטה ע"ג הרגל כלום ויכול להושיט שם ידו ולהוליך התחתון עד למעלה באופן שלא יהיו מכוסים מן העליונים ה"נ דמותר עכ"ל.

סעיף ו[עריכה]

(ט) קשרם:    וחד קשר סגי כאן כיון שאח"כ כורך אותו על ידו. ט"ז. וכ' הש"ך דהאוסרין ס"ל דל"ד לסי' ש"א ס"ו דהכא הוי פסיק רישיה דמחמת אחיזתן אי אפשר שלא תתחמם ידו כ"כ הב"ח ודלא כהפרישה שהניחו בצ"ע עכ"ל.

סעיף ז[עריכה]

(י) ותפרן:    כ' הש"ך דמדברי הרב נראה שאפילו לא חגר חגורות אסור עכ"ל.